מצב העורף כיום - מאמר של עמוס הראל
 

חשופים לגמרי

2008 היא שנה שקטה למדי. אבל אל תתנו לשקט הזה להטעות אתכם: בדיקת "הארץ" מעלה כי פיקוד העורף לא תופס גובה ו"חליפת ההגנה" שתופרת המדינה לאזרחיה היא עדיין מעשה טלאים. במלחמה הבאה עלולות ערי ישראל לספוג אלפי טילים, וצה"ל לא ערוך

מאת עמוס הראל

בשעות הערב של 5 בספטמבר 2007 - בדיוק היום לפני שנה - הביט הרמטכ"ל גבי אשכנזי בחשש על העיר שמתחתיו מחלונות הקומה ה-14 בבניין המטכ"ל בתל אביב. כעבור כמה שעות השמיד חיל האוויר את המתקן הגרעיני שהוקם, בסיוע צפון-קוריאני, בצפון-מזרח סוריה. נשיא סוריה, בשאר אסד, בחר שלא להגיב על ההתקפה הישראלית במטח טילים ומלחמה חדשה במזרח התיכון נמנעה. ההימור על המבצע השתלם.

מעטה הסודיות הכבד שהטילה הצנזורה על התקשורת הישראלית (איפול המופעל בחלקו עד היום), הביא לכך שחלפו עוד כמה שבועות עד שבעיתונות הבינלאומית החלו להופיע דיווחים, מהימנים אך חלקיים, בדבר אופי המתקן שהפציץ חיל האוויר בסוריה. הסכנה המוחשית, שהשמדת המתקן תוביל לירי אלפי רקטות וטילים סורים על העורף הישראלי - איום חמור לאין שיעור מכל מה שספגה ישראל שנה קודם לכן במלחמת לבנון השנייה - לא הובהרה במלואה לאזרחים. על ישראל עבר ב-2007 קיץ שקט, השקט ביותר זה שנים. השלווה היחסית נשמרת לפי שעה גם בשנה הנוכחית.

נדמה שלא צריך להכביר מלים על גודל המחדל של רשויות המדינה בטיפול בעורף בזמן מלחמת לבנון השנייה. המחדל תועד באריכות ולעומק בדו"ח מבקר המדינה על העורף, בספרים ובעיתונות. שרים שהיו שותפים להצבעה פה אחד בעד התגובה הישראלית החריפה בעקבות חטיפת שני חיילי המילואים, מודים כיום שלא רק שלא הבינו שמשמעות החלטתם היא יציאה למלחמה ממושכת, אלא גם לא העריכו נכונה את הנזק הצפוי ליישובי הצפון. גם שנה מאוחר יותר, ערב התקיפה בסוריה, לא היה מצב העורף טוב בהרבה.

החדשות המדאיגות באמת הן שכיום, שנתיים אחרי המלחמה, השיפור בהיערכות הוא משני, כמעט זניח. סדרת שיחות עם שרים, קצינים בכירים ומומחים להתגוננות העורף מעלה תמונה מטרידה: "חליפת ההגנה" שתופרת המדינה לעורף היא עדיין מעשה טלאים. הגופים המעורבים, ובמיוחד פיקוד העורף, שקועים אמנם בקדחת של עשייה, אבל סוגיות יסוד טרם הובהרו, תקציבים מוענקים במשורה וסגירת פערים קריטיים עשויה להימשך יותר מעשור.

מנקודת מבטן של מדינות ערב, היתה המלחמה בלבנון הצלחה יחסית, שהצביעה על כיוון ההתפתחות הרצוי בהמשך. חיזבאללה הציג שיפור משמעותי בשני תחומים (טילים נגד טנקים ורקטות תלולות מסלול) שחשפו חולשה ישראלית בנקודות מהותיות (יכולת התמרון של צבא היבשה וההגנה על העורף). סוריה, שממילא התמקדה בתחומים דומים, האיצה מאז את מאמציה בכיוון זה וכך נהג גם חמאס ברצועת עזה. זו תפיסה של התנגדות ("מוקאוומה") והתשה, שמטרתה אינה ניצחון על האויב הישראלי, אלא תיקו שיכרסם בעוצמתו וברוח הלחימה שלו לאורך זמן.

לא נדרשת יכולת חיזוי יוצאת דופן כדי להבין שבמלחמה הבאה העורף יהיה המטרה העיקרית, והוא יספוג הרבה יותר טילים ורקטות - קטלניים יותר, מדויקים יותר ובעלי טווח ארוך בהרבה מאלה שירה חיזבאללה לפני שנתיים. מבחינה זו, המערכה בלבנון היתה כמעט לוקסוס: בחזית אחת בלבד (ללא התנגשות עם סוריה או איום ממשי מעזה), בלי טילים על מרכז הארץ, כמעט ללא אירועים המוניים, רבי נפגעים בעורף. מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') איתן בן-אליהו, מעריך שבמלחמה הבאה ישוגרו לעבר ישראל כ-300 טילים ארוכי טווח ועוד כ-5,000 קטיושות, במשך כ-20 ימים.

ג'רי שילם את המחיר

רק בכיר אחד שילם את מחיר הכישלון בעורף לפני שנתיים: אלוף פיקוד העורף, יצחק (ג'רי) גרשון, שפרש מתפקידו חודשים אחדים אחרי הדו"ח הקטלני של המבקר, מבלי להודות בחלקו במחדל. אחת השגיאות המרכזיות של הצבא במלחמה, בנוגע לעורף, היתה ההחלטה לא לגייס כוחות מילואים מהפיקוד בהיקף נרחב. זה קו שהוביל רמטכ"ל המלחמה, דן חלוץ, שזילזל בחומרת הפגיעה בעורף.

גרשון היה שותף בדרך כלל לעמדה זו והעדיף להתמקד במשימות חילוץ והצלה, כשהוא הופך בצורה קיצונית את התפישה שהובילו קודמיו בתפקיד, האלופים יוסף משלב ויאיר נוה. כצפוי, מחליפו של גרשון, יאיר גולן, שב והפך את התפישה. אצל גולן יוזרמו כוחות גדולים לסייע לאוכלוסייה המופגזת, תהיה הישענות רבה על ארגוני מתנדבים וגופים לא-ממסדיים וייעשה ניסיון לקיים "שגרת חירום" באזורים המותקפים, בדומה למה שמתרחש בשדרות כשהעיר תחת אש.

הפיקוד בהנהגתו של גולן פעיל ונמרץ, אבל אלה עדיין רעיונות אפויים למחצה, שטרם קיבלו תוקף בתוכנית כוללת או בתפישה מגובשת, שנוסחה ואושרה על ידי הדרג המדיני. "הרעיונות יפים", אומר גורם ביטחוני העוקב מקרוב אחר הנעשה בעורף, "אבל כדי ליישמם צריך לרתום עשרות גופים שונים. הצלחתם לא תלויה רק בצייתנות של הקצינים במטה הפיקוד, אלא גם בוועד העובדים של מכבי האש, למשל. עד שהממשלה תגבש תפישה, גולן עוד עלול להזקין. חלק מהצעדים דורשים שינויי חקיקה. עניין של 60-70 שנה".

אלוף (מיל') גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, אומר ש"סיפור העורף מורכב להחריד. אף אחד עוד לא הצליח לחבק את הפיל הענק הזה". הקמת רח"ל (רשות החירום הלאומית) לפני כמה חודשים מוצגת על ידי הממשלה כצעד כביר, אבל איילנד מתרשם, ש"רח"ל סיבכה את החיים, לא עשתה אותם פשוטים יותר. אין לרשות אחריות תקציבית ולמרות הרבה רצון טוב, קשה לה לתאם ולהזיז את כל הגופים הקשורים".

אחד מאלופי פיקוד העורף בעבר נוקט לשון חריפה יותר: "צה"ל עוד לא הפנים את אחריותו להגנת העורף. זו עדיין נתפשת כבעיה של סגן שר הביטחון, מקסימום השר. רוב תקציב העורף, למעט הפעילות השוטפת של הפיקוד והמשכורות לאנשיו, הוא בכלל חיצוני לתקציב הביטחון. וברגע שיש קיצוצים, האוצר ישר מציע לסגור את תוכנית ערכות המגן, כפי שעשה גם באוגוסט האחרון. עד עכשיו עוד לא גויס תקציב לשיקום משק המסיכות. יש יותר מודעות של כל הגופים, הרבה יותר תרגילים, אבל אין שיפור ממשי במוכנות העורף מאז המלחמה, ובשנתיים האלה האיום גבר משמעותית".

יעד ראשון לתקיפה

שאלה מרכזית נוגעת לתפקוד העיריות. מה שלמדו על בשרן הרשויות המקומיות בשדרות ובחיפה לא בהכרח מובן בכל רחבי הצפון, ובוודאי לא במרכז הארץ. רמת המקלטים הציבוריים במרכז הארץ, במקומות שבהם הם קיימים בכלל, ירודה. לעתים נוצרים מצבים אבסורדיים: בית חדש שמוקם בערבה, למשל, מחויב בהקמת ממ"ד, אבל אין תוכנית מסודרת למיגון מפני טילים של אתרי תשתית אסטרטגית חשובים (מים, חשמל, מחשבים, תקשורת טלפונית וסלולרית), אף שברור שאלה יהיו יעד ראשון במעלה לתקיפה.

גם רבים מבסיסי צה"ל חשופים. הצבא לוקח בחשבון שגיוס אנשי המילואים בימ"חים במרכז הארץ ייעשה תחת מתקפת טילים (צוות שהוקם בזרוע היבשה בודק כעת את ההיערכות), אבל צפויים גם קשיי תנועה מהמרכז צפונה. מספר הבסיסים בתחומים קריטיים (מודיעין, חיל אוויר) קטן. רובם מרוכזים בשטח צפוף יחסית ורק מיעוטם מוגן כהלכה.

הבעיות שעשויות לצוץ, בהיקף גדול, בתרחיש של מלחמה בצפון יופיעו במהדורה מוקטנת גם במקרה, סביר וקרוב יותר, של הסלמה בגבול עזה. ההיערכות בשדרות שופרה באופן דרמטי, אבל מספר הרקטות שצובר חמאס והטווח המשופר שלהן צפויים להעמיד את אשקלון ואולי גם את קרית גת ואשדוד תחת מטחים כבדים. אלה ערים שכל מהלך למיגונן יצריך עבודה של שנים והשקעה של מיליארדי שקלים.

כאן נכנסת לתמונה שאלת מערכות היירוט לרקטות קצרות הטווח. משרד הביטחון נחוש בדעתו לקדם את פרויקט "כיפת ברזל", חרף הוויכוח הלוהט בשאלה אם להעדיף אותה על היירוט באמצעות לייזר (ה"נאוטילוס" וגלגוליו). התחזיות האופטימיות ביותר מדברות על פריסת "כיפת ברזל" בנגב רק בעוד שנתיים, ומומחים לא מעטים טוענים שהמימוש בפועל יהיה יקר יותר, יסתיים מאוחר מהמתוכנן ויספק רק מענה חלקי לרקטות.

בלי קשר למחלוקת סביב "כיפת ברזל" וה"נאוטילוס", קשה להבין את סירובה של מערכת הביטחון לבחון ביסודיות רבה יותר את ההצעה לפרוס תותחי נ"מ "פלנקס" לצורך הגנה על מתחמים קטנים יחסית (למשל, כמה קיבוצים בעוטף עזה) כפי שעושים בהצלחה מרובה האמריקאים בבסיסי הצבא שלהם בעיראק.

תמרון מול אש

מאז המלחמה, מרבה חיל האוויר לעסוק בחיפוש אחר פתרונות התקפיים לבעיית הרקטות. אפשר לדווח בזהירות על התקדמות מסוימת ביכולת לטפל במשגרים ניידים. עם זאת, עוד לא הומצאה הנוסחה שתאפשר לפגוע ביעילות מהאוויר באלפי משגרים נייחים הפזורים ב"שמורות טבע" או במרתפי בתים בכפרים, וגם לא במשגר נייד, המופעל על ידי שני אנשים עם חמור.

עם יכולת הגנתית מוגבלת, בינתיים, ויכולת התקפית בעייתית; ועם אויב בגבול הצפוני והדרומי שמאיים באופן ישיר על העורף, תתנדנד ישראל במלחמה הבאה בין שתי חלופות, שחוזרות למרכיבי היסוד של הכוח הצבאי: תמרון מול אש.

אחרי לבנון חזר צה"ל להישבע בשמו של התמרון - המהלך הקרקעי הרחב. בעוד שבועיים אפילו יתקיים כנס גדול של עמותת השריון, שיארח שרים ורמטכ"לים לשעבר לדיון נרחב בעניין. האסכולה הנגדית מדברת על הפעלת אש כה מסיווית, בעיקר מהאוויר, עד שתשבור את רוח הלחימה של היריב. המפתח הוא, כמובן, בטיב המטרות שיאושרו לצבא. אם יוכל לתקוף תשתיות אסטרטגיות, כפי שנאסר עליו לעשות בלבנון ב-2006, ייתכן שההרס העצום ישיג הרתעה. אך אין ודאות שלא יושג כאן אפקט מופרז: הרג המוני של אזרחים, שיוביל ללחץ בינלאומי להפסקת אש בתנאים פחות נוחים לישראל, או התמוטטות השלטון בסוריה, כשאיש אינו יודע מי יעלה במקומו של אסד.

למשוואה המעורפלת הזאת צריך להוסיף עוד נעלמים. מהי יכולת העמידה של העורף הישראלי לאורך זמן ואם לא יוכל האויב לטעון, כמו חיזבאללה לפני שנתיים, לניצחון או לפחות לתיקו אם ישוגרו רקטות גם ביום האחרון ללחימה.

בביקורו לפני שבועיים בפיקוד העורף, חזה ראש הממשלה אהוד אולמרט שהמלחמות הבאות יגיעו לבתי האזרחים בישראל (כאילו שהדבר לא קרה לשליש מהאזרחים כבר במלחמה האחרונה). אולמרט דיבר גם על הצורך להגיע להכרעה מהירה במלחמה ועל "הסרת מגבלות" שנטלה על עצמה ישראל ב"הפעלת יכולות מסיוויות" ב-2006, "אם לבנון תהפוך למדינת חיזבאללה". בתגובה, טען השר אבי דיכטר, שישראל הזניחה את הטיפול באיום הטילים והרקטות. אולמרט גמל לו בעקיצה, שהודלפה תוך דקות מתוך ישיבת הקבינט, על השר יוצא השב"כ שלא מסוגל לסכור את פיו מאז השתחרר.

במקרה הזה נדמה שראוי להקשיב לדיכטר. "התעוררנו מאוחר מדי", הוא אומר ל"הארץ". "בלבנון ירו עלינו 4,200 רקטות ולא היה לנו מענה. עדיין אין לנו. זה מתפתח לאט מדי. היינו חייבים להציב את הטיפול בעורף בסדר עדיפות גבוה מאוד, לנוכח הקושי שהוא יוצר. הרקטות הן המענה הערבי לעוצמתנו הצבאית והמשוואה הנוכחית אינה מאפשרת הרתעה מספקת".

סגן שר הביטחון מתן וילנאי עסוק בשנה האחרונה, ראשו ברובו, בטיפול בעורף. "הפער האמיתי הוא תקציבי", אומר וילנאי. "אנחנו צריכים להגיע לתקציב עורף לאומי, חיצוני לתקציב הביטחון, שיחולק בין משרדי הממשלה כשהוא מיועד לצורכי העורף בלבד. זה יקרה, להערכתי, ב-2010. האסימון כבר ירד, השנה תירגלנו את המערכת כבר חמש פעמים. העניין המרכזי הוא בהבנת כללי המשחק, שכולם יהיו מתואמים. השגנו כבר 90% מזה, גם אם עדיין נדרשת חקיקת חוק עורף לאומי".

אבל, הוא מודה, קיימים עדיין פערים משמעותיים. "רק השבוע הבנתי", הוא אומר, "שפיקוד העורף והמשרד לביטחון פנים ברחו במשך שנים מכל מגע עם הרשויות המקומיות, ואלה הן יחידות הקצה הכי חשובות של העורף".
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1018253.html

צריך לחזור לדרך הקלאסית
 

לא לפחד ולא להתבייש, פשוט פגיעה מכוונת ונרחבת באוכלוסיה האזרחית של האוייב. לא פגיעה עקיפה כגון השמדת יצור החשמל, אלא הפצצה ישירה על האוכלוסיה.

אני לא הומניסט. וכדאי שגם אתם לא תהיו.

אכן,
הרושם המתקבל הוא של התמגנות לדעת, במקום קביעת מחירים חד משמעית, מראש, על כל ירי לעבר אוכלוסיה אזרחית.

הדבר יפגע בישראל בצורה היקפית בצורת סנקציות מהאו"ם והפחתת השיתוף פעולה עם ארה"ב שאנו זקוקים לה מאוד.
אני חושב שפגיעה ביעדיים אסרטגיים צריכה להתבצע במחיר שגם חפים מפשע יפגעו,אבל הדגש כאן הוא על יעדיים אסרטרגיים ולא על ירי ישיר על אזרחים כי לא נשיג שום דבר מזה,גם ככה המדינות שמולם אנחנו נלחמים הם בעלי דמוקטריה מזוייפת שמשתמשת בשלטון דיקטטורי נסתר סטייל רוסיה ככה שלא אכפת להם ממש מהאזרחיים ומהלך שכזה לא יביא תועלת למדינת ישראל.

לא מסתדר לי כאן עניין מהותי.

שליש מדינה עמדו תחת מתקפת רקטות במשך יותר מחודש, פחות מחצי שנה אחר כך כולם כבר התנהגו (אפילו הכלכלה) כאילו לא היתה מלחמה בכלל מלבד הצבא, שעושה לפחות רעשים כאילו הוא ממשיך ליישם את שיעורי המלחמה.

אמנם נהרגו לנו אזרחים, אבל זה מפני שבפעם הראשונה מאז תקומת ישראל מצאו עצמם האזרחים-אנשינו תחת ירי רצוף שמכוון אליהם מאת האויב, אויב שרוצה להרוג באזרחים.
לא אויב מהסגנון המערבי, שמחפש "להרוויח הישג" של קרקע, שליטה במחצבים או בחבל ארץ תעשייתי (ראו למשל ערב מלחמת העולם השנייה, מדינה גדולה ומתועשת בצפון אירופה).
אלא אויב המצהיר שוב ושוב שרצונו ומטרתו היא צמצום כמות בני האדם מדרום לקו הסגול.

הנה מה שזה עשה לנו עפ"י NRG מעריב-
"במהלך הלחימה נהרגו 156 בני אדם - 117 חיילים, מהם 46 חיילי מילואים ו-71 חיילים בסדיר - ו-39 אזרחים. במשטרה מונים 40 אזרחים הרוגים, מכיוון שהם כוללים במניין ההרוגים אדם שמת מהתקף לב. במהלך הלחימה טיפלו בתי החולים ב-3,183 נפגעים. בית החולים נהריה טיפל במספר הרב ביותר של נפגעים: 1863. מספר זה כולל 12 בני אדם שמתו בדרך לבית החולים. "
מקור
לא שאני מקל ראש בשכול בצד שלנו, חלילה, אבל בואו נזכור שאלו בני עמנו ומשפחותינו שנהרגו לא בגלל מחדל שלנו כמו בכבישים או אלימות במועדונים, אלא עקב נסיון מכוון היטב של האויב להרוג בנו.

נא לשים לב לעובדה שמדובר במלחמה ארוכה יותר ממלחמת יום הכיפורים, אשר בה נורה הרבה יותר חימוש מאי פעם ישירות אל יישובים אזרחיים מאוכלסים!

מבחינתי, זו מלחמה חמורה כמו מלחמת יום הכיפורים או יותר מהיבט הפגיעה באזרחים, הלקוחות של המערכת הצבאית (עליהם אמור הצבא להגן, גם תוך שפיכת דם חיילינו, למשל אני).

על כן, הייתי מסיק ממלחמה זו כי אפשר לפרק את פיקוד העורף או להקטינו משמעותית ואת התקציב המתפנה לחלק בין משרד החינוך (לעולם יעד לאומי חשוב יותר ממספר המקלטים לנפש) לבין מיזמי מערכות הגנה מטילים נושאי רש"ק גרעיני (איום קיומי לטעמי).

לעניין הטיפול בצבא סורי או שתי דיביזיות חיזבאללאיות שיורים רקטות אל עורפנו (אזרחינו), אני משוכנע באופן מוחלט כי אימון זול (יחסית) של צבא היבשה בפרקי צורות הקרב, מנהלה ושליטה יתן מענה מלא לקשקוש הזה.
הרי מאיזה טווחים יורים את הדברים האלה? עד ארבעים קילומטר? מעבר לכך כבר דרושים כלי נשק פגיעים ובעלי דרישות תמיכה מנהלתית גדולות שמקילות עלינו לנטרלם (כפי שהוכח ב-2006).

אפילו במבצע של"ג על התנהלות הצבא המסורבלת שהופגנה בו הגיעו הכוחות הנכונים לשליטה על כביש ביירות דמשק, אז כמה קשה זה יהיה היום, בהינתן אימון מתאים ורמה טכנולוגית של מערכות הנשק כמו שאנחנו מכירים?

בואו נזכור שב-2006 לא נוהל שום קרב כמעט עד להשגת מטרת הרמה הממונה, כי כמעט כל קרב הפך לחילוץ תחת אש במקום להמשיך עד עמידה ביעד צבאי כלשהו (לדוגמה- הפסקת ירי חימוש אל יישובינו משטח XX, השמדת נוכחות חיזבאללה במקום YY).

ולסיכום- בנושא הסבת פגיעות מכאיבות לאויב מחוץ לשדה הקרב עצמו-
אני נגד הפצצת אזרחים מן הטעם שהציג כאן mardona. העדה השלטת בסוריה היא עלאווים. כמה זה יעניין אותם אם כל מיני ערבים אחרים ימותו בהמונים מהפצצות ישראל? האם זה יקטין להם את המוטיבציה? האם תקום שם תנועת "אומאהאת אל אוולד" להחזרת הבנים הביתה?
ובלבנון, אלה שהתמחו בשחיטה הדדית על בסיס עדתי, מישהו יזיל דמעה נוספת אם ישראל תהיה זו שהרגה בבני העדה היריבה? או האם השיעים יפסיקו להתאבד עלינו כי אנחנו הורגים אותם?!

אני כן בעד פגיעה במטרות מחוץ לשדה הקרב כשיש לכך תועלת מוחשית ללחימה. ללא חשמל קשה משמעותית לאויב, הוא צריך לעבור לגנרטורים ולספק להם דלק. זה מועיל.
ללא דלק (הפצצת מסופים ומיכלים) קשה לתספק גנרטורים ורכבי שינוע ושיגור אמל"ח. זה מועיל.
ללא גשרים קשה להזיז כוחות. זה מועיל.
זה קו המחשבה שלי.

אם כבר הגענו למצב שבו נכפית עלינו מלחמה נוספת, אז יש לקחת אויר ולהרביץ לא עד שלצד השני יוצאות דמעות, אלא עד שהוצאנו לו את העיניים לבכות מהן.
ומבחינתי ארגון שמשמין, מתחמש ומצהיר בעקביות על רצונו במלחמה עימי הוא בדיוק ההגדרה למושג "מלחמה שנכפית עלינו" גם אם כרגע הוא עוד לא לוחץ על ההדק.

האם ירי על אוכלוסיה בלונדון ב'קרב על בריטניה' שבר את רוח הלחימה הבריטית?

האם הפצצת אוכלוסיה גרמנית לקראת סוף מלחה"ע 2 שברה את רוח הגרמנים?
( רמז... היה צריך לפרוץ לתוך בונקר הקנצלר במרכז ברלין כדי להכניע את גרמניה).

האם הפצצת אולוסיה ( שלנו או שלהם ) תשבור את רוחנו או את רוחם?
לדעתי רק תחזק את הרוח.

מסכים עם כל מילה.

לדעתי אתה מפספס
 

לעניין הכלכלה: ישראל בקיץ 2006 היתה בשיא גביית המיסים, קופת האוצר היתה מלאה, פקידי האוצר עשו מיני שמיניות באוויר על מנת להציג בכל זאת גרעון בסוף השנה (תוך פרעון אג"ח ואי הנפקה של אג"ח אחר תחתיהן).

ברגע שהגיעה המלחמה היא הורגשה בעיקר בקו נהריה, צפת, קרית שמונה, מעלות ומעט בעיר הנמל חיפה, לא משם מגיעה מרבית גביית המיסים.

ברגע שקופת האוצר מלאה לא היה קושי רב לפתוח פנקס צקים, לשלוח אנשים לעמוד את הנזקים לרכוש, לשכור שיפוצניקים ולהתחיל לתקן, קופת האוצר המלאה איפשרה להתחיל לאמן את חיילי המילואים (לאחר המלחמה גם פקידי האוצר הבינו כי יש מטרה לאימוני האוגדות המשוירנות במילואים, זה לא בזבוז - זו השקעה), פנקס הצקים רכש גם דלק, תחמושת וחלפים.

בזמן שבלבנון עיירות שלמות חרבות ישראל שיקמה את הנזקים בחיש.

לעניין הקטיושות, לדעתי אתה טועה, גם אם תשלח חיילים לכבוש עיירות בדרום לבנון שמהן יורים לא תוכל להפסיק את הירי תלול מסלול לכל היותר להפחיתו, אם האוכלוסיה השיעית שהחיזבאללה בא מתוכה תשאר בעיירותיה אתה תמשיך לשחק משחקי חתול - עכבר תוך ירי קטיושות בבודדת, מרדפים, נפגעים לכוחותינו, התקפת שיירות שיסעו לספק אספקה לכוחות 20 ק"מ מהגבול. במילים פשוטות: בוץ לבנוני קלאסי.

אם במקום לשחק את המשחק אותו הם מבקשים אתה תשגר ירי ארטילרי אל העיירות שלהם בהיקף מסוים תוך שאתה מאפשר לפליטים לעבור לבירות (אחר כך, תפוצץ את הגשרים), לאחר מכן תחריב את העיירות ולא תותיר אבן על אבן (לא חייבים בארטילריה אלא בעזרת D9) ישארו לך הרבה פחות שיעים לטפל בהם (תוך כדי לא לפגוע בנוצרים מארונים, נוצרים אורתודוכסים, סונים, דרוזים, פלשתינים) תוך שאתה גובה מחיר בשטח מהאויב החיזבאליי - האויב יזעק מרה עד אשר מועצת הבטחון תעצור אותנו לאחר שבוע (ואולי הפעם ישראל מעבר לגבול הגאוגרפי של הגליל העליון קרי מעבר לליטאני כשרב האוכלוסיה במחנות פליטים בבירות).

מה שאני מציע, יבנה לישראל מעמד של משוגע שלא מתעסקים איתו.

איפה אתה חי
 

הפצצת האוכלוסיה בישראל בוודאי שברה אותנו והרי על זה מדברים כל הזמן ועל זה בונים הערבים.
ההשוואה לאנגליה וגרמניה לא במקומה. ההבדל היסודי הוא ששם היתה מלחמה כוללת, תקפו גם כוחות צבא וגם אזרחים. ואילו אצלנו אנחנו תוקפים כוחות צבא והם תוקפים כוחות צבא ואזרחים ביחד.
וחוץ מזה ההבדלים הם עצומים בכל מישור אפשרי ואין לי ענין לכתוב פה חיבור שלם שמסביר זאת.
צריך לזכור פרט חשוב בענין. אנגליה וגרמניה או יפן וארה'ב הם מדינות מסודרות ומאורגנות וממושמעות ומאוחדות. אנחנו יודעים איך האנגלים פעלו בזמן ההפצצות. אבל אנחנו ראינו איך פעלה הממשלה שלנו בזמן ההפצצות, הברדק הישראלי במיטבו. ואילו אצל הערבים יש מצב גרוע יותר ששם בדרך כלל השילטון הוא שילטון של דיקטטורים או שילטון מיעוט וכו' כך שסבל אוכלוסיה בהחלט יכול לשבור שילטון.

האם רוחם של תושבי קרית- שמונה ונהריה שבורה, אחרי עשרות שנים של הפגזות?
האם תושבי חיפה כרמיאל טבריה צפת והקריות שבורים?

האם נשברנו בגלל הפגזה על אזרחים?
... או שנהיינו יותר כועסים, יותר נחושים, יותר ימניים, יותר שואפי נקם, ואולי..
יותר מסוכנים ?

בינתיים, המשוגע שלא מתעסקים איתו הוא זה שישן במזרונים על הרצפה עם ילדיו ואשתו,
את בכורו מקדיש לעז-א-דין-אל-קאסם,
את צעירו שולח חגור בחגורת נפץ בדרך לבית הספר במחסום על מנת שדודו יקבל אותה ויעביר אותה אל המתאבד שיפוצץ אותה במרכז קניות ישראלי,
את בתו רוצח אחרי שטעמה ניחוח גיל ההתבגרות עם בן השכן.

אני לא רוצה להיות כזה.
אני רוצה לעשות מה שטוב לחבר'ה שלי ולחברה בה אני חי.
אני רוצה שזה יהיה מושכל, שקול, ממוקד, במאמץ מרוכז, במינימום קורבנות מהצד שלי.
אני רוצה שמה שמהווה סכנה מוחשית כלפינו ינוטרל ויושמד, שלא ימשיך להתקיים סביבנו בזמן שאנחנו נשאל את עצמנו "האם הם נרתעים עדיין, או שהם כבר אזרו אומץ ואוקטובר 73' חוזר שוב?"
אני רוצה שאנחנו, קודם כל אנחנו, נדע מתי אנחנו שלמים עם הפעלת כוח קטלני כלפי אחר. על מנת שכל פעם שמופיעה סכנה מוחשית למי מאיתנו, מושב כקיבוץ כעיר צפונית, נוכל לצלצל בפעמון האזעקה, המילואים יתגייסו חדורי תחושת שליחות ואחריות הדדית, ויצאו להשיב את האויב אחור, נכלם דרוס ומובס.

זה מה שאני רוצה.
זה משוגע מספיק?

"קלות הראש" המובעת ב"קשקוש הזה" וביכולותיו של הצד שממול, מזכירות את החטא של טרום מלחמת יוה"כ.

אם תושבי קרית שמונה\שדרות היו יותר מבוססים, הם היו עוברים מזמן
 

אתה עונה לטענה שאני הצגתי
 

אני רוצה שזה יהיה מושכל, שקול, ממוקד, במאמץ מרוכז, במינימום קורבנות מהצד שלי.

ע"פ צטוט מדבריך אני מבין כי "בגדול" אתה מסכים עם דברי.

האויב לא מתרגש מ- 20 טנקים שמגיעים ונוסעים כי הוא הבין כי הם לא מזיקים לו, כך גם ירי ארטילרי לשטחים פתוחים ולכן האויב לא חושש לשגר רקטות מאוכלוסיה אזרחית.

אם במקום לשחק את המשחק שלו אנחנו לשם שנוי נכתוש אותו בעירותיו (בתגובה לירי על ערי \ כפרי ישראל) מחריב אותן, נגרש את האוכלוסיה ונכבוש את השטח (הדבר היחיד שבאמת כואב לו) - אנחנו נייצר תדמית של "אל תתעסקו איתנו".

טעינו באינתיפאדה הראשונה בה הראנו כי אנחנו משחקים לפי כללי המשחק של האויב.
דודי בצדק אמר ב- 1988 כי ברגע שראיתי את החצציות הבנתי שאנחנו בדרך להפסד.

לו היינו מעמידים 20 איש עם נשק צלפים ובלי עו"ד זה היה נגמר בתוך שעה.

ברומא התנהג כמו רומאי (לצערי, אין לנו שכנים איטלקים או נורבגים) ואין לנו ברירה אלא להבין את השפה.

מה המשמעות של "נכתוש אותו בעירותיו"?
אתה רוצה לירות ארטילריה על ישוב אזרחי?
כי אתה כבר הצהרת בפרוש שאתה רוצה לבצע טיהור אתני בדרום לבנון (גירוש של השיעים משם).
שניהם, לידיעתך, מהווים פשע מלחמה בצורה בוטה ומובהקת, ושניהם מתאימים למשטרים אחרים.
לא למדינה כמו זו שהוקמה פה.
הטענה של "הילד הרע בשכונה" ישנה ויש בה יותר מרק משהו. אבל המרחק בינה לרצח אזרחים וטיהור אתני הוא גדול מאוד.

ומה בדיוק היית עושה עם ה-20 צלפים ללא עו"ד האלו בדיוק?
היית הורג ילד בן 12 שמיידה אבנים?
אם כן אתה רוצח. אין הגדרה אחרת למי שיורה בילד במטרה להרוג אותו כל עוד הילד לא מהווה סכנת חיים ברורה ומיידית. אם לא, סתם חזרת ישר לנקודת ההתחלה.


אם היה לך מושג כלשהו בהיסטוריה, היית יודע שאתה מעדיף את הערבים על האיטלקים, שלא לדבר על הרומאים.

נדמה לי שכבר הצעתי זאת פעם.. צריך להכות בכל מערכת ממשל בנקודות הכואבות שלה:

1. סוריה: "פליטה / הדלפה" של רשימת 500 סניפי הבנקים הגדולים של העדה העלוואית + נ"צ G.P.S. תתבל זאת ב50 מיקומים של בתי ראשי העדה. תרים גרזן גלוי וברור על מוסדות העדה וראשיה. הם יבינו היטב את הרמז "הדק". סוריה הולכת ומצטיירת בעיני כמדינה חילונית השבוייה בידי עדה קטנה ותוקפנית. איום בשבירת מוסדות העדה יעביר להם מסר ברור. תתעסקו איתנו ואתם תגלו את עצמכם מתעסקים עם שאר העדות בסוריה מעמדת נחיתות.
2. לבנון: בגלובס נכתב מאמר מעניין על ההימור לכאורה של סניורה. יום יגיד האם נוכל למנף את הימורו של סניורה אל מול חיזבללה. דעתי היא שלא. הם יתנערו ממחויבות לכאורה שנוצרה מהימורו של סניורה ברגע שהם ידרשו לתת דין וחשבון על הרפתקנות כזו או אחרת. שיטת הפתרון המועדפת היא הפרד, הפצץ ומשול. כפי שנעשה ע"י חיל האוויר במלחמת לבנון השנייה. רק המינוף הפוליטי והדיפלומטי שלנו היה חלש אל מול אמל, המרונים, הדרוזים וצרפת.
3. פלשתינאים: מאז חטיפת גלעד שליט, חברי הנהגת החמאס נוהגים כפרימדונות בעלות חסינות נוסח משחק מונופול. דילול מסויים של דרגי ביניים פוליטיים ע"י סיכול ממוקד יהווה שוט בעכוזם יוזיל ויזרז את תהליך השחרור.

אין ספק שהטרור הפלסטיני הוציא לישראל את החשק לבצע מעצרים, סיכולים ממוקדים, גדרות מחסומים וכו'.

כלומר, זה חייב להיות ככה. הרי הם "הראו לנו" כל כך הרבה פעמים, והם ממש לא הומאניים ופוגעים באוכלוסיה. לפי ההגיון הזה ישראל מזמן הייתה חייבת לפתוח את כל המחסומים, לשחרר את כל האסירים וכו' וכו'. הישראלים הרי מבינים רק כוח...

וכשאוטובוסים התפוצצו בתל אביב?

להזכירך, תושבי קרית שמונה, נהריה, מעלות, צפת חטפו מטחים של רקטות עם רסס
 

בעבר צפון אירופה המתורבתים היו ברברים צמאי דם האם 1000 שנים אחרי עלינו לנהוג באופן שמתאים למה שהיה אז? לדעתי לא.

לסכום: אני עמדתי מול התפרעויות המוניות ואני יכול להגיד לך שאבנים במשקל מאות גרמים הם נשק שיכול לפצוע ולהרוג וזאת עוד טרם שדברתי על בזוי לובש מדים כבזוי למדינת ישראל שאת מדיה הוא לובש ואותה הוא מייצג.

כשם שישראל הפעילה F16 במלחמה בלבנון, שמוש של האויב באבן לא מחייבת אותי לרדת מהסוס ולזרוק את הרומח רק כי הנשק של האויב פחות יעיל.

משפחת אסד ומקורביהם לא צריכים כסף בבנק כי הבנק בעצמו שייך להם (רוב הבנקים מולאמים). לא אתפלא בכלל אם בסוריה כולה אין 500 סניפי בנק. אלא אם התכוונת לחשבונות בחו"ל..

רק לתת מושג על מצב הכלכלה הסורית:

http://www.animaweb.org/en/pays_syr...sbanques_en.php
כלומר- הבנקים הלא ממשלתיים הסוריה מנהלים סכום "עתק" של 2 מיליארד דולר..
בערך 2.5% מהפועלים או לאומי.

לעניין העורף, אני חוזר וממליץ לכולם לחבר אינטרנט+ טלוויזיה רב- ערוצית לממ"ד.

ולמחמירים- לשמור על קשר טוב עם בן משפחה/ חבר בירושלים או הנגב שיכול לארח לכמה ימים.

לחלק נכבד מהאוכלוסיה (מי שאין לו משפחה גדולה במיוחד, חולה סיעודי, ללא ממ"ד כלל וכו') זה כל מה שנדרש לשבועיים פלוס של מתקפה קונבנציונאלית.

ומה אתה תשיג בזה?
בדיוק כמו שמתייחסים לחיזבאללה כיום בעולם (רק סוריה ואירן מוכרות לו נשק), גם לנו אף אחד לא יסכים למכור נשק. בדיוק כמו סוריה ואירן רק בלי הנפט.
זו התוצאה שאתה רוצה?
כי את השיעים זה לא ירתיע, בדיוק כמו שאותנו זה לא מרתיע.


הוא לא עשה את זה בגלל שאחרת הוא לא היה נשאר בשלטון, ללא כל קשר אלינו. הוא העדיף לשבת על אסלה מזהב ולאכול מצלחות זהב, מאשר להיות שאהיד.

אני לא אמרתי שזה מותר, טוב, או רצוי. אני כן אומר שלהעתיק את התנהגות האויב היא לא תמיד התנהגות יעילה, ובמקרה הנוכחי היא בהכרח הרסנית.
וזה לא קשור לכמה הרוגים יש. אחד או מליון, זה לא משנה. זה עניין עקרוני.


ראשית אני חושב שכל מי שבוחר לנהוג ברכב לא ממוגן עם לוחית ישראלית בתוך כפרים פלסטינים משחק רולטה רוסית ודמו בראשו (ובראש ילדיו).
אני לא אגיד לה איפה לגור ומה לעשות בחייה.
אבל בדיוק כמו שלא הייתי עובר לגור היום בזימבאבווה (הם ישחטו אותי שם כי אני לבן, עוד לפני שהם יגלו שהם רוצים לשחוט אותי יותר כי יש לי דם של בורים בגוף) - אני לא הייתי עובר לגור שם.
הסתובבתי באזור, הייתי חלק מהאבטחה שלו, ישבתי בעמדה בשא-נור. אבל לא מבחירה - בגלל שזה מה שהמדינה שלי דרשה ממני לעשות.


אז אתה רוצח ומה שאתה מטיף אליו הוא פשע מלחמה.
ירי באדם שלא מהווה סכנה ברורה ומיידית, קל וחומר בילד, זה רצח.
אני לא מכיר שום מכבסת מילים שמסוגלת להלבין את זה.


פה בדיוק הבעיה שלך. במעט מאוד מדינות נאורות בעולם הצבא לוקח את "הפיקוד" מהמשטרה, וברובן הגדול אלו מדינות פאשיסטיות (והיתר רק מליטריסטיות).
התפקיד של הצבא הוא להגן על המדינה מפני אוייביה.
התפקיד של המשטרה הוא להגן על המדינה מפני אזרחיה.
כשהצבא פועל כמשטרה, אזרחיה הופכים להיות אויביה.


על הצפון אירופאים במאה ה-20 קשה להגיד שהם מתורבתים, ועל נורבגיה ודנמרק לפני 1000 שנה קשה להגיד שהם היו ברברים. זה שרוב התיעוד הפופולארי נכתב ע"י האויבים שלהם שפגשו אותם רק בשדה הקרב לא מעיד על התרבות המורכבת שלהם, שהייתה תרבותית הרבה יותר מרוב אירופה של אותה תקופה.
שוב, אם אין לך מושג, עדיף שלא תדבר על היסטוריה.


נכון, נשאלת השאלה האם ירי של צלפים ע"מ להרוג זו הדרך היעילה לטפל בבעיה.
התשובה היא כמובן לא.
התשובה המיידית היא שמה שאתה מסוגל לעשות עם נשק שלא הורג (גז מדמיע לדוגמא) אל תעשה עם משהו שכן הורג.
התשובה החכמה היא תברר מי עומד מאחורי ההתארגנות, מה ההבדל בין אינטרסים של הקבוצות השונות, איך אתה יכול להעביר אותן לצד שלך, או לפחות להפריד בינהן - ואז תלך ותעשה את זה.
בטווח הארוך זה דורש פחות מאמץ, פחות זמן, פחות השקעה כלכלית - החיסרון היחיד הוא שזה מאלץ אותך לחשוב.
אלימות מובילה רק לאלימות. בדיוק כמו ש4 אוטובוסים שהתפוצצו תוך שבועיים במרכז ת"א וירושלים העלו את נתניהו לשלטון, כשלפרס היה רוב מוחץ שבוע לפני כן.
ע"פ התאוריה שלך אנחנו היינו אמורים לראות שהאויב "אכזר ונורא", לפחד ממנו ולהישאר עם פרס (שממילא היה ברירת המחדל).
אבל הם הפעילו אלימות, והאינסטינקט שלנו הגיב באלימות, ובחרנו את המנהיג הקימוני יותר.
זה בדיוק התהליך שעובר עליהם עם כל מהלומה שהם סופגים.


סוף סוף אתה אומר משהו נכון.
על אותו משקל, זה שהאויב שלי תוקף אוכלוסיה אזרחית, לא אומר שזה בדיוק מה שאני צריך לעשות.

אתה צריך להבין משהו מאוד פשוט.
אתה חטפת עכשיו ברך לביצים, ומאוד כואב לך. אז אתה בטוח שלהכניס לאויב שלך ברך בביצים מספיק פעמים יעשה את העבודה.
אבל האויב שלך הוא אישה - אין לה ביצים.
כשאתה עומד מול יריב, אל תנסה לשחזר את המכה שגרמה לך הכי הרבה נזק. נסה לשחזר את המכה שגרמה לו הכי הרבה נזק.

בדיוק.
אנחנו ניצחנו שתי אינתיפאדות לא (רק) בכוח, אלא ע"י כך ש:
א. הגענו לכל מארגן, סייען ו-"בכיר".
ב. לא נתנו לצד השני שום הישג מיידי- אפילו הקשינו עליו לפגוע בנו (מיגון, מחסומים, כבישים עוקפים וכו')

כך שבשלב מסויים היה ברור לצד השני שהמאבק לא אפקטיבי ורק מזיק לו.

באותה מידה, מול כל אויב צריך שילוב של מיגון ופגיעה באויב ולא באזרחים שסביבו.

הבהרות
 

אז אתה טוען שהאמצעי שיש להשתמש בו הוא הסברה יעילה - לא אש סטטיסטית לעבר ישובים אזרחיים.
שים לב גם שעכשיו אנחנו מדברים על "אש תגובה לעבר מקורות ירי שנמצאים בישוב אזרחי" - מרחק שמים וארץ מהטענה שלך ש"נכתוש עד אבק את עריו".
עם הטענות האלו אין לי בעיה. לא עם כולן אני מסכים לחלוטין, אבל הן לגטימיות.


עכשיו אתה טוען שעל המנהיגים הצבאיים והפוליטיים תוטל האחריות בצורה של התנקשות ישירה.
שוב, לגיטימי לטעון את זה. אני אמנם לא מסכים עם זה - אבל אתה כבר לא מדבר על הרג סיסטמטי מכוון של אזרחים.


לא, אין הבדל.
עוד לפני שהראשון נפגע צריך למצוא פתרון שימנע את המשך הנזק.
מה יקרה כשתגיע לקורבן המיליון? תחליט שאתה לא מסוגל להתמודד ותתן להרג להמשיך?
ההחלטה היא החלטה עקרונית, והחיים שלך לא שווים יותר מהחיים שלי או מהחיים של כל אזרח נאמן אחר.

אין בעד מה. עשיתי גם קצת יותר מזה, ולא בשביל לקבל תודה. עשיתי את זה מכיוון שזו מדינה דמוקרטית וברגע שמתקבלת החלטה תחוקתית ע"י הדרש הפוליטי, והיא לא פקודה בלתי חוקית בעליל ע"פ בג"ץ - על הצבא מוטלת החובה למלא אותה כרוחה וכלשונה, ללא יוצאים מהכלל.
בזה אני מאמין.


קודם כל זו טעות שלי, אני לא רגיל להגדיר את 443 כשומרון, למרות שאתה צודק, אמנם על גבול השומרון, אך עדיין בתחומו. בהחלט.

ולענינינו יש דרכים יותר יעילות למנוע זריקת אבנים על כביש 443 משורת צלפים.
מה שבטוח זה שאחרי שהילד הראשון ימות, 443 יסגר לתנועה. התוצאה ההפוכה למה שאתה מתכוון.

את ההיסטוריה של פסגות עצמה אני לא מכיר (קמה לפני זמני), אבל במצפה העי הסמוך אני הייתי ב2001, קצת אחרי שהוא עלה על הקרקע. מצפה העי קם בניגוד לכל חוק קיים, ולכן אני לא חושב שצריך לשלוח חיילים לשם ע"מ להגן על תושביו.
המדינה צריכה להגן על האזרחים שלה, אז היא מחוקקת חוקים. החוק אומר שאסור לך לנהוג שתוי. האם זה אומר שכל פעם שתנהג שתוי המדינה תשלח אנשים אחרים לנהוג שיכורים ברכב ולהסתכן במוות, ע"מ שאתה תחזור הביתה בשלום?
לא. אם תתפס נוהג שתוי, יקחו לך את הרישיון והרכב, ואם תפגע במישהו אחר גם תכנס לכלא.
מצפה העי הוקם בשטח שהיה שטח צבאי סגור. מי שחי שם צריך להישפט על הסגת גבול, הפרת צו אלוף, סיכון חיי אדם (ילדיהם), בניה לא חוקית וגנבת אדמות (חלק מהאדמות שם פלסטינאיות, היתר הן אדמות מדינה) ולהיות מפונה משם אחר כבוד.
בטח שלא צריך לשלוח לשם את הצבא להגן עליהם.


גם בעיני כל האזור הוא ארץ ישראל. לא כל האזור הוא מדינת ישראל. תבדיל בין הגדרה היסטורית גאוגרפית לבין הגדרה משפטית-פוליטית עדכנית.
אני אף פעם לא גיליתי שום רמה של "הבנה" לטבח חברון. אני גם לא חושב שאפשר. אבל מה זה קשור לנושא הדיון?
נ.ב. - גם אני לא חובש כיפה. לפחות כבר לא. אבל אני לא מבין מה הקשר לדיון שלנו.
התחלנו מירי חסר אבחנה על אזרחים שהצעת, לדיון עקרוני בשאלה של מחויבות המדינה לאזרחים פורעי חוק שבמקרה גרים באיו"ש. סיבוב קצת רחב לדעתי, ובכל מקרה לא קשור לצבא, גודל או קיום של כיפה כלשהי.


אם הוא מהווה סכנת חיים ברורה ומיידית לך או לסובבים אותך - כן.
בכל מקרה אחר - לא.
שלא לדבר על זה שבידי גופים ממוסדים כמו הצבא ישנם הרבה יותר כלים פחות קטלניים משורה של צלפים שיורים בכדי להרוג.
מילא אם היית אומר שכל מי שמרים אבן מקבל כדור מתחת לגובה ברך. את זה אני מוכן לקבל.
אבל אתה דיברת על הרג מתמשך ומכוון של ילדים. לא רק שזה לא ישיג את המטרה, זה לא עומד בשום קנה מידה מוסרי של המדינה הזו.


שוטרים ומשמר לאומי. לא הצבא. יש הבדל מהותי.


יש לי דוגמאות הרבה פחות מוסריות, כולל אחד האבות שמכר את אשתו לזנות - פעמיים.
התגובה שלי נבעה מהעובדה שאני רגיל שהכינוי "ברברי" בא לייצג את ההפך מ"תרבותי".
אם אתה משתמש בהגדרות שונות (לדוגמא "אדם שאינו דובר יוונית עתיקה כשפת אם". זו גם תהיה הגדרה נכונה יותר), אנא עדכן אותי ואני אתייחס מחדש להצהרה שלך.

1. גם לחיילים יש נשקים לא קטלניים.
2. אני מסכים, חיילים לא אמורים להיות שוטרים, אני עצמי העלתי את הטענה הזו.
3. חיילים שמוצבים למשימות של שמירה על הסדר - מהווים כוח שיטור - לא כוח לוחם.
4. בדיוק בגלל המוכוונות של הצבא לפתרונות קטלניים, האינטיפדה הראשונה והשניה נראו ככה. אם היו נותנים את הטיפול באירוע לגורמים אחרים, סביר להניח שהרבה פחות אלימות הייתה מופעלת ע"י שני הצדדים.

בגלל זה אמרתי שצריך לחשוב. להשתמש בשכל.
במלחמת לבנון הראשונה, כששאלו את רפול למה יש כ"כ הרבה אוגדות שנכנסות בבת אחת ללבנון, הוא ענה "גם לישראל מותר להיות גולית מדי פעם". אם זו רמת החשיבה שהמטכ"ל הפעיל, אין פלא שלא השגנו את המטרות שלנו.


לא באתי להביע תמיכה באף אחד מהם (ולמעשה לא הייתי עושה את זה גם בפורום פוליטיקה). באתי להדגים לך שהמשוואה של "אני מרביץ להם יותר חזק - אני סופג פחות מכות" לא עובדת.
זה הכל.


יש הבדל מהותי בין זה לבין לתקוף ארטילרית ישובים אזרחיים עד ש"נכתוש עד אבק את עריו".

אתה ממחזר מחדש את מה שכבר אמרת. כבר אמרתי שזו דעה לגיטימית, להבדיל מההצהרות הראשונות שלך על "נכתוש עד אבק את עריו".

לי זה לא היה ברור.
מה שהיה ברור לי ברגע ששמעתי את זה, זה שרה"מ שלנו הציב יעד שאי אפשר להשיג, מה שבהכרח יגדיר את כל ההישגים שנשיג כ"הפסד" איך שלא ננסה להציג את זה.


דיברת על ירי ארטילרי לריכוזי אוכלוסיה שיחריב את הבתים. הציטוט המדויק היה "נכתוש עד אבק את עריו". אי אפשר להבין את זה בשום דרך פרט להרג המוני מכוון של אזרחים.

כשיש מחשבה לטווח ארוך ניתן לפתור כל בעיה.
כשכל מה שחושבים עליו זב כמה כאב לי לחטוף וכמה יכאב לו כשאני אחטיף לו, אין שום מוצא.
מה אתה רוצה יותר? שיכאב לו, או שלא יכאב לך?
אם אתה רוצה להכאיב לו יותר, תו לו מכה.
אם אתה רוצה שלא יכאב לך, כדאי שתחשוב איך להפסיק את הקרב.
אתה כל כך נעול בתוך המעגל הזה שלא רק שאתה לא מנסה שום דבר אחר פרט ללהכות בחזרה, אתה מכה רק בדרך שבה אתה חטפת לפני רגע.
תשתמש בשכל, תמצא פתרונות. תשתמש באגרוף תמצא רק עצמות שבורות.

אסור?
ע"י מי?
אלו אזרחים בשטח הריבוני של המדינה שלך. ברגע שהממשלה מקבלת החלטה שמגדירה את המצב כמצב חירום והופכת אותו לשטח צבאי סגור אתה יכול חוקית לירות בכולם.
אתה מוכן לחיות במדינה כזו?
כי באותה מידה מחר ממשלה אחרת תשתמש באותו כלי נגד אותם אלו שגנבו אדמות מדינה, השיגו גבול והפרו צו אלוף והחלו להתיישב על גבעות עם כל מיני "טיקים" בלתי נשלטים בעין.
אני אתנגד להפעלת כוח לא פרופורציונלית, לא משנה כלפי מי היא מופנת. אתה תרצה כנראה רק את דובשה, ותקווה שעוקצה לא יגיע. כשהוא יגיע, אתה פתאום לא תבין למה המדינה שלך מסוגלת להיות כזו פאשיסטית.

לצבא אין סמכות לחוקק חוקים. החוק כבר נקבע ע"י הפוליטיקאים. איו"ש הוא לא שטח של מדינת ישראל, ולכן יש בו ממשל צבאי.
ברגע שהשטח הוכרז כאזור צבאי סגור, מי שעובר על החוק ונכנס אליו צריך לשבת בכלא, בדיוק כמו נהג שיכור.

ממש לא קראת את מה שכתבתי. קרא שוב. אתה מדבר על ארץ ישראל - יישות גאוגרפית היסטורית. יש הבדל בינה לבין הישות החוקית-משפטית מדינת ישראל.
וד"א - הגבולות שאתה מציין, למיטב זיכרוני, לא מהווים את גבולותיה של ארץ ישראל.
זו לא פוליטיקה - זו היסטוריה.
מלכות שלמה היתה מארם צובא/דמשק ועד יהודה, לא כולל מישור החוף המרכזי והדרומי.
זו הייתה הממלכה הגדולה ביותר שהייתה לנו.
בתקופות אחרות סביר להניח שתצטרך להצטמצם רק לאזור יהודה וכמה נספחים, כי זו הייתה הנחלה של המדינה היהודית ברוב שנות קיומה.

אם אתה קודם תירה ואח"כ תשאל, הדבר היחיד שתעשה זה להמשיך לדמם ולהפסיד.
זיהית אמצעי וכוונה? תפעיל את מינימום הכוח למשך מינימום הזמן ע"מ לוודא שאין יותר איום.
חד, חלק ופשוט.
אם האמצעי היחיד שיש ברשותך הוא לאו - תשתמש בו.
אבל הפתרון שלך - קודם להרוג ואז לברר האם יש פה סכנה או לא, היא דוגמא להתנהגות של פראנואיד, לא של אדם חושב.

לא, אני לא הבנתי. כי אם אתה מתכוון להגרה הנפוצה - אז כבר הסברתי לך שאתה טועה.
אםם התכוונת למשהו אחר תצטרך להסביר לי אותו. אני לא אוהב משחקי ניחושים.

ועדיין אנחנו שולחים חיילים למשימות שעיקרן שמירה על השקט של אוכלוסיה אזרחית, ולאחר מכן אנחנו נדהמים למה תמיד יש שם אלימות.
הצבא נבנה ע"מ להשצמש באלימות.
באזרחים שוטרים צריכים לטפל.
אתה מתייחס לאזרחים כאילו הם חיילי אויב - אל תתפלא אם הם יראו בעצמם חיילי אויב.
שוב, במקום לחשוב על הפתרון, אתה חושב על הבעיה, ואז מתפלא למה היא לא נפתרת - כמו רוב האנשים במדינה שלנו.

מיליציות שאנחנו תמכנו בהן וטיפחנו אותן פעלו בשטח שהיה תחת חסותנו ועשו מעשים שאסור שיעשו לאף אחד בשום מקום.
טבח הוא טבח הוא טבח.
ולנו יש את האחריות המוסרית על בעלי בריתנו, ובטח ובטח על בני טיפוחינו.

טבח של הקטאב בפלסטינאים לא מוסרי יותר מטבח של מיליציות סרביות בבוסנים או מטבח של יפנים בסינים במלחה"ע השניה. ולמי ששולט בשטח יש את האחריות המוסרית לא פחות ממי שביצע.

זה שזה קרה להם ולא לנו לא הופך את זה לצודק. זה רק הופך את זה לקל יותר להדחקה.

אתה יודע רגב, אחד הדברים הכי הזויים שאני שמעתי בזמן האחרון הוא שיש קבוצה בבריטניה שרוצה לשפוט את מרשל האוויר ארתור האריס בעוון פשעי מלחמה.
למי שלא יודע מרשל האריס היה מפקד פיקוד המפציצים הבריטי במלחמה העולם השניה וככזה האחראי לכך שפיקוד המפציצים השתמש בפצצות תבערה להחרבת ערי הגרמנים.
היום מפגינים כנגדו ותובעים את דמו (הוא כבר אבק תולעים מזה 14 שנה) אבל בדיעבד החרבת ערי הגרמנים והעברת הלחימה לאוכלוסיה האזרחית שלהם נראים לנו (לפחות לי) כאחד הדברים היותר מוסריים שקיימים.
בחייכם הרי באורז לא יקבלו אותנו בכפרים לא בלבנון ולא בערי עזה, כל הכפריים תומכים הן בחמאס והן בחיזבאללה
וההפרדה שאנחנו עושים בין מעורבים ללא מעורבים קיימת אך ורק אצלנו בראש.
יתרה מזאת להפרדה דומה אנחנו לא זכינו מהם בעבר ולא נזכה מהם בעתיד.
ולכן חביבי בעל הבית חייב להשתגע.

ההתקפות על הערים הגרמניות ספגו ביקורת גם בזמן אמת, והתועלת שלהן היתה.. אממ?
בוא נגיד שלא קרובה להיות מכריעה (אני מתייחס להפצצות שטח של ערים שלמות, לא של איזורי תעשיה).

מה זאת פעולה מלחמתית נגד העורף כאשר היא לא מועילה למהלך המלחמה שלך?
במקרה הטוב ניתן לקרוא לזה מידה כנגד מידה, במקרה הרע זה פשוט פשע מלחמה.

אני לא רוצה להיות האדם שיחמש מטוס שכל מה שהוא נועד לבצע זה הרג פליטים כדי לזרוע הלם ומורא.

כל הכפריים תומכים במי שנותן להם תשתית סוציואקונומית ראויה. ואתה יכול לראות בערים הבדואיות בישראל מה קורה כשנכשלים במשימה כזו (וזאת כבר חריגה מתחום הפורום).

אמנם נכון שההפצצות על גרמניה לא שברו את יכולות הייצור שלה (ובכמה האטו ניתן להיתווכח) אבל הן בהחלט עזרו לרתק את הלופטוופה ללהגנת המולדת דווקה כשהמטוסים היו נחוצים כל כך בחזית המיזרחית.
מי שנסע ברוב המטלה של להילחם בעיקר הכוח הגרמני ברוב מהלך המילחמה באירופה היו הסובייטים כמובן. במידה רבה עיקר הסיוע שקיבלו ממעצמות המערב היו ההפצצות.

אני רוצה שמה שמהווה סכנה מוחשית כלפינו ינוטרל ויושמד, שלא ימשיך להתקיים סביבנו בזמן שאנחנו נשאל את עצמנו "האם הם נרתעים עדיין, או שהם כבר אזרו אומץ ואוקטובר 73' חוזר שוב?"

בסוף, אם לוותר על הניסוחים הארוכים שלי, הכנסתי את השורה התחתונה. מישהו לא חושב ככה?

לא רוצה לייצר תדמית.
בפעם האחרונה שישראל יצרה תדמית על ידי ניצחון קרקעי וכיבוש שטח באופן שריסק את כוחות האויב שהותיר אותם רועדים, בוכים והמומים לקח להם רק שש שנים לעשות קאמבק. (67-73).

גם מול לבנון שיטת הארטילריה כאמצעי להנעת אוכלוסיה צפונה לא הביא לתקופות שקט.

למה לסנדל את עצמנו לפתרון שבאופן חוזר מתברר כלא מועיל לאינטרסים שלנו?

אני דווקא מתפעל מתוצאות מדיניות הסיכולים הממוקדים. אני חושב שמול משטר שאינו נשען על רוב האוכלוסיה, לחימה רצופה בשיטה זו היא אפשרות מעניינת שיש טעם לשקול אותה.
לא בהכרח במנותק מלחימה צבאית מסורתית.

מסכים עם חלק, לא מסכים עם אחר
 

המסקנה שלי שונה במקצת, אנחנו התחלנו להאמין בתדמית, לא האמנו כי המלחמה בדרך גם כשהיו סימנים ברורים לבאות.
חלק גדול מהמפלה בימים הראשונים הוא בגין שכרון הכח של הפיקוד העליון (לא נדבר על המכה המקדימה כי לרוה"מ יש שקולים נוספים כמו לחץ אמריקאי ואיום באי מתן סיוע חומרי ובאו"ם אם אנחנו נתחיל), איו גיוס מילואים חלקי (רק כמה אוגדות), שחרור הביתה סיטוני של חיילים מהקווים, ....
מסכים איתך, אך זה לא גורע משבריריות התדמית. ברגע שמישהו נשען על הבועה, היא קורסת. זו משמעות התדמית, אתה מדמה שיש שם משהו, נדמה לך.

"גם מול לבנון שיטת הארטילריה כאמצעי להנעת אוכלוסיה צפונה לא הביא לתקופות שקט."
תן לי פתרון אחר - שסביר כי יעבוד.
תקיפה צבאית בשיטה המשלבת בין עקרונות המלחמה מצד אחד לשיטות מסוימת שהופעלו על ידנו בשטחים. אין לי יכולת לשטוח בפורום אינטרנטי תפיסת עולם כזו.


דווקא החיזבאללה נהנה מתמיכת הצבור ולכן סכול ממוקד לא יפתור את הבעיה, מול אויב כמו הפלשתינים הפתרון עבד. לצערינו הצלחת החיזבאללה מקורה כולה בתמיכת הצבור השיעי.
בזה בדיוק אני נאחז. הציבור השיעי אינו כל לבנון. הציבור השיעי נוהה אחר חיזבאללה רק מהימים בהם חיזבאללה ביסס עצמו ככוח אלים שורד. לפני כן, בזמן המלחמה בין אמל לחיזבאללה או אף לפני כן, חיזבאללה לא נהנה מתמיכת השיעים.

דעתי
 

אתה מטיף פה להרג שיטתי והמוני של אזרחים כיעד בפני עצמו.
הייתי מסוגל להתייחס לזה אם היית טוען שזה יעיל (למרות שהרוב המוחץ של המסקנות מראה שבמלחמה ההיא התועלת של תקיפת אזורי מגורים הייתה אפסית).

אבל אתה טוען שזה "אחד הדברים היותר מוסריים שקיימים".
אתה אומר פה בפרוש שרצח המוני הוא דבר מוסרי.

אין לי מושג איפה חונכת, אבל אני מכיר מעט מאוד תורות שטוענות את זה, ואם המדינה שלי תאמץ אחת מהן, זה יהיה היום בו אני אפסיק להיות אזרח שלה, ואתחיל להלחם באמצעים אלימים נגדה.

איתך אני לא מנהל דיון.

עם זה אני מסכים. יש עם זה בעיות משפטיות קצת באמנת ג'נבה ובפרוטוקולים שלה (הברחה מכוונת של אוכלוסיה אזרחית), אבל החיזבאללה נותן לנו כל דרך אפשרית לעשות את זה בצורה חוקית, ברגע שהוא פועל מתוך הכפרים.
אני לא חושב שזה יעיל, עקב העובדה שכבר ניסינו את זה בדין וחשבון, ענבי זעם ועוד, אבל עם בדפ"א הזו אין לי שום בעיה.
אני שמח שאנחנו כבר לא מדברים על הרג אזרחים בתור יעד.

מה עם להכריז שלאור העובדה שהחיזבאללה מהווה אחד מהכוחות החמושים הרשמיים ע"פ הסכם טאיף, עצם העובדה שכוח חמוש רשמי של מדינה שכנה תקף את המדינה שלנו, המדינה למעשה הכריזה עלינו מלחמה?
זה נותן לך כל תרוץ אפשרי להכנס לשם, וזה מעמיד אותך במצב שלנו יש סיכוי לנצח.
ברגע שההצהרה הזו יצאה, נקבע יעד שלא ניתן להשיג, והפסדנו במלחמה.
מבחינה הסברתית זה לא שינה מה נעשה אח"כ.

אני מניח שאתה מדבר על ראש השנה 2000.
אני במקרה נסעתי על הכביש ההוא באותו יום (חזרתי מדוד שלי בצפון לדרום הרחוק).
אני לא הייתי בסכנת חיים, אבל ע"פ מה שראיתי אח"כ מי שעבר שם שעתיים שלוש אחרי כנראה היה.
במצב של סכנת חיים יש לך את הרשות, והחובה למעשה, להפעיל כוח ע"מ לסיים את האירוע בצורה המיטבית. בהחלט. לא כוח מוגזם, אבל בהחלט מספיק כוח ע"מ לוודא שהאיום נפסק, גם אם זה אומר שהמאיים מת.
יש הבדל מהותי בין זה לבין לשים שורת צלפים שיורים כדי להרוג מול מיידי אבנים - אתה חייב להסכים איתי. וזו הדוגמא עליה דיברנו.

אתה טענת שאנחנו צריכים לשלוח חיילים שיגנו בגופם על זכותם של פורעי חוק להמשיך להפר את החוק.
שוב, את ההיסטוריה של פסגות עצמה אני לא מכיר (הייתי שם גג פעמיים), אבל אני יכול לתת לך דוגמאות למספר ישובים כאלו, וגם על כאלו שביוזמתם מחבלים בניסיון של אותם חיילים לעמוד במשימה שלהם "כי הם לא מאמינים אידאולוגית" בהגנה קבועה (מה שלא מונע מהם לדרוש שחיילים ישמרו עליהם).

דוד כבש אותם והם היו מדינת חסות, ושילמו מס, אבל הרמב"מ מגדיר אותה כ"כיבוש יחיד" ולכן ארם צובא בד"כ לא נחשבת חלק מ"ארץ ישראל". יש אמנם תנאים שטענו אחרת, אבל זו הדעה הנפוצה.

שוב, תלוי באיזו תקופה.
בחר אחת על פי שיקוליך ואני אהיה מוכן לקבל אותה.
זו הגדרה גיאוגרפית-היסטורית. היא השתנתה כל כך הרבה פעמים שמבחינתי זה לא עד כדי כך משנה.
אני מגדיר אותה כשטח כיבוש יהושוע, לא כולל עבר הירדן.
אבל אנטימולוגית שטחה בכלל צריך להיות זה של ממלכת ישראל (השניה הייתה ארץ יהודה).
שוב, תבחר. אני איישר איתך קו על זה.

קצת קשה לקרוא לי יפה נפש (למרות שאני רואה בזה מחאה), לא מעט אנשים קוראים לי פאשיסט.
תקרא את השרשור על המרד האחרון של גולני ותבין למה.
זכותך להיות פראנואיד. מדינה חפצת חיים אסור לה לתת לפראנואידים לנהל את הצבא או הממשל שלה.

ובגלל זה כשהשתמשנו באמצעים מסויימים לצרוך חיסולים ממוקדים מסוימים (שאסורים ע"פ חוקת ארה"ב אך בהחלט מותרים פה) נדרשנו לתת הסברים.
יש תג מחיר כבד שנלווה לדולר סיוע. זה חלק ממנו.

וחזרנו לנקודת ההתחלה.
פיזור הפגנות של אזרחים מפרי סדר הוא לא אזור לחימה.
צבא שנשלח לבצע את המשימה מאומן לתפקד באזור לחימה.
הצבא מתייחס לאזרחים כאל אויב באזור לחימה.
האזרחים הופכים לאויב חמוש.
עשינו את זה באינטיפדה הראשונה עם הפלסטינאים,
עשינו את זה עם הערבים הישראלים,
אנחנו עושים את זה עכשיו עם הבדואים והדרוזים.
מי האוכלוסיה הבאה?
החרדים כשינסו לסגור שוב את רחוב בר-אילן וישרפו חנויות לממכר חזיר?
המתנחלים בפינוי הבא של התנחלויות לא חוקיות?
הסבב הבא של "הפנתרים השחורים"?

אלימות מובילה לאלימות.
אתה מתייחס לאלימות כאילו היא הפתרון.
אלימות ממוסדת היא כלי, כלי יחיד, בודד, עם יתרונות מסויימים וחסרונות גדולים לא פחות, שניתן להפיק ממנו תועלת בשימוש מושכל בשילוב עם כלים אחרים ע"מ לחתור לפיתרון.
אלימות היא לא הכלי היחיד שלנו.
אנשים לא מבינים את זה.
לפעמים נראה לי שטעינו רק בקצת.
הפלסטינאים מבינים רק כוח. אבל רוב הישראלים יודעים לדבר רק בכוח.
אז זה מעגל קסמים של אלימות שמזין את עצמו ולא יגמר לעולם.

פה אתה כבר מגיע לעניין של הגדרות, כי מה מהווה איום? המחבל שלוחץ על ההדק ודאי שמהווה איו, המשלח שלו ודאי ודאי שמהווה איום..
מה עם הסבתא שעושה את הכביסה שלו ? היא איום או לא איום?
לדעתי הריסה של כפרים שלמים דרך אגב שקולה להשמדת עורף לוגיסטי גוף לוחם, תשאל אם אני רוצה לעשות את זה, לא ממש אבל במסגרת כללי המשחק הקיימים אני לא חושב שיש אופציה אחרת. ודרך אגב אני מבדיל בין הרס העורף הלוגיסטי להרג המעורבים בתספוקת.
תראה אנחנו יוצרים משוואות, במקרה הזה המשוואה היא אנחנו פוגעים במחבלים אוחזי נשק, והם פוגעים בכל מה שזז.
הלוחמה הסימטרית הזאת לא מובילה לשום דבר, ואנחנו חייבים להלום מחוץ למשוואה.
מדינת ישראל חייבת להלום במשהו שישנה את המשוואה האסטרטגית, לכן כמו שאמר יוסי פלד במהלך המלחמה האחרונה, אין לנו מה להלום בכלב, צריך להרוג את האדון - זה למשל מחוץ למשוואה.
וכל זמן שאנחנו מחליטים לא לטפל באדון, אנחנו חייבים לדאוג שלא יהיה מי שיאכיל את הכלב.

נו ו.. בנק ממשלתי זאת לא מטרה?

המטרה היא לערער את מקורות האחיזה שיש לעדה במדינה. אם זה הפצצת בתי מפלגת הבעת', החרבת המערכת הפיננסית שמאפשרת להם לממן את התשלומים לדביזיות שנאמנות לשלטון, הפצצת תחנות טלויזיה ואולפנים, תחנות משטרה באיזורים שאינם של העדה.. ישנם סימבולים למשטר דיקטטורי ואבני יסוד בשיטת הממשל. תודיע להם שפעם הבאה התשתית השלטונית שלהם תיפגע בצורה חמורה ויצרת איום משמעותי. העלות של השמדה שיטתית כזו זניחה בהשוואה למידת האיום כלפי הממסד. יותר מאשר השמדת עוד דיביזיית קו ראשון שמאוכלסת בבני עדות אחרות ובעלת טנקי T-62.

בביוגרפיה של אלברט שפאר ( שר החימוש של הרייך השלישי ),
הוא כותב בפירוש, שההפצצות של בעלות הברית על מרכזי אוכלוסיה,
הצילו את מערך הספקת החימוש של הרייך, ולמעשה האריכו את משך המלחמה.

לדבריו, בתחילת קמפיין ההפצצות הכבדות, כשבעלות הברית התמקדו בתשתיות
ייצור וחימוש, שפאר היה מודאג משום שחשש שבעלות הברית ימשיכו להתמקד בתשתית
הייצור ( ובייחוד בתשתיות ייצור תחליפי הדלק הסינטטי ), וישתקו אותה.

הוא גם מעיד, כי בניגוד למטרת "הפצצות הטרור" שהיתה להחליש את הרוח הגרמנית
ולפורר את הסולידריות האזרחית, בדיוק ההיפך קרה.
העם הגרמני שבאותו זמן כבר התחיל להטיל ספק בהנהגה שלו, לא נותרה בידיו ברירה,
אלא להתאחד מחדש סביב ההנהגה הנאצית.

זה לא דומה ולא נמשך כ"כ הרבה זמן
 

הייתי מציע לך לקרוא את מה שכתבתי לרגב קצת מעליך
ואז אולי תבין מה אני רוצה ומה אני לא רוצה
אל תכניס לי מילים לפה ורעיונות לראש.
וכמו שאומר המשפט הידוע "חצי עבודה מראים או לטורקי או לחמור"
טורקי אתה לא נראה לי.

ואילו אני מציע לך לקרוא מחדש את מה שאתה כתבת במקור:

מה אני אמור להבין בזה פרט לעובדה שאתה מגדיר הרג מכוון של אזרחים "כאחד הדברים היותר מוסריים שקיימים"?
זה הניסוח המדויק שלך. פשוט, ברור ובוטה.
אני לא הכנסתי לך מילים לפה, ואפילו שימרתי את ההקשר (ההפצצות בעלות הברית על אזורי מגורים בערים גרמניות במלחה"ע הII).
אתה מוכן להסביר לי איך אפשר להבין את זה אחרת?

זה נמשך מגל המתאבדים של 94, דרך האוטובוסים של יחיא עייש ב95 ועד תחילת 97.
אתה זוכר את פברואר 96?
60 הרוגים, 300 פצועים תוך פחות מעשרה ימים.

אתה זוכר את ההומור השחור של התקופה? "בוא נקפוץ לדיזינגוף, נתפוס חתיכות" (של גופות), "אתה מירושלים? איך קו 18? שמעתי פיצוץ של קו", "רוצה לשחק ברופא וחולה? בוא נעלה על קו 5, הפלסטינאים יספקו את התפאורה", "פעם הבאה שעוברים בבית-ליד מביאים סולם - אחרת עוד עלולים לאבד את הראש" (הראש של המחבל נמצא לבסוף על הגג של התחנה).

לפעמים זה נראה לי כאילו כמעט אף אחד לא זוכר את התקופות האלו יותר.
"פעם לא היה לכם קשה, לנו עכשיו המצב קטסטרופה".
אז גם פעם היה קטסטרופה, נשכו את השפתיים והמשיכו.

קרית שמונה המשיכה להתקיים וניהלו שם חיים מלאים. לא אידאלים, לא שלווים, אבל בשום מקום במדינה הזו אין חיים אידאליים ושלווים.
זה הפער בין המצוי לרצוי. כשאנשים ריאליים, הם יודעים שהחיים הם "גן עדן של שושנים" - עד שהשושנה מגיעה יפה ונקיה לחנות, הקוצים שלה קרעו לכמה וכמה אנשים את הידיים בדרך. בשביל כל דבר שאתה מקבל אתה צריך לשלם, ובד"כ תג המחיר בא בסבל, דם, יזע ודמעות.
כשאנשים לא מוכנים להקריב שום דבר ורוצים את הכל "אתמול", ורצוי בלי להתאמץ, אז שום דבר לא יספק אותם, והם יהיו בטוחים שרק הם מסכנים.
אני לא זוכר ב 95-97 ירושלמים או תל אביבים מדברים על "מדינת שדרות" בה האנשים לא מבינים מה זה אוטובוסים מתפוצצים ברחובות. אני עברתי לירושלים ב-97. אני לא הבנתי את המשמעות של מסעדות שפתאום מתפוצצות, עד שסבארו התפוצצה לי בפנים (לא נפגעתי, הייתי מספיק רחוק). אבל אף ירושלמי לא התמרמר על כך. ב97 כשאמרת "רנה קאסן" בירושלים לא דיברת על בית ספר ולימודים, התכוונת ל"קללה" שגורמת להרבה אנשים משם להיפגע בכל פיגוע. אני לא הבנתי על מה הם מדברים עד שהם הסבירו לי את הסטטיסטיקה של אותה שנה, להם זה היה טריוויאלי.
ועדיין - אף ירושלמי לא חשב שאני "לא מזדהה מספיק" בגלל שאני דרומי.

אז הנה שישים שניות על הבנה.
אני חושב שבראיה הכוללת לא היה שום דבר בלתי מוסרי בהחרבת ערי הגרמנים במלחמת העולם השניה.
ובסיטואציה דומה - ואפשר לדון על האם הסיטואציה דומה או לא - לי אישית לא תהיה בעיה עם זה.
יחד עם זאת אם קראת את מה שכתבתי לרגב, אתה עלול להבין שזה לא הפיתרון הראשון אותו אני מחפש.
מה שעשית מזכיר לי את הטיעון של ביבי כשהוא פתח את מנהרת הכותל בנוגע להסכמתו כביכול של ראש השב"כ
ראש השב"כ הסכים רק שביבי התעלם מההקשר הכולל שבו נאמרו הדברים.

אתה שם לב ששינית את הניסוח שלך.
עברנו מ"והעברת הלחימה לאוכלוסיה האזרחית שלהם נראים לנו (לפחות לי) כאחד הדברים היותר מוסריים שקיימים" דרך "לא היה שום דבר בלתי מוסרי בהחרבת ערי הגרמנים" ל-"לי אישית לא תהיה בעיה עם זה" ובסוף ל- "זה לא הפיתרון הראשון אותו אני מחפש".

אני ממליץ לך פעם הבאה לחשוב, לנסח ואז לכתוב את מה שאתה מתכוון אליו.
כי מה שאתה כותב עכשיו זה לא מה שכתבת בהתחלה.

אתה מזכיר לי משחק בינ"ל בשידור חי לאירופה של בית"ר, שהאוהדים צועקים בו "מוות לערבים".
אתה יכול עכשיו לנסות לכבס ולרכך את מילותיך כמה שתרצה, זה לא משנה את מה שכתבת במקור.

תשמע יחסית לאחד שאמר שהוא לא מתכוון לנהל איתי דיון כלשהו
אתה מדיין איתי לא מעט.
אשמח אם במקום לבלבל את המוח, ולקשר דברים איך שבא לך
תתיחס לעיקר.
ואם אתה לא יכול, גם לא נורא.

אני מתדיין איתך כי שינית מקצה לקצה את ההצהרה הראשונה שלך.
אמנם לא אמרת "טעיתי", אבל אני לא הטיפוס שחייב לשמוע את זה בקול.
את הנקודה שלי הבהרתי - ההצהרה הראשונה שלך לא מקובלת ואתה בעצמך נסגת ממנה מהר מאוד.
פעם הבאה תחשוב ותנסח לפני שתכתוב.

פיקוד העורף מתייעל - כתבה מ THEMARKER
 

עוד כתבה של יחסי ציבור.

מבחינתי מאז המינוי שלי לא התקדם שום דבר !!!

פיקוד אנמי .