תעלומת הטייס חץ

סא"ל שמואל חץ לא חזר מתקיפה זל סוללות טילים סובייטיות במלחמה ההתשה. במשך ארנע זנים הוא נחשב כנעדר, עד שאותרו שרירי גופתו ליד איסמעיליה. 30 שנה אחרי, טוען המכון הרוסי להיסטוריה צבאית: "המטוס נשאר שלם והטייס היה בחיים כאשר נלקח בשבי". מפקד בסוללה הרוסית: "סגן בסוללה טען שהטייס הישראלי הוטס יחד איתו למוסקבה". האם הגירסה הרוסית מעלה סימני שאלה על נסיבות המקרה? צה"ל: לא ייתכן. בעקבות הפנטום האבוד: העדויות, הראיות והשאלות.

איזבלה גינור

בחלקה הצבאית של בית העלמין בקריית שאול ניצב קברו של סא"ל שמואל חץ, מבכירי טייסי ישראל בכל הזמנים. בן 33 היה במותו, במהלך מלחמת ההתשה, ועד לפני זמן קצר לאיש לא היתה סיבה לפקפק בכך. חץ, מפקד טייסת הפנטומים הראשונה של חיל האוויר, יצא לתקיפה אווירית בשיאה של המלחמה, ולא חזר. הוא הוכרז כנעדר, ומותו נקבע רק לאחר כארבע שנים בעקבות איתור שרידי מטוס וגופה ליד איסמעיליה. לכאורה, נפתרה התעלומה, גם אם נסיבות מותו של הטייס הנערץ נותרו עלומות.
ספר שראה אור בהוצאת המכון להיסטוריה צבאית של משרד ההגנה הרוסי, מעלה שורה של סימני שאלה לגבי ודאות מותו של הטייס הישראלי הבכיר במדבר המצרי. "מטוס פנטום ישראלי, שנפל בחולות עמוקים, נשאר שלם וללא פגע... המטוס והטייס, שמואל חץ, נשלחו למוסקבה", כך נכתב בפרסום הרוסי הרשמי.
האם קיים יסוד של אמת בדיווח המעודכן על מה שאירע לפני כ-30 שנה? האם טייס הפנטום הישראלי
אכן נשבה והוטס למוסקבה, ושם נעלמו עקבותיו? הייתכן שיש בגירסה הרוסית המפתיעה הזו ולו רסיס של אמת? לואסילי טולקוניקוב, מפקד סוללת הטילים הרוסית שהפילה את מטוסו של חץ, יש תשובה נחרצת. "כן", הוא אומר, "הטייס היה בחיים כאשר נלקח בשבי".

"טיל רץ עלי"
בצהרי יום שבת, 18 ביולי 1970, הוביל שמואל חץ מבנה של מטוסי פנטום ישראליים בדרכם לתקיפת
סוללות טילים בגדה המערבית של תעלת סואץ. מלחמת ההתשה היתה בשיאה, וחיל האוויר עסק ללא הרף בתקיפת סוללות טילים של הצבא המצרי, שניסו להתקדם אל קרבת תעלת סואץ כדי למנוע מהמטוסים הישראליים חופש אווירי.
חץ היה טייס מצטיין, מהטובים שידע חיל האוויר. בצה"ל ניבאו לו עתיד מזהיר. שמו אף הוזכר כמועמד עתידי להיות בבוא היום מפקד החיל. שנה לפני התקיפה בסואץ נבחר חץ להוביל, ביחד עם אביהו בן-נון, את משלחת הטייסים שיצאה ללמוד את מטוס הפנטום בארה"ב. כשהגיעו המטוסים הראשונים לארץ, הוא מונה כמפקד הראשון של הטייסת והשתתף בגיחות רבות. "החבר'ה של חץ", כפי שכינתה אותם ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, ערכו כל יום עשרות גיחות הפצצה על יחידות הצבא המצרי לאורך קח החזית.
כך היה גם באותו יום שבת גורלי. הפנטומים חצו את הגבול וטסו לעבר היעד: סוללות טילי קרקע-אוויר אס.אי 3, שהיו מאוישות בצוותים סובייטים. חץ ישב בתאו בקדמת המטוס, חנוט בחליפת לחץ אפורה. בתא האחורי ישב הנווט, מנחם עיני. לאחר שחצו את תעלת סואץ וקרבו אל סוללות הטילים, נפתחה לעברם אש נ.מ. הסובייטים שיגרו טילים מסוג אס.אי 2 משופר, ואחד מהם התפוצץ כ-50 מטר מהפנטום של חץ ועיני. המטוס נעטף באש ובעשן.
"אחד (טיל) רץ עלי... נפגעתי... פונה בחזרה הביתה", זה היה הדיווח האחרון של סא"ל חץ מעל המדבר. מעדויות הטייסים האחרים עולה כי חץ העריך שיעלה בידו לחצות את התעלה ולנחות נחיתת חירום באחד מבסיסי החיל בסיני. אבל קילומטרים ספורים מהתעלה יצא המטוס משליטה וצלל אל הקרקע. חץ הפעיל את כיסא המפלט של הנווט מנחם עיני, וזה צנח ונפל בשבי המצרי. טייסים אחדים ראו גם את הטייס עצמו צונח, אך חץ ומטוסו נעלמו. רק לאחר יותר מיממה הודיעו המצרים על הפלת הפנטום ועל מות הטייס.
חץ נחשב כנעדר עד שצה"ל חצה את התעלה במלחמת יום הכיפורים. חבריו של הטייס ניצלו את ההזדמנות למסע חיפושים אחרי שרידי מטוסו. במקום הנפילה המשוער, כ-14 ק"מ דרומית-מזרחית לאיסמעיליה, נמצאו פריטים מעטים שזוהו כשייכים למטוס הפנטום: גלגל, שברי פלסטיק, מתכת מחופת המטוס, קרעים של חליפת טייס, רצועות מצנח ושרידי גופה.

פנטום שלם בחולות
"ב-18 ביולי 1970 ניסו הישראלים להשמיד מערך טילים ותותחי נ.מ סובייטי", כך נכתב בספר 'לחיצת ידיים אחרי 25 שנה', שיצא לאור במוסקבה בשנת .'98"בתקיפה השתתפו 24 פנטומים, שישה מבנים של ארבעה מטוסים כל אחד. מערך הטילים של תת-קולונל ואסילי טולקוניקוב הותקף מכמה כיוונים. בקרב קשה השמידו מפעילי הטילים שני מטוסי קרב ופגעו בעוד אחד... אבל הישראלים פגעו ביחידת האנטנה והנחיתו פגיעה ישירה במשגר בזמן טעינתו מחדש. מפיצוץ הטיל נהרגו לוטננט סומין וצוות השיגור.
"אחד הפנטומים שהופלו היה 'מיוחד'. בצוותו היו הנווט, מאייחם עיני, שנהרג. הטייס-מפקד מאיור מאקאחם עייני - יהודי-אמריקאי, שהשתתף בעבר במלחמה בווייטנאם - נשבה. המטוס, שנפל בחולות עמוקים, נשאר שלם וללא פגע, מה שמיד משך אליו את תשומת ליבם של המומחים הסובייטים. עד מהרה נשלחו המטוס והטייס למוסקבה".
הספר נכתב בעקבות כנס של ותיקי מלחמת ההתשה, רוסים ומצרים, ופורסם ברוסית ובערבית. כ-50 אלף חיילים מבריה"מ לחמו במצרים נגד ישראל במהלך אותה מלחמה. המעורבות הצבאית המסיבית הזו, שכונתה 'מבצע קווקז', היתה הגדולה ביותר שהפעילה בריה"מ מחוץ לשטח ברית ורשה בכל שנות המלחמה הקרה, עד לפלישה לאפגניסטן. השנים חלפו, הזכרונות נותרו, וכמה מהוותיקים ערכו כנס נוסטלגי עם ניחוח של מורשת קרב. לכנס הגיעו ותיקים סובייטים וגם מספר קצינים מצרים בדימוס ושגריר מצרים ברוסיה.
"הטייס הישראלי שהובא למוסקבה היה שאמואל חץ", אומר ההיסטוריון הצבאי קולונל ואלרי יארמנקו, אחד ממשתתפי הכנס. "שמות אנשי צוות המטוס שובשו בטעות על ידי הקלדנית, שהעתיקה בחיפזון את ההרצאה. השם הנכון מופיע בספר חדש שהוצאנו לאחרונה".
ואכן, גירסה זהה לחלוטין, שנוקבת בשמו של שמואל חץ כטייס שנשבה בידי הסובייטים והובל בחשאי למוסקבה, מופיעה בפרסום רשמי של המכון להיסטוריה צבאית שפועל מטעם משרד ההגנה הרוסי. הספר עב הכרס, 600 עמודים, יצא לאור לפני כשנה תחת השם 'בריה"מ במלחמות מקומיות וסכסוכים צבאיים במחצית השנייה של המאה ה-'20 .
א.ו סמירנוב, מפקד דוויזיית ההגנה האווירית הסובייטית שהוצבה בימי מלחמת ההתשה במצרים
ותיפעלה את סוללות הטילים, הוא אחד מעורכי ספר ההיסטוריה הרשמי הזה. סמירנוב, קולונל-גנרל במיל', היה ככל הנראה גם אחד האחראים לאישור הפרק הנוגע לפרשת הטייס הישראלי.
"הספר לא מסתמך רק על המקורות שלנו", אומר יארמנקו, "אלא גם על עדויות ראייה של שני קצינים בדרגות סגן ששירתו בסוללה הסובייטית. הראשון העיד כי ראה איך מעלים טייס ישראלי למטוס. האחר טען שהטייס הישראלי השבוי הוטס יחד איתו באותו מטוס".

המפקד: גררו את הטייס
ואסילי טולקוניקוב, מפקד סוללות הטילים שהפילה את מטוסו של חץ, מתגורר בז'וקובסקי שבאזור מוסקבה. טולקוניקוב, גימלאי של הצבא, נשמע לחוץ מהעלאת הפרשה. "ידוע לי משהו על כך, אבל תשוחחי עם המפקדים שלי, אני לא יכול לדבר".
הוא מסרב לומר כיצד הועברו הפנטום והטייס למוסקבה. "לא ראיתי את הטייס, איך הם גררו והרחיקו אותו. הייתי עסוק עם אנשי, אחרי שהסוללה נפגעה".
הטייס היה בחיים כאשר נלקח בשבי?
"כן, הוא היה בחיים. הקצין בפוליטי של הסוללה שלי ראה אותו ודיבר איתו".
טולקוניקוב סירב להשיב על שאלות נוספות.
אפשר היה לחשוד שטולקוניקוב התבלבל והחליף את חץ בנווט מנחם עיני שנפצע ונשבה, אך עיני העיד:
מעולם לא נתקלתי בסובייטים במהלך השבי הממושך במצרים. אם טולקוניקוב אכן פגש בטייס ישראלי, זה היה חץ.
ההיסטוריון הרוסי יארמנקו ער למשמעות הטעונה של הגילוי שלו ולא פוסל אפשרות שסא"ל חץ הובא למוסקבה ושרד, שנים מעטות או רבות, בכלא הסובייטי. הוא גם לא מבטל אפשרות קלושה עוד יותר, לפיה חץ עודנו בחיים, הן 63, אי שם ברוסיה.
"אלמלא הייתי משוכנע באמיתות הסיפור, לא הייתי מפרסם אותו", אומר יארמנקו. "כבר יותר
משנתיים, מאז שהרציתי בכינוס, אני ממתין שמישהו יערער על דברי - ואיש לא עשה זאת".

היממה החסרה
ב-19 ביולי '70, למחרת נפילת המטוס, דיווח הכתב הצבאי איתן הבר ב'ידיעות אחרונות': "עדיין
אין ידיעות על גורלם של שני טייסי חיל האוויר אשר נטשו אתמול את מטוסם וצנחו בשמי מצרים.
טייסים ישראלים שהשתתפו בתקיפה, שבמהלכה הופל המטוס, דיווחו כי ראו את השניים צונחים. אולם הודעתו של דובר הצבא המצרי, לפיה 'התפוצץ המטוס באוויר', נותנת מקום לדאגה".
בידיעה מצביע הבר על התנהלות מוזרה של המצרים. "בדרך כלל ממהרים המצרים להודיע על נפילתם של טייסים ישראלים בשבי. הפעם הודיעו רק על התפוצצותו של המטוס האוויר ועל שבריו שהתפזרו על פני שטח נרחב".
ואכן, במרבית המקרים דיווחו המצרים על הפלת מטוסים או על טייסים ישראלים שנשבו תוך שעות ספורות. הפעם הגיעה ההודעה המצרית יותר מיממה אחרי הפלת המטוס. האם ייתכן שיש לכך קשר לגירסה של ההיסטוריון יארמנקו? האם במהלך היממה החסרה, עד שהודיעו המצרים על פיצוץ המטוס וגורל הטייסים, הועבר הטייס הישראלי למוסקבה?
יארמנקו סיפר שלרוסים היתה שליטה בלעדית במספר בסיסים, אליהם הטיסו אספקה עבור כוחותיהם במצרים. הטיסות מבסיסים אלה לא היו נתונות לפיקוח מצר כלשהו. בעקבות תקיפת הפנטומים ב-18 ביולי היו לסובייטים תשעה חללים ופצועים לא מעטים. העברת הנפגעים למוסקבה היתה לכאורה הזדמנות נוחה גם להעברה חשאית של הטייס ושל מערכת הלוחמה האווירית המשוכללת שהיתה על המטוס.
אם הסובייטים הקדימו את המצרים והגיעו ראשונים אל המטוס והטייס, זה עשוי גם להסביר את
ההשתהות המצרית בדיווח לישראל. ייתכן שהמצרים באמת לא ידעו על הפלת המטוס, עד שהסובייטים סיפרו להם, למחרת.

המניע: מידע על הפנטום
פעולת חיל האוויר נערכה לאחר כמה ימי הפוגה, במהלכם נמנעה ישראל מתקיפת בסיסי הטילים. לסובייטים היה עניין מיוחד בפנטום, ושר ההגנה, אנדרי גרצ'קו, אף הבטיח את אות 'גיבור ברית המועצות' לראשון מפקדי סוללות הטילים במצרים שיפיל פנטום.
היו להם, לסובייטים, סיבות טובות לחשוק בפנטום ישראלי-אמריקאי. בלקט קטעי עיתונות, שפירסם מועדון ותיקי המלחמה הרוסים במצרים, מצוטטת ידיעה מה'ניוזוויק' מיוני .'70"ניקסון הורה לספק לישראל ציוד אלקטרוני סודי", נכתב שם. יומיים לאחר הפלת המטוס דווח בעיתונים בישראל כי "הפנטומים פעלו בשבת בשיטה חדשה - ותקפו מגובה נמוך". "הדובר המצרי", נמסר עוד בידיעה, "טען שהמטוסים ניסו להפעיל לראשונה שיטה חדשה בהתקפה על המוצבים המצריים, אולם ההגנה נגד מטוסים הצליחה להתגבר על שיטה זו ולהפיל את המטוס הישראלי".
הסובייטים, שהיו במרדף טכנולוגי בלתי פוסק אחרי האמריקאים, ידעו שהמטוסים הישראליים נושאים ציוד חדיש וטייסים שהוכשרו לתפעל אותו. הם המתינו בדריכות להזדמנות נאותה להניח ידם על הטכנולוגיה החדישה, שעלולה היתה לנטרל את כושר הפגיעה של טילי האס.אי 2 והאס.אי 3.
הסובייטים, כפי שנמסר למשתתפי 'מבצע קווקז', לא הצליחו להפיל מטוסי הפצצה אמריקאיים חדישים בווייטנאם. מלחמת ההתשה היתה, מבחינתם, מועד ב'. הפנטום שהטיס סא"ל חץ היה אכן "מיוחד", כפי שציין ההיסטוריון הרוסי. הוא נשא, בפעם הראשונה בתולדות חיל האוויר, מערכת טכנולוגית משוכללת להגנה מפני טילים.
בספר 'חליפת לחץ', שיצא לאור ב-83 ' בהוצאת משרד הביטחון, סיפר הנווט מנחם עיני: "רפי הרלב, מפקד הבסיס, התנגד בתוקף שחץ ואני נטוס יחד באותו מטוס. 'כל הידע התיאורטי והמבצעי של הטייסת נמצא אצלכם', הוא אמר לנו. 'מה יהיה אם יקרה לכם משהו?".
במהלך שנות המלחמה הקרה רווחו במערב שמועות והשערות על כך שבני חסותם של הסובייטים נהגו להעביר לידיהם שבויים מערביים. "במהלך מלחמת ההתשה", אומר מקור שבקיא בנושא, "התקבלו דיווחים של טייסים ישראלים על כך שלרוסים יש מענה לכל טכנולוגיה חטקטיקה חדשה שהתקבלה מהאמריקאים. לדעתי, ניתן להסביר מהירות תגובה כזו רק בקיומו והפעלתו של 'בנק מוחות'.
בהחלט ייתכן שהסובייטים קיבלו מידע מטייסים שנשבו בזירה המקבילה בווייטנאם. האפשרות של החזקת שבוי ישראלי מחזית מרכזית של עימות צבאי במעורבות בריה"מ, תואמת את דפוסי הפעולה המוכרים של הסובייטים באותן שנים".

בלי בדיקות די.אן.איי
המשלחת שיצאה לחפש את מקום התרסקות המטוס, שלוש וחצי שנים לאחר שאבדו עקבותיו, נעזרה בתיאורי הנוף שמסר הנווט. מנחם עיני שב באותה תקופה מהכלא המצרי וסייע ככל יכולתו. המשלחת נעזרה גם בעדותו של אחד מטייסי המבנה ובתצלומי אוויר של האזור.
המטוס, התברר, נפל בשטח דיונות שומם. הממצאים בשטח היו דלים. "שרידי הגופה לא היו ניתנים לזיהוי ודאי", אומרים גורמים בחיל האוויר. הזיהוי, כפי שמאשר גם דובר צה"ל, היה נסיבתי, לכל היותר. בדיקות הרי.אן.איי עדיין לא היו קיימות. שיטות הזיהוי היו רישומים דנטליים וטביעות אצבעות. ממה שנמצא בשטח קשה היה לגבש זיהוי ודאי.
גם חלקי המטוס וקרעי הסרבל, שנמצאו במקום, לא מבטלים על הסף את הגירסה הרוסית. כעבור 15 שנים, ב-'89 , חזר למקום בנו של חץ, אורי, שהיה בן שנה וחצי כשהופל מטוסו של אביו. "כל
הגבעה היתה מלאה בחלקי מתכת ופלסטיק", סיפר הבן. "מצאתי שם את רצועות המצנח ולקחתי אותן".
קיומן של רצועות המצנח בשטח מחזק לכאורה את קביעתם הראשונית של הטייסים שהשתתפו בתקיפה, לפיה גם חץ צנח מהמטוס. את העובדה שגוף המטוס לא נמצא אפשר להסביר בכך שהתפוצץ לרסיסים. אולם, של פי מקור בחיל האוויר, באותה תקופה העריכו בחיל כי מטוסו של חץ 'התחפר' בחול, אולי אחרי כמה 'קפיצות' על הקרקע, בדומה לאבן שנזרקת על פני אגם. בדיוק כטענת הרוסים.
בספרם של ותיקי המלחמה מופיעים תצלומים, ללא תאריכים מזהים, של חיילים סובייטים במדים של צבא מצרים עומדים ליד מטוסים ישראליים. חלק מהמטוסים, שהופלו על ידי סוללות הטילים הסובייטיות, נראים שלמים למדי. לפי דיווח שהגיע לדיפלומט ישראלי ששוהה ברוסיה, בתחילת שנות ה-90 אף הוצג באחד המוזיאונים הצבאיים במוסקבה מטוס ישראלי. כלומר, יש סבירות מסוימת שהמטוס הגיע לקרקע שלם יחסית, עם טייס חי.
תא"ל רן רונן (פקר), שירש משמואל חץ את הפיקוד על טייסת הפנטומים, הוא הטייס היחיד עליו דווח עד כה בחיל האוויר שמטוסו נפגע, גלש לנחיתה אחרי פליטת הטייס ונותר במצב ניתן לתיקון ולהטסה מחדש. נדיר מאוד, אך לא בלתי מתקבל על הדעת.
"הפעלת מנגנון הפליטה על ידי הטייס מביאה מיד לפליטת הנווט, ואוטומטית - כעבור שלושת רבעי שנייה - גם לפליטתו של הטייס", הסביר רונן. חישוב, שמסתמך על מהירות הטיסה שעליה דיווח הנווט, מעלה כי חץ היה אמור להיפלט מהמטוס במרחק של יותר מרבע קילומטר מהנווט. במקרה כזה, גם אם נהרג מפיצוץ המטוס, גופתו לא היתה אמורה להימצא בין שבריו.
חץ הטיס את מטוסו בגובה מזערי מהקרקע, מה שנתן לו סיכוי מסוים להינצל גם במקרה של תקלה במפלט או אם המצנח לא נפתח. "הרמטכ"ל חייב למנות קצין בודק", אומר רונן בעקבות הפרסומים ברוסיה. "יש לבדוק מחדש את תיק הזיהוי".

השגרירות: הטייס נחשב לנעדר
במהלך כתיבת הספר פנה ההיסטוריון יארמנקו גם לשגרירות הישראלית במוסקבה. למרות שחץ נקבר בישראל בשנת '74, הוא קיבל תשובה מפתיעה: "הטייס נחשב לנעדר". בהערה שצירף לספר הוא כותב: "לפי נתוני השגרירות הישראלית במוסקבה, הפרטים שונים במקצת. הנווט, עיני, נפלט מהמטוס בצורה לא מוצלחת, עם שברים מרובים ובחוסר הכרה. הוא נאסף על ידי המצרים והועבר לכלא 'אל עבאסיה' בקהיר. במה שנוגע לסא"ל חץ, הוא החליט 'למשוך' את הפנטום הבוער עד לשטח הישראלי, אך נכנס לסחרור והתרסק באזור איסמעיליה. מקום הנפילה המדויק לא נקבע עד היום. הטייס נחשב לנעדר".
לא ברור מדוע מסר הנספח הצבאי בשגרירות ישראל במוסקבה כי הטייס נחשב לנעדר ומקום נפילת המטוס לא אותר, למרות שחלפו יותר מ-25 שנה מאז זוהו חלקי המטוס והטייס הובא לקבורה.
גם הפרסום הרוסי כולל, ללא ספק, פרטים שגויים. הנווט, בניגוד לפרסום, נותר בחיים ונשבה בידי המצרים, גם תיאורו של הטייס חץ כאחד האמריקאים שלחמו לצד ישראל "ואף שירת בווייטנאם", הוא בדותה מוחלטת. חץ יליד הארץ, גדל בקיבוץ שפיים ומעולם לא ביקר בווייטנאם.
אך קטעים בספר 'חליפת לחץ', אותם כתב הנווט עיני, יכולים לרמוז על נסיבות שרבוב הטייס
האמריקאי בגירסה הרוסית. עיני מספר בספר על ציוד חדש ללוחמה אווירית שהותקן בפנטום ונוסה לראשונה ביום התקיפה. "את הוראות ההפעלה שלו קיבלנו מרב סרן מחיל האוויר האמריקאי. פרופיל הטיסה שהוא הציע, שעובד על ידי חיל האוויר האמריקאי, הטריד אותנו מהרגע הראשון. האינסטינקטים שלנו כטייסים קוממו אותנו נגד פרופיל הטיסה הזה. הרגשנו כמו ברווזים בלונה פארק: טיסה ישירה ואופקית, בגובה 18 אלף רגל מעל קיני הטילים. לא טרחנו אפילו לשמור על דממת אלחוט".
תפקידו של הקצין האמריקאי לא הסתיים בהתקנת הציוד. בשל קוצר הזמן לקליטת המערכת החדשה במטוסים נאלצו הטייסים לקיים באותו יום קשר אלחוטי רציף, באנגלית, עם המדריך האמריקאי.
מקור שמצוי היטב בפרק זה של תולדות חיל האוויר אומר כי מדובר היה בסגן אלוף, שיישם לפני כן את הידע שלו בווייטנאם. זהותו, לרבות קולו, היתה מוכרת לסובייטים. יתר על כן, המדריך והטייסים השתמשו באותם מונחים ששימשו את האמריקאים בוויטנאם והיו מוכרים למצותתים הסובייטים.
זארדושת עליזאדה, ששימש כמתורגמן בכיר בכוח ההגנה האווירית במצרים, אומר כי יכולת ההאזנה של הסובייטים כיסתה את כל שטחה של ישראל. "השיחות שהתנהלו במטוסים", מעיד עליזאדה, "נקלטו ופוענחו בעדיפות עליונה".
נסיבות הפרסום הרוסי דווקא תורמות לאמינותו. לרוסיה של היום אין כל תועלת תעמולתית מחשיפת העובדה שבריה"מ העלימה שבוי ישראלי בניגוד לכל האמנות הבינלאומיות. לדעת מומחה ישראלי לענייני ביטחון ומודיעין בחבר העמים, פרדום כזה יכול היה להופיע רק אם חמק באקראי מעיניה של הצנזורה הרשמית. פשלה של ביטחון שדה.
ארה"ב לא הצליחה לחלץ מהקרמלין מידע על גורל השבויים האמריקאים שהועברו לבריה"מ. ספק רב אם הנשיא ולדימיר פוטין, קצין ק.ג.ב בעברו, יפתח את הארכיונים, גם אם תתקבל פנייה רשמית ממדינת ישראל. לרוסים יש מה להסתיר. בשנים האחרונות התברר שחסיד אומות העולם, השבדי ראול ולנברג, הוא רק הקצה הגלוי של קרחון האסירים הזרים שהוחזקו בחשאי בבריה"מ. אשתקד שיחררה רוסיה שבוי הונגרי בשם אנדרה טאמאש, שהוחזק במשך 55 שנה במוסד לחולי נפש כשהוא מזוהה רק במספר.
דניס סלם, יהודי-צרפתי שחיפש אחרי דודו - אסיר באושוויץ שצולם בעת שחרור המחנה בידי
הסובייטים ואחר כך נעלם - מצא מסמכים שמעידים על החזקת 2,500 צרפתים בבריה"מ לאחר המלחמה.
מקצתם נרצחו במתקני הק.ג.ב. העמותה שהקים סלם הצליחה לאתר שנים ב'גולאג' שיחררו אותם הרוסים ממאסרם, בתנאי שירותקו לכפרים נידחים ויימנעו מקשר עם חו"ל.
עד לפרסום הגירסה הרוסית על שבייתו של הטייס שמואל חץ לא היתה סיצה לפקפק בקביעת חיל האוויר לפיה הטייס נהרג. הסבירות שהצליח לשרוד את נפילת המטוס היתה ונשארה מזערית. כל עוד לא התקבלו ראיות מוצקות ממוסקבה לטענה שהובא לשם חי, אין הוכחה ממשית לאמיתות הפרסומים. אבל השאלות המציקות והראיות הנסיבתיות מותירות את התעלומה בעינה. "מותו נשאר אצלי בגדר תעלומה", אמר גם מנחם עיני, לימים נספח צה"ל בוושינגטון וראש פרויקט הלביא, בראיון עיתונאי לפני כעשור. "אולי החופה שלו לא נפתחה, אולי נהרג בנטישה".
היום מסרב עיני לדון במידע של משרד ההגנה הרוסי אודות חברו למטוס, שמואל חץ, ומסכם את פרשת המטוס האבוד במשפט אחד: "שמוליק נהרג, נקבר, וזהו".
תגובת צה"ל: לא ייתכן
גדעון מרון
"סא"ל שמואל חץ ז"ל נפל ביום 18 ביולי 70' בעיצומה של מלחמת ההתשה", מסר דובר צה"ל בתגובה לפרסומים ברוסיה. "מטוס הפנטום של חץ ומנחם עיני נפגע במהלך תקיפה במצרים. הצוות ניסה לחזור לשטח ישראל ובמהלך טיסה נמוכה מאוד ומהירה מאוד אבדה השליטה במטוס והצוות נאלץ לנטוש.
מדובר בנטישה בתנאים הנחשבים קשים ובסיכויי הצלחה שאינם גבוהים. עיני נפגע במהלך הנטישה ולא ראה את חברו חץ. המצרים הודיעו לעיני בהיותו בשבי על מות חץ.
"המצרים סירבו לחפש אחרי גופתו במשך תקופה ארוכה, ומצבת אבן לזכרו הוצבה בחלקת הנעדרים בהר הרצל. בדצמבר 73' הגיעה משלחת לאתר התרסקות המטוס, שחלקיו הרבים היו פזורים בשטח גדול.המשלחת אספה מאתר ההתרסקות שרידי גופה ושרידי חפצים המשויכים בוודאות לאיש צוות אוויר וכן חלקי מטוס בעלי סימנים מזהים.
"השרידים נבדקו בארץ, וחיל האוויר קבע בוודאות שמדובר במטוסם של חץ ועיני. שרידי הגופה נבדקו במכון לרפואה משפטית ושויכו לשרידיו של הטייס חץ על רקע התסיבות ולפי נוהלי הזיהוי שהיו נהוגים באותה תקופה. חץ הובא למנוחת עולמים בבית קברות צבאי, הינו מוגדר כ'חלל' ואינו נחשב עוד כנעדר. על פי כל הידוע לצה"ל, לא קיימת אפשרות שהמטוס נפל שלם עם טייסו לידי המצרים והועבר לבריה"מ".

"בלב שלם אני יכול להגיד ששמוליק נהרג"
עדותו של אורי וולף, חבר קרוב של חץ וממשתתפי המשלחת שאיתרה את הגופה ואת שרידי המטוס "לא היה ולא נברא, אלה סיפורי בדיות", טוען אורי וולף, חברו הטוב של הטייס שמואל חץ ומי שאיתר את המטוס ואת שרידי גופתו, בתגובה לטענות הרוסים. "כמי שהיה בשטח וראה את הממצאים ואת העובדות, אני יכול להעיד בלב שלם ובצער רב ששמוליק נהרג. הוא לא הועבר לרוסיה. יש לנו קבר, בו הוא קבור, ואליו נלך ביום הזיכרון".
מפרט וולף: "במלחמת יום הכיפורים, שלוש שנים לאחר נפילתו של שמוליק, הייתי בשירות מילואים.
כשצה"ל כבש את האזורים בהם היה המיקום המשוער של נפילת המטוס, החלטתי שהגיע הזמן לנסות לאתר את המטוס ואת גופתו של שמוליק. פניתי לרפי הרלב, שהיה אז ראש מודיעין חיל אוויר, וביקשתי ממנו עזרה. סיכמנו שנמתין לשובו של מנחם עיני מהשבי, על מנת לנסות להיעזר בו. עם שובו, תיחקרנו אותו ואת רון חולדאי שהשתתף באותה טיסה. בעקבות התחקיר תחמנו אזור מסוים בו חשבנו שהמטוס נמצא.
"אירגנו משלחת חיפוש, בה השתתפו קצין טכני מהטייסת של חץ, רפי הרלב ואנשים מיחידת הציוד של חיל האוויר. הגענו למקום, איתרנו את המכתש שיצר המטוס בפגיעה בקרקע וזיהינו סדרת מספרים שהשתמרו על גוף המטוס. גלחנו אותם לארה"ב, למפעלי מקדונלד דאגלס, יצרנית המטוס, וכעבור מספר ימים הגיעה תשובה שמדובר במטוס שיוצר באותה סדרה אליה השתייך המטוס של שמוליק.
"במקום מצאנו גם חלקי גופה, שבשל צנעת הפרט לא אפרט מה הם, וגם ציוד אישי שהיה שייך לשמוליק, כמו רצועת שעון יד, חלקי לבוש וסרבל טיסה. חלקי הגופה נבדקו במכון הפתולוגי באבו כביר ונמצאו כשייכים לשמוליק". ועדיין, יש עדויות של קצינים רוסים של נפילת טייס ישראלי בידיהם.
"מי שמספר את הקשקושים הללו המציא אותם בעצמו. אולי האנשים האלה רצו לפאר את עצמם, אין לי מושג למה. אני בדקתי את הנושא. דיברתי עם כל הגורמים המודיעיניים הגבוהים ביותר, ולא היה להם מידע על טייס שלנו שהועבר לרוסיה". בשגרירות ישראל במוסקבה הגדירו את חץ כנעדר. "אכן, זו שערורייה ממדרגה ראשונה. חוצפה וטמטום".

האלמנה: זה נשמע לי לא מציאותי
רנה חץ, אלמנתו של סא"ל שמואל חץ, לא קראה את הספר של משרד ההגנה הרוסי והיא דם לא מתכוונת לעשות זאת. "זה נשמע לי לא מציאותי", היא אומרת. "ברגע ששמעתי על קיומו של הספר, לפני כחודשיים, ניסיתי לברר אם הפרטים נכונים. שוחחתי עם אנשים שזוכרים פרטים מהטיסה, והם טענו שזה לא נראה להם הגיוני".
עם מי שוחחת?
"דיברתי עם בכירים בחיל האוויר, והם הסבירו לי שזה לא יכול להיות. דיברתי גם עם מנחם עיני, שהיה עם בעלי בפנטום, וכולנו מסכימים שהפרטים בספר לא נכונים, שהאינפורמציה מצוצה מהאצבע".
ובכל זאת, לא מעניין אותך לקרוא את הספר, ולו רק מסקרנות?
"לא מעניין אותי. אני יודעת בוודאות שהיו שם דברים שאי אפשר לטעות בהם".
איזה דברים?
"אני מעדיפה לא לדבר על זה. אין צורך לחפור שוב בפצעים נושנים".

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il