מכובדי חברי הפורום ,אני חושב שהאשכול ונושאו העיקרי- שפוי בדמשק חייב לשמש לנו זרז לסיפור סיפורם של יחידות עלומות ( בטח בקרב הדיוטות ) , אשר אילולי אופן לחימתם, הדבקות במשימה אשר הפגינו , יכולתם להפיק לקחים וליישמם באופן מיטבי בהמשך הלחימה ועז רוחם , הסתיימה מלחמת יום הכיפורים כפי שהסתיימה .

אני יודע שהקונוטציה הבסיסית שלנו תעלה בזכרוננו את חטיבה 7 וחטיבה 188 ברמה"ג או לחילופין חטיבה 14 ו - 460 בסיני. אולם אני רוצה שנספר , ואין טוב מפורום זה את סיפור לחימתם הראוייה לכל ציון של גדוד 278 בפיקוד יוסי עמיר אשר למעשה בלם את ירידת חלק מחטיבה 47 וכן חטיבה 132 במרחב פקק אל על, גדודים כמו 96 של ישראל לוין ו134 של בני חנני אשר נלחמו בתנאים לא קלים אל מול חטיבה 46 ממרחב קצביה לצומת משתא. בוודאי שגדודי 679 , אשר עמדו בפני סדר גודל של 2 וחצי חטיבות ( 51 , 91 וחלקי 76 ו58 ) ויכלו להם. וקצרה היריעה מלהכיל את יתר הגדודים ...

ועוד לא דיברנו על הגזרה הדרומית ,הלחימה העיקשת והבלתי נתפשת כמעט, אשר ניהלו גדודי חטיבה 217 ( 142 113 ו126 )חטיבה 600 ( 407 , 409 ו410 )וכמות האבדות העצומה ( כ- 120 הרוגים בכל אחת מהשתיים ) וגם כאן קצרה היריעה מלהכיל את שאר היחידות.