עדות של אחד מטייסי קרב הרוסיים, קפטן ולדימיר פיודורוביץ וואסילייב, באותה תקופה- שירת בטייסת 2 הסובייטית במצרים (עדות מובאת ע"י בנו):

כאשר טייסינו הגיעו לשדות תעופה בני-סואיף וקומאושים, הם קיבלו משימה מקומית – לתת חיפוי אוירי לאגף הדרומי של החזית הישראלית-מצרית, וגם עמק זפרן ועמק סוכנין –דרך עמקים אלה מטוסים ישראליים פרצו בגובה נמוך מאוד לתוך האיזורים הפנימיים של מצרים. הם קיבלו גם הגבלות חמורות – איסור להיכנס למרחב אוירי מעבר לקו החזית ואיסור להיכנס לאיזור אחריות של חה"א המצרי.

כאשר המטוסים הישראלים ביצעו טיסות חיפוי לאיזור שלהם, הם חזרו לשטחם בכל איום של קרב אוירי. הסיבה לכך לא הייתה "התנהגות ג'נטלמנית", אלא לימוד על סגנון שליטה במטוסי קרב שלנו וסגנון הלחימה שלנו. הלימוד היה כל-כך מדוקדק, שלפעמים נראה היה שהם שולטים בכל מעשינו, לא רק באויר אלא גם על הקרקע.

בתנאים מוזרים שכאלה הפיקוד שלנו החליט "להרוג 2 ציפורים במקה אחת" לסייע ליחידת מטוסי קרב-הפצצה מצריים בתקיפת גדוד (ככה כתוב - ) הוק, ובמקרה של קרב אוירי – לבדוק את רמת האימון של טייסינו. בשביל זה לשדה תעופה מזרחית מקהיר (השם לא זכור לי) נשלחה טייסת (16 מטוסי מיג-21), ושם היא עסקה בחיפוי מטוסי תקיפה. הטייסות שנשארו בבני-סואיף וקומאושים (16 מטוסי מיג-21 בכל אחת), עסקו בחיפוי רגיל של איזור פעילותם, זאת אומרת בכל שדה תעופה היו 4 מטוסי מיג-21 ברמת מוכנות 2, וכל השאר היו ברמת מוכנות 3 במקום מגוריהם (כנראה, הכוונה לצוותים - ).

כנראה, ישראלים היו מודעים לסדר הכוחות הזה, וביצעו את פעולתם, שמתוארת בצורה כל-כך צבעונית, אך לגמרי לא קשורה למציאות, במאמר ישראלי (הכוונה למאמר שפורסם אצלינו - ).

..

ב-30 ליוני, אחרי שנקודת פיקוד(?) גילתה רביעיית "מיראג'ים" (רביעייה, ולא "מיראג'" בודד, כמו שכתוב במאמר) הוזנקה לאויר חוליה (כאן ובהמשך הכותב משתמש במילים "רביעיייה" ו"חוליה" באופן שווה - ) של קאמנב משדה תעופה קומאושים, ואחרי זה הוזנקה משדה תעופה בני-סואיף חוליה של יורצ'נקו (יורצ'נקו, מקרה, יאקובלב, סירקין). אחרי שה"מיראג'ים" התפזרו, על הף היתרון המספרי הגדול של היריב (לפחות 12 מטוסים), חוליית קאמנב הוכנסה לקרב. הקרב היה בתמרון אנכי בגבהים בין 2000מ' ל6000 מ'. ז'ורבלב – המובל הקיצוני(?) הופל ונטש את מטוסו.

חולייתו של יורצ'נקו התקרבה למקום הקרב, כדי לתגבר את כוחותינו, אבל "פאנטומים" (לפי המידע שבידינו, מעל 12 מטוסים), שהיו בגובה נמוך מאוד ולכן לא התגלו, תקפה אותם במהלך התקרבות (כ-10 ק"ם ממקום הקרב) באמצעות טילים, בזמן שהחוליה המשיכה לעלות. כתוצאה מכך מוביל החוליה, יורצ'נקו, התפוצץ באויר, ויאקובלב וסירקין נטשו את מטוסיהם שנפגעו. מקרה נכנס לקרב עם "מיראז'", שהתחמק מהתקיפה שלו, והוא (לא ברור מי מיהם - ) נחת בשדה תעופה הקרוב ביותר. יאקובלב נהרג בנטישה בגלל שחופת המצנח שלו נפגעה – היא ניצלתה, כנראה, מהמבער האחורי של מטוס חולף.

ובאשר לחוליה השלישית, שלנו (סארנין, וואסילייב, מאזור, סופרון) – היא המריאה 3 דקות אחרי המראתה של חוליית יורצ'נקו והגיעה לאיזור הקרב, שבו כבר לא היה אף אחד – רק שלושה עמודי עשן המטוסים שנפלו.

חמודים ביותר הסיפורים של הטייסים הישראלים המנוסים האלה על מספר רב של מיגים – בפועל היו רק שתי רביעיות, ולא ממש בו-זמנית. הרי בזמן שחוליית יורצ'נקו נכנסה לקרב, חוליית קאמנב היתה בסופו. ולכן זה ממש חידה, איך טייס קרב הצליח לספור 16 מטוסים (הכוונה לעדות של אביהו בן-נון, שמובא במאר שלנו - ). ייתכן ומיכלים נתיקים, שנפלו מהמטוסים, הוסיפו לבלבול.

נכון, במקרה זה טייסינו הובסו, אבל בשום פנים ואופן הם לא היו ביתרון מספרי, בטח ובטח שלא ביתרון מספרי מוחץ. במלחמה כמו במלחמה – מי שיצליח ליצור יתרון בכוחות במקום הנתון ובזמן הנתון, ולהגיע לאפקטיביות מלאה, הוא המנצח.
האם מישהו כאן מכיר מישהו מהאנשים שהשתטפו באירוע הזה מהצד שלנו?