"בראשית ברא הטכנאי את ה RWR" - 'מערכת התראת מכ"מ'. מערכת זו קלטה אותות מכ"מ אשר פוגעים במטוס, סיווגה אותם, והציגה אותם לטייס, בד"כ במסך ייעודי (ובמטוסים מסויימים בעמוד נפרד ב MFD), כולל הכיוון ממנו מגיעים האותות.
בתחילה ידעה המערכת רק להתריע על קבלת אותות מכ"מ באופן כללי ועל כיוונם. לאחר מכן, עם התפתחות המחשוב ידעה המערכת להבדיל בין מכ"מ אוייב לידיד, ובין מערכות שונות באופן כללי.

מערכות אלה התריעו בפני סריקה ונעילה של מערכות מכ"מ אקטיביות בלבד, בין אם מדובר במכ"מ מוטס, קרקעי, או כזה שנמצא בראשו של טיל זה או אחר (למרות או בניגוד מה שמראים במשחק מחשב זה או אחר- לא תמיד הם מדוייקים).

בעשורים האחרונים החכימו והבינו שלטייס לא אכפת רק מהאיום שה RWR מציג לו, אלא מכל האיומים בגיזרה- וכך נולדה תצוגת האיומים הטקטית. תצוגה זו למעשה שילבה מידע על איומים ומטרות ממספר מקורות רבים- חיישנים אלקטרו-אופטיים, מכ"מ (של המטוס עצמו, לא אותות מכ"מ שהמטוס קולט) חיישני לייזר, חיישני אינפרא-אדום ואולטרא סגול, מידע ממקור שני דרך דאטא לינק, או מידע על מטרות שהוכנס באופן ידני למחשב המשימה. ה RWR הוא רק אחד משלל המקורות ששולבו בתצוגה זו.
כך הוצגה לטייס תמונה מקיפה, כוללת ומעמיקה של שדה הקרב והכלים בו, כולל כלים לא קורנים או כאלה שלא הפעילו את מערכות המכ"מ שלהם. תצוגה כזו קיימת (או אמורה להיות קיימת) בכל מטוס ומסוק קרב מודרני (וגם כמובן במטוסי ומרכזי פיקוד שונים), ולדעתי זה מה שגורם לבלבול בנוגע להצגת מערכות אקטיביות ופאסיביות (והעובדה שבמבט ראשון התצוגות בד"כ מאוד דומות כמובן לא עוזרת).

בנוגע ל RWR - מכיוון שהמערכת מתבססת על אותות מכ"מ בלבד, היא יודעת להבדיל בין מערכות ודגמים בעלי אותות מכ"מ שונים. אם טילים חצי-אקטיביים שונים יונחו ע"י מכ"מ קרקעי מאותו דגם- ה RWR לא יוכל להבדיל ביניהם. מצד שני, ייתכן מצב בו טילים מאותו דגם יונחו ע"י מכ"מים שונים ולכן ה RWR תציג איומים שונים. על הטייס להכיר את מערכות האויב ולדעת שמכ"מ מסוג X יודע ויכול להנחות טילים מסוג Y, Z וכו', ולפעול בהתאם.