על-פי הערכות לא רשמיות חיים באזור תל-אביב לבדה כ-5,000 חסרי בית. כ-200 מהם יגיעו לחגוג את ערב החג במעונות של ארגון "גגון". אחד מהם אמר ל-ynet: "המצב הזה מתסכל. יש לי ילדה בת 13 שרואה אותי במצב הזה . זו השפלה שאי אפשר לתאר, להיות במצב שלי. להגיע לאשפתות"
מירי חסון



רגע של אור: הערב (יום ג') יודלק נר ראשון של חנוכה, אך אלפי מחוסרי הבית ייאלצו לצפות בהדלקת הנר מהרחובות הקרים. בארגון "גגון", המטפל במחוסרי בית מעריכים שמספרם באזור תל-אביב בלבד מגיע לכדי 5,000 בני אדם. לשני המעונות שמפעיל הארגון בתל-אביב וביפו צפויים להגיע כ-200 מחוסרי בית, לחגוג את ערב החג עם ארוחה וסופגניות.



תרזה רושקובסקה, המנהלת את שני המעונות מספרת: "רוב האנשים שישנם כאן מופנים על-ידי משרד הרווחה. את השאר אנחנו אוספים מהרחובות, שלא ימותו מקור. המקום יכול להכיל כארבעים אנשים שאוכלים, מתקלחים וישנים פה. כאן אנחנו מלמדים אותם הכל מהתחלה, מראים להם את הדרך למעלה. נמצאים כאן אנשים מכל שכבות האוכלוסיה, שפתאום מצאו את עצמם ללא קורת גג".



את שני המעונות "גגון אחד" ו-"גגון שתיים" הקימו גלעד ושרונה חריש. לפני כ-15 שנים הוקם המעון הראשון ביפו והשני הוקם לפני שלוש וחצי שנים. מדובר בעמותה פרטית הממומנת מתרומות ותמיכתם של משפחת חריש.



"עכשיו אני לומד דברים פשוטים כמו ילד"



בוריס (שם בדוי) שוהה ב"גגון אחד" בדרום תל-אביב. היום הוא משמש שם כאחראי במטבח, מחלק אוכל לנזקקים ואחראי על עבודות הניקיון של הדיירים במעון. "כמה ימים אחרי שהשתחררתי מהכלא הגעתי לכאן. המנהלת קיבלה אותי, למרות שבפעם האחרונה שהייתי כאן ללילה אחד גנבתי מהמעון. היתה לנו שיחה ארוכה והיא נתנה בי אמון ובזכות זה נולדתי מחדש. המקום הזה הציל אותי.



"כשבן אדם בסמים, אין לו כלום בראש. הייתי קם בבוקר מתוך מחשבה לתכנן איך להשיג את הסם ולא הולך לישון לפני שהשגתי סם לאותו יום ולבוקר של אחרי. חוץ מזה, לא היה לי כלום". בוריס מספר שהחל להשתמש בסמים עוד כשנשלח להשתתף במלחמה באפגניסטן, בצבא הסובייטי.





"היום אני עוד מעט בן 36, בלי בית, ילדים, אשה ואני מבין כמה זמן בזבזתי. חייתי ברחובות, בחוף הים, בבתים נטושים והייתי בכלא חמש פעמים, הכל בגלל הסמים. כדי להשתמש כל יום וכל היום הייתי צריך לא פחות מאלף שקל, ובשביל זה צריך לגנוב. כשהגעתי לארץ בשנת 94, ניסיתי לפתוח דף חדש. עשיתי רישיון, עבדתי בתור נהג משאית בתנובה, לקחתי משכנתא, אבל עם הזמן חזרתי לסם. הייתי חייב כדי לשכוח. הייתי בורח מהרגשות שלי בעזרת הסם.



"עכשיו אני לומד דברים פשוטים כמו ילד. למשל לדעת לקבל את האיכפתיות של האנשים שמסביבי. לא ידעתי איך לקבל את זה. תרזה, המנהלת פה, נותנת לי דברים שבחיים לא קיבלתי. גם המטפלת שלי מהיחידה לשיקום האסיר, מלמדת אותי דברים פשוטים כמו איך להתמודד עם מצבים, לא להתפרץ, לא ללכת ישר מכות, לדעת גם לוותר. פתאום אני קולט דברים שאז לא היתה להם משמעות עבורי".



"זו השפלה שאי אפשר לתאר"



אריה (שם בדוי) מהרצליה מגיע ל"גגון אחד" ממקום אחר לגמרי. ל-ynet הוא מספר שכל עוונו היה לחתום ערבות לחבר מהעבודה. "משרד הרווחה בראש העין הפנה אותי לכאן ואני נמצא כאן כבר חודש. הייתי נשוי 13 שנה, התגרשתי ומכרנו את הבית בהרצליה. מאז גרתי אצל הורי, אבל הם גירשו אותי. קשה לחיות עם זוג זקנים. הם הוציאו נגדי צו הרחקה אז הגעתי לכאן.



"נקלעתי לחובות כי הסתבכתי בחתימת ערבות לחבר ומאז התחילו כל הצרות - עיקולים, בתי משפט, עורכי דין. הייתי עצור פעמיים בגלל החתימה הזאת. אני שאפילו דו"ח חניה אין לי, ישבתי במעצר. מה חטאתי? לא עשיתי כלום. בגלל כל הבלגן התחלתי לשלם עם צ'קים בלי כיסוי, שהגיעו לשוק האפור. צ'קים על אוכל ובגדים, לא משהו רציני.

"אני עובד כל הזמן, אבל זה לא מספיק. מה שאוכל אותי זה כל הנושים ועורכי הדין שתובעים אותי. בגלל החתימה הזאת אני נחשב כאילו אני חייב מיליון שקלים. מה לעשות, על טעויות משלמים.



"כאן אני קם בבוקר, הולך לעבודה וחוזר לכאן בערב. היחס כאן בסדר אבל זה קשה, אני צריך את הפרטיות שלי. אני ישן כאן עם עוד 23 אנשים בחדר, במיטת קומותיים, ואין לי פינה משלי. אני רוצה לחיות, להכיר מישהי, להתחתן שוב. כאן אני מרגיש כמו פעם, בצבא. כל המצב הזה מתסכל, יש לי ילדה בת 13 שרואה אותי במצב הזה . זו השפלה שאי אפשר לתאר, להיות במצב שלי. להגיע לאשפתות".

http://hydepark.hevre.co.il/hydepar...asp?forum_id=99