מי דואג לכם יותר ממני

יום שישי, 17 בדצמבר 2004, 8:45 מאת: נחמיה שטרסלר הארץ

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://wmh.walla.co.il/archive/125255-1.jpg]



נחמיה שטרסלר מגלה כי "דאגה לחלשים" נותרה סיסמה בלבד אצל כולם: החל מעמיר פרץ, דרך העבודה, יהדות התורה ונתניהו
יש עדיין מי שסבורים, שבנימין נתניהו הוא אשף תקשורת שמסובב את העיתונאים על האצבע הקטנה שלו. אולי פעם זה היה נכון, אך היום אשף התקשורת הוא עמיר פרץ, שמתמחה בספינים ובחצאי אמיתות. פרץ הצליח לצאת מהסכם השכר האחרון עם נתניהו כמנצח הגדול, כמי שקיבל הכל ולא שילם פרוטה, אף שהעובדות מלמדות אחרת.

לפני ימים מספר הוא פירסם מודעות בכל העיתונים ובהן רשימה ארוכה של הישגים, אך חסר בהן פרט קטן אחד: המחיר ששילמו העובדים. סעיף 3 להסכם השכר עם האוצר מגלה, שההסתדרות ויתרה על תשלום תוספת היוקר (2.2%) ב-2005. פירוש הדבר, פחות 750 מיליון שקל לעובדים. וזה עוד לא הכל. ההסתדרות הסכימה גם לדחות חלק מדמי ההבראה (400 מיליון שקל) מ-2005 ל-2006. בסך הכל ויתר פרץ בשם העובדים על 5 מיליארדי שקלים בשנים 2005-2003. כלומר, הוא לא סופרמן.

על מי הוא באמת מגן, על החלשים? על המסכנים? פרץ מתפאר, שהוא הצליח לבטל את תוכנית האוצר למסות את ההפרשות של מי שמשתכר מעל 7,000 שקלים בחודש. מהביטול ירוויחו 400 אלף איש (מתוך 2.4 מיליוני שכירים), המשתכרים מעל 7,000 שקלים בחודש והמעביד שלהם מפריש בשבילם לקרן השתלמות. מדובר בוועדים הגדולים, בבנקים, בחברת החשמל, מקורות, רשות שדות התעופה, רשות הנמלים וכדומה. אבל הרוב המכריע של העובדים משתכרים פחות מהממוצע, ואין להם כלל קרנות השתלמות. הם רק יפסידו; כי ברגע שמס ההשתלמות בוטל נאלץ האוצר למלא את החוסר בתקציב באמצעות הטלת מס על סיגריות, ובקרוב הוא עומד להטיל מס על הסולר - ואלה מסים עקיפים ורגרסיוביים, הפוגעים בעיקר בחלשים.

אבל לא רק פרץ מגן על החלשים. גם מפלגת העבודה מספרת, שכל מטרת כניסתה לממשלה (חוץ מההתנתקות) היא דאגה לחלשים. אבל המשא ומתן התקציבי אתה התרכז סביב נושא אחד: הגמלאים. לא הגמלאים החלשים, אלה שחיים רק מקצבת זיקנה ונזקקים להשלמת הכנסה. מעניינים אותה הגמלאים המבוססים יחסית, אלא שמקבלים בנוסף לקצבת הזיקנה גם פנסיה. והם כה חשובים עכשיו כי יש להם כ-400 נציגים במרכז המפלגה, שיהיה להם תפקיד מרכזי בהכרעה הגורלית בשבוע הבא: מי ימונה לשר בממשלת אריאל שרון.

הבעיה היא, שהציבור עוד זוכר שמנהלי המו"מ הנוכחיים, דליה איציק ובנימין בן אליעזר, הצביעו בעד הקיצוץ בקצבאות של אותם גמלאים ממש ב-2002 - כאשר היו שרים בממשלת שרון הראשונה. בכל מקרה, המו"מ על כניסת העבודה לממשלה לא התפוצץ על רקע תקציבי (הם לא הכניסו שום שינוי במדיניות נתניהו), אלא על תיקים: מספר התיקים, איכותם, וגודלם.

גם יהדות התורה (הנמצאת בדרכה פנימה) דואגת רק לעניים. במקרה אלה העניים שהם גם הבוחרים שלה. היא השיגה 290 מיליון שקל לישיבות ולגני הילדים החרדיים ורוצה את תפקיד יו"ר ועדת הכספים כדי לשלוט בצומת הכספים המרכזי.



אלי ישי, מנהיג ש"ס (שטרם החליט אם להיכנס או לא), מציין בכל הזדמנות, שרק לו חשובים החלשים - אף שכל כוונתו היא שיפור המצב הכלכלי של אנשי האליטה של ש"ס, אלה שמעדיפים להיהרג באוהלה של תורה ולא בעזה ורוצים שמשפחותיהם מרובות הילדים ימומנו על חשבון הקופה הציבורית, בלי לעבוד כלל.

הציבור כמובן לא ישכח את נתניהו, המצהיר שהוא היחיד הפועל באמת למען העניים כשהוא מוריד קצבאות ומעודד יציאה לעבודה. אם כן, מי באמת דואג לחלשים? נראה שאף לא אחד. עובדה שמספרם גדל משנה לשנה.



http://news.walla.co.il/?w=/2934/641757