ועכשיו כמה עובדות:

א) נחזור קצת אחורה בזמן. הקמת קהילת הפחם והפלדה. גרמניה רוצה להשתקם כלכלית, יש לה את היכולות והמשאבים, אבל היא יודעת שאם היא תעשה את זה לבד ותתעצם שוב, היא תלחיץ את אירופה - גרמניה תקועה יפה יפה באמצע, ותמיד עומדת בפני סכנת פלישה. בעבר זה גרם לה למדיניות תוקפנית, ולא שכחו לה את זה - עבר פחות מעשור מסיום המלחמה הרי...

הפתרון - מנערים את האבק מהרעיון החביב של "מיטליורופה", אבל הפעם, שלא כמו אצל בתמן-הולווג, לא רוצים לממש זאת בכפייה ומתוך שתלטנות אלא בשותפות עם היריבה ההיסטורית המרה, זו שתתנגד ותרעיש יותר מכל אחת אחרת - צרפת. צרפת זקוקה למשאבים הגרמניים, גרמניה זקוקה ללגיטימציה מהצ'ילבה שלה כדי לקום מהקרשים - האיחוד האירופי מתחיל לרוץ קדימה.

ב) צבא אירופי. דיבורים על הקמת "קהילת ביטחון אירופית" התחילו לבצבץ עוד בשנות החמישים, הרבה לפני שהאיחוד האירופי המוכר לנו כיום אפילו היה רעיון. אף אחד לא רצה צבא אירופי וממילא הייתה להם את נאטו, והרעיון נזנח באיבו.

ג) גרמניה ומשפחת העמים. מאז מלחמת העולם השנייה, גרמניה נדרשת להוכיח שוב ושוב שהיא לא מאיימת על אף אחד. רוסיה הייתה מדינה שסבלה מחרדת-פלישה גרמנית (מוצדקת למדי) בערך מאז ימי הביניים (מישהו אמר אלכסנדר נייבסקי?), והיא הקימה לעצמה חגורת הגנה נאה על בסיס מזרח אירופה ומזרח גרמניה. איחוד גרמניה (או ליתר דיוק - כיבושו הכלכלי של המזרח על ידי המערב, תוך שרוסיה מסתכלת לצד השני תמורת תשלום) אמור לעורר מחדש את הפארנויה הרוסית, במיוחד כשמזרח אירופה כבר לא שם כדי לשמש מגן צייתן להינטרלנד הרוסי. האם גרמניה פזלה לעבר רוסיה במחוות תוקפניות לאחרונה? לא במיוחד, אבל פראנויה היא שם נרדף להישרדות בארץ הצארים והסובייטים גם היום - כך שתיאוריות יום-הדין על הסכנה הגרמנית עדיין מופיעות מפעם לפעם בשיח הרוסי.

ד) כסף גרמני בישראל. הסיפור החל בהסכם השילומים - גרמניה הסכימה להעביר לישראל שווה-ערך כלכלי לרכוש היהודים שנהרגו בשואה, מתוך הנחה שמדינת ישראל היא היורשת הלגיטימית שלהם. כסף זה שימן היטב את כלכלתה של המדינה הצעירה, ולפי כמה טענות אף מימן את בנייתו של מפעל טקסטיל בדימונה. כמו כן, במשך שנים משרד הBMZ, הממונה על סיוע חוץ למדינות מפגרות, העביר כמה מליוני מארקים לישראל (אאל"ט שווי של 50 מיליון דולר לשנה). מתישהו בשנות התשעים מישהו (ביבי, אאל"ט) הבין שזה לא כבוד גדול לקבל סיוע שמויועד למדינות העולם השלישי, והסיוע קוצץ. מכיוון שמישהו מאוניברסיטת בן-גוריון ישב בועדה שעסקה בכך, אוניברסיטה זו המשיכה לקבל חלק קטן מהסכומים הללו למטרת פרוייקטים לחקר המדבר.

צימרמן? הוא סתם יקה ממורמר, והוא התמחה בחקר ההיסטוריה והתרבות של גרמניה הרבה לפני שהתפרסם כפוסט ציוני נמרץ. יש הטוענים שיקים רבים הפכו לפוסט-ציונים (תום שגב, אילן פפה) עקב חוויות העליה הקשות של הוריהם מצד הרוב הרוסי-פולני בישראל בשנות השלושים והארבעים, למקרה שמישהו חשב שלא קיפחו פה גם אשכנזים.