ואזהרות על הסיכונים הטמונים בשימוש בו היו עוד בימיו הראשונים.
היות והתעשיה הסלולרית הינה גדולה ומפותחת כל כך, וגרורותיה נפרשות על פני תחומים רבים, (והן עתידות להכנס למקומות נוספים), קשה לי להאמין שחברות הסלולר, (בין אם ספקיות השרות או ספקיות המכשיר), תעלמנה עין מן המחקרים.
להערכתי, במקביל לפיתוח טלפונים עם קרינה פחותה, ולכן "בטוחה יותר", (או מסוכנת פחות), הן גם תטרחנה להמעיט בערך המחקרים, לפרסם מחקרים נגדיים ולהכחיש קשר ישיר בין מחלות כאלו ואחרות לבין השימוש בטלפון הסלולרי.
לגביי ההשוואה לחברות הטבק, נניח ויוכח קשר ישיר בין שימוש בסלולרי לבין סרטן, הרי שתוטל החובה על חברות הסלולר להזהיר את לקוחותיהן, השאלה היא כיצד ניתן לכפות עליהן להזהיר את הלקוח, האם בדמות אזהרה בגודל שליש מכשיר, בדמות צפצוף מונוטוני מדי פרק זמן קבוע שיתריע על משך שיחה ארוך ומזיק, או כל פתרון אחר.
אם וכאשר יוכח הקשר, מן הראוי יהיה גם לבדוק באיזה טווח הוא עלול להזיק, אם יוכח שהטווח גדול ממרחק השפורופרת לאוזן ויש בו כדי לגרום נזק ל"מקשיבים פסיבים", הרי שצפויה חקיקה נגד דיבור בסלולרי במקומות ציבוריים.
מאידך, הטלפון הסלולרי הפך לחלק כל כך חשוב בחיינו, עד שקשה לי להאמין שאנשים יוותרו על שירותיו בקלות, בניגוד לעישון, הטלפון הוא דבר שנחיצותו אינה מוטלת בספק, לכן סביר שישתמשו בו פחות, אך לא נראה מכוני גמילה משיחות סלולריות.
ימים יגידו.
אישית, הייתי מעוניין לדעת עד כמה ישיר הקשר בין השימוש בסלולרי לבין מחלת הסרטן, ולו רק כדי לדעת כמה נזק נמנע ממני כל עת שאיני נושא מכשיר כזה