לא מדובר כאן על ההבדל בין ירוקים לכחולים. אותן הדילמות מתרחשות בכול החילות הלוחמים ואני יכול הביא דגומאות מהמלחמה נוכחית של מ"פ טנקים שסרב פקודה ולא נכנס לכלא.

אחד הספרים שמתארים בצורה הטובה ביותר את הדילמה הזאת הוא חלום בתכלת שחור של יפתח ספקטור. הוא מתאר שם את החזרה מאי ביצוע ההפצצה של דמשק בגלל מזג האויר הגרוע ואת התובנה שלאחר מעשה שהפעם ציפו ממנו להתסתכן "למוות" אך הוא לא עשה כך.

כאשר אתה מסרב פקודהבמלחמה (באופן ישיר או פשוט לא מבצע את המשימה) אתה צריך להבין שאולי תקבל צל"ש אך אולי תקבל טר"ש ותעוף לכלא. על פי חוק השיפוט הצבאי גם אפשר לירות בך אך זאת אפשרות תאורטית לחלוטין.

אנחנו חייבים לזכור שאין בידנו את התמונה הכוללת ולכן צריך סיבה יותר רצינית מסיכון עצמי לסרב פקודה. אם הסיבה היא, אנחנו יכולים למות אם נצא לשם היא כנראה לא מוצדקת. אם הסיבה היא לא נוכל לבצע את המשימה כי בוודאות נמות כבר בדרך יש בכך מעט יותר הגיון. אך בשני המקרים אין שחור או לבן.

כמפקד המנהל קרב נסיגה אני עלול להשאיר כוח חיפוי בעוד שאר הכוחות נסוגים לאחור. הנסיגה של כוח החיפוי עלולה להיות הרבה יותר מסוכנת וגם קיים סיכוי שהם ישטפו על ידי האויב. למרות שהמפקד מסכן את חיילי כוח החיפוי אין להם את הזכות המוסרית לסרב פקודה. הינה דוגמה לסיכון חיים ממשי בו סרוב פקודה לא יתקבל.

גם לצאת להתקפה היא פקודה מסוכנת, יותר בטוח להשאר אחרי מחסות. היחיד שיש לו את הזכות המוסרית לסרב לצאת להתקפה הוא המפקד שיכול לעצור את כלל המהלך. כלומר עם חייל אחד הסתער על חבריו להסתער איתו ללא שיקול דעת. אם המפקד שקיבל את הפקודה להסתער עוצר את כלל ההסתערות מסיבות טקטיות או אחרות הוא צפוי לצל"ש או טר"ש אך לא לגינוי מוסרי.

טל