העולם הערבי מניח את נשקו - אין מלחמה

ישראל מניחה את נשקה - אין ישראל

והחלק השני של המשוואה

"בריתות והסכמים עושים עם חזקים"

מה המשמעות של כל זה ?

מאוד פשוטה, קודם כל אנחנו נמצאים במזרח התיכון, אם אתה לא חזק, ולא מפגין את כוחך מפעם לפעם , או שיצרת הרתעה ראויה - יתגרו בך, יפגעו בך, וינסו כל כמה עשורים לפתוח במלחמה ערבית מוסלמית כוללת עליך.
לגבי הטענה על השלום שלנו עם מצרים, גם השמאלנים הכי גדולים יגידו שמדובר על "שלום קר"
קרי, אין כל יחסים, תרבותיים או מסחריים בינינו לבינם, כי ככה מצרים מעדיפה, להזכיר גם שהם אוגרים נשק לשעת כושר לתקוף אותנו, לקראת למלחמה הכוללת הבאה

אין כל הבדל בין "מלחמה קרה" בינינו למצרים לבין "שלום קר"
גם עם סוריה זה מצב דומה... אין שלום, אנו מדינות עוינות אבל הצד השני מודע לכך היטב שלא כדאי להיכנס לעימות ישיר איתנו, כי הוא ישלם מחיר שהוא אינו יכול לשאת.

בואו נהיה ריאלים, מדינות בעלות שילטון דיקטטורי, איסלמי פונדמנטליסטי, לעולם לא היו ולא יהיו פרטנר לאיזשהו הסכם, אלה שלטונות דתיים פנאטים ששוטפים את מוחם של אזרחי מדינתם לשינאתנו ולהריגתנו, אין כל סממן אמיתי מערבי שם. הטענה של השמאל: "עד מתי נצטרך לחיות על חרבינו ? " יש לה תשובה פשוטה, מלחמה היא מצב שבו לצד השני יש אמצעים מספיק טובים על מנת להסב לנו נזק והוא משלים עם הנזק שאנו יכולים לעולל לו בחזרה, ומוכן לספוג אותו, לרוב מתוך ציפיה של התאוששות/ לא תפגע בו אישית/ תשרת אינטרס מוסלמי כולל (איראן) גם במחיר המדינה של אותו שליט.
שלום לא יהיה כאן, אבל אפשר להבטיח שקט אם יוצרים הרתעה נכונה, אם האוייבים שלנו מבינים שלא שווה להם לפתוח איתנו חזית, וגם לא לפגוע בחיינו הסדירים על ידי פיגועי טרור מפעם לפעם או שיגורן של קטיושות, סאגרים ושאר טילים ופגזים.
לא חייבים לחיות על החרב...אפשר להיות דרוכים עם האצבע על ההדק, או על "הכפתור" ולא להיות שאננים, ואז לא נשלם מחיר מיותר, יהיה כאן שקט, מהטעם הפשוט, שאנחנו מדכאים את יצר ההרס והמלחמה של אויבינו בנו, כשהם נאלצים לבצע חשבון פשוט של רווח והפסד, אם ההרתעה שלנו טובה דיו, האוייב יעדיף להימנע מכל עימות איתנו, וכתוצאה, במדינת ישראל ישרור שקט.

כמה מילים אחרונות על משמעותו של המושג "שלום" ו- "פרטנר"

הסכמי שלום נחתמים בראש ובראשונה בין עמים, בין תרבויות ולא בין שליטים, לא בין דיקטטורות ולא בין דמוקרטיה לדיקטטורה, להיפך, כשמדינה מערבית דמוקרטית חותמת על הסכם עם שילטון דיקטטורי אכזר שמדכא את אזרחיו שלו, אנו נותנים לו לגיטימציה כשלטון שכזה, ומשלימים עם דמותו - זה דבר בלתי מוסרי בבירור.

צריך לזכור, שאף מדינה ואף שלטון, אינם פועלים בתמימות, אם גוף כזה או אחר חותם על הסכם "שלום" הוא בראש ובראשונה חותם על משהו שיש לו אינטרס פרקטי חומרי כזה או אחר בו, ולגבי ויתור על שטחים, הכל נובע מהסיבה לעימות שהגענו אליו מלכתחילה, ופה בעלי הזיכרון הקצר מעדיפים לשכוח, את רמת הגולן שכבשנו ב-67 כבשנו לאחר שהצד השני בחר לתקוף אותנו, כחלק ממלחמה כוללת שנועדה להשמיד את מדינתו, ולא לשפר עמדה טריטוריאלית, או השתלטות על מחצבים טבעיים כאלה או אחרים...הצד השני הפסיד, ואיבד את רמת הגולן, שבה זכינו בדם חיילינו, במלחמה צודקת על קיומנו, והיום - אנו מיושבים שם באזרחים שלנו, בנוסף, רמת הגולן מהווה נכס אסטרטגי ביטחוני-גיאוגרפי וגם נכס כלכלי, שתשתיות חקלאיות שמביאות לנו הכנסה מצויות שם, אם צד כלשהו רוצה שלום הוא אינו מתנה אותו, נורמליזציה ויחסים בין תרבויות, בין עמים אינה דבר שצריך להיות תלוי ומותנה בשום דבר אחר, בטח לא בנכסים של צד זה או אחר, באלגוריה, זה כמו שבריון שכונתי נטפל לילד שלא עשה לו כלום ומאיים עליו שאם לא ישלם לו כך וכך כסף, אז הוא יכה אותו, צורה שונה לכך היא מושג "הפרוטקציה" הכה מוכר לנו ממושגי העולם התחתון, זו בדיוק התפיסה השלטת במזרח התיכון.