הועלו פה כמה הצעות טובות מאוד. אבל, לדעתי מפספסים פה את עיקר הבעיה. צה"ל של 2006 הוא צבא משטרה. לא ממש צבא לוחם.

גם אם מסלול ההכשרה יהיה הכי טוב בעולם, זה לא באמת יעשה הבדל. כמו שאמר סאן-טסו, אפשר לקחת את החרב הכי חדה בעולם, לשים אותה במי מלח מספיק זמן והיא תחליד. אם נאמן את החיילים הכי טוב שאפשר, וכל אחד ייצא רמבו, אבל לא ישמור על המיומנות, מה השגנו? כל הגדודים ה"רגילים" בצבא (ואין פה שום הבדל בין גדודי חי"ר, שריון, תותחנים, הנדסה וכל השאר) מבצעים פעילות בט"ש שוחקת בצורה איומה, המורכבת בעיקר משמירות, שמירות, שמירות ושמירות. אין הרבה הבדל בין שמירה בפילבוקס לשמירה בש.ג לשמירה במגדל לשמירה ביישוב לשמירה במחסום ל"מארב" מחוץ למוצב. איך פתרנו את הבעיה? הקמנו מלא "יחידות מיוחדות" שלא מבצעות תע"מ, אלא רק מבצעים! לא פלא שהרמה שלהן נראית גבוהה כל כך. ואחרי שהרגלנו אותן ל"מבצעים" והכנסנו אותן ללבנון, התוצאות לא היו תמיד טובות כל כך.

מה שכן אפשר לעשות במסלול החפ"ש - לחזור לשיטה המקורית, הכוללת פרקי אימון ארוכים לצד פרקי התע"מ. שהחיילים לא יישכחו את המיומנות הבסיסית של לחימה בשטח לא אורבני, באויב מיומן ומחופר.