מול חצי האי משייטות ספינות דבורה של חיל הים, שעזבו את הבסיס באילת ועשו את דרכן אל הים הפתוח דרך מיצרי טיראן. אייל לוי התלווה לסיור, שמע על מפת האיומים הענפה, וכמעט התפתה לעשות עצירה בחופי נואיבה

http://www.maariv.co.il/news/military/Article-496636


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.maariv.co.il/HttpHandlers/ShowImage.ashx?id=318200&h=530&w=758]



כמעט 50 שנה אחרי שיחיאל מוהר כתב, משה וילנסקי הלחין, וצמד הדודאים ביצע את השיר, עברו בשבוע שעבר ספינות דבורה של חיל הים את מיצרי טיראן בדגלי כחול־לבן מונפים – אבל גם בשכפ"צים ובקסדות, חיילים בעמדות קרב ומפקד, סרן נועם כהן, שביקש לפקוח שבע עיניים במרחק של 200 קילומטרים מגבולות מדינת ישראל. יום אחרי שיחזרו, יחכה להם מפקד זירת ים סוף, סא"ל אורן נחבס, ויגיד לפני ארוחת הבוקר: "מה שאתם עושים, מה שאנחנו חווים - אין עוד מישהו בחיל הים שעושה. הידע שלכם הוא הידע שלנו".

לעתים עוזבות ספינות דבורה של חיל הים את הבסיס באילת ועושות את דרכן לכיוון שארם א־שייח', יוצאות לים הפתוח. אין ספינה של החיל שעושה מרחק גדול כזה בעת פעילות מבצעית.

ובדרך אפשר מדי פעם להיפגש עם כלים ירדניים, מצריים, אפילו כאלה של ערב הסעודית, כשהמטרה היא, בין היתר, לצאת לים הפתוח בסוף המסע, וכשאין מפריע להתאמן באש חיה.

“זו הפלגה מורכבת", מסביר רס"ן סטיבן גורדון, מפקד פלגת הספינות האחראית על הביטחון השוטף בים סוף. "אלה כלים שלא רגילים למרחקים האלה. ההכנה מורכבת, אבל אנחנו חייבים להתאמן, כי לא יוצא בסביבות אילת לירות לכל הכיוונים. אנחנו לא רוצים לסכן או להפחיד. אם נבצע כמות ירי שכזאת באזור, אני מניח שנגרום להרבה אנשים לשאול אם פרצה מלחמה".