היום לפני- אירועים שקרו בתאריך 4 בפברואר

1968 - הצוללת אח"י דקר הוכרזה כנעדרת, כשעל סיפונה 69 אנשי צוות
1997 - אסון המסוקים, בו נהרגו 73 קצינים וחיילים



אסון המסוקים
ב- 4 בפברואר 1997 המריאו שני מסוקי יסעור של חיל האוויר מבסיס מחניים ליד ראש פינה. המסוקים יצאו לעבר מוצבי צה"ל בדרום לבנון. לפני חציית גבול ישראל -לבנון, היו צריכים שני המסוקים להיפרד, ולהיכנס בנפרד לשטח לבנון.

לפני מתן אישור לחציית קו הגבול, ערכו הטייסים בדיקת כיבוי אורות. כנראה במהלך הבדיקה לא הצליחו הטייסים לראות זה את זה והתנגשו.
מסוק אחד התרסק מעל בית הארחה ביישוב שאר-ישוב, ואילו השני ניסה, כנראה, לנחות נחיתת אונס, אך ללא הצלחה, והתרסק במרחק קילומטרים מעטים מקיבוץ דפנה.
למקום האסון הוזנקו מיד כוחות חילוץ ופינוי מכל אזור הגליל , אך לא היה בידם להועיל, בשטח נמצאו 73 לוחמים שנספו בהתנגשות.

היה זה האסון הכבד ביותר בתולדות חיל-האוויר והמדינה כולה הוכתה בתדהמה. יום אבל לאומי הוכרז ביום שבו התקיימו ההלוויות.

ניידות שידור עברו מבית לבית ושוחחו עם המשפחות החברים והחברות, הנשיא וייצמן ורעייתו ביקרו בכל אחד מבתי האבלים והשתתפו בכאב המשפחות.

בעקבות האסון מינה שר הביטחון דאז יצחק מרדכי, ועדת חקירה במטרה לחקור את ארועי התאונה. בראש הוועדה עמד מפקד חיל האוויר לשעבר, דוד עברי.
בתום החקירה טענה הוועדה כי "האירועים בשניות האחרונות לקראת ההתנגשות יישארו בגדר תעלומה" למרות זאת המליצה הוועדה לערוך שינויים ארגוניים בחיל האוויר ולקבוע הוראות ברורות לטיסות מסוג הזה בעתיד. חברי הוועדה אף המליצו להדיח את מפקד הטייסת ואת סגנו מתפקידם, והמליצו לנזוף במפקד בסיס חיל האוויר בתל-נוף, אשר ממנו יצאו המסוקים לטיסה.

היעלמות הצוללת דקר
דקר נרכשה על ידי ישראל בשנת 1965 מהצי הבריטי ביחד עם אחותה הצוללת לוייתן. הצוללת נבנתה במספנות הוד מלכותו בדוונפורט והושקה ב-28 לספטמבר 1943.

ב-10 לנובמבר 1967 הונף נס השירות הפעיל של חיל הים על הצוללת. היה זה בתום תקופת שיפוץ וחידוש ארוכה שנעשתה במספנות פורטסמות. בגמר השיפוצים ביצעה אימוני היבנות עם הצוות הישראלי במימי סקוטלנד.

ב - 9 לינואר 1968 יצאה את נמל פורטסמות בדרכה לישראל, כשעל ספונה 69 צוללנים בפיקודו של רס"ן יעקוב רענן ז"ל. 6 יומיים לאחר מכן, בבוקר ה-15 לינואר 1968 נכנסה הדקר לנמל גיברטלר. בחצות של אותו הלילה מפליגה הדקר מגיברלטר. עם יציאתה מנמל גיברלטר בדרכה מזרחה לכיוון ישראל עברה הצוללת להפלגה בצלילה, בהתאם להנחיות מפקדת חיל הים, זאת היתה הפעם האחרונה שהדקר ואנשי צוותה נראו בחיים.

ב - 25 לינואר שתי דקות לאחר חצות, העבירה מברק מוצפן אחרון בהתאם לנוהלי הקשר המחויבים, במברק זה דווח מיקום הספינה ולא דווחה כל בעיה נוספת. אח"י דקר נמצאה בעת הדיווח האחרון כ - 360 מייל מחופי ארץ ישראל. באותו בוקר בשעה 08:00 היתה הצוללת מחויבת בהקמת קשר ודיווח נוסף למפקדה, אך לא נקלטה ממנה כל תשדורת. ההאזנה לצוללת תוגברה, בצהרים התקיים עמה קשר מקוטע בלבד, הערכה באותו רגע היתה שהצוללת נתקלה בקושי כלשהו בהקמת קשר.

עם בוקר ה- 26 לינואר ולאחר שלא נוצר עם הצוללת קשר כלשהו, החלו פעולות החיפוש שנוהלו ע"י מפקדת חיל הים. היקף מבצע החיפושים אחר הצוללת היה ללא תקדים והשתתפו בו כלי שייט וטייס צבאיים ואזרחיים, שסרקו שטח נרחב במזג אויר חורפי קשה ובתנאי ים קשים. ב - 4 לפבואר הוכרזה הצוללת על 69 אנשי צוותה, כאבודה.

במשך 31 שנה לא חדל חיל הים ממאמציו למצוא את הצוללת האבודה. במהלך 31 השנים שחלפו מאז שנעלמה הדקר, בוצעו 25 מבצעי חיפוש אחריה. לאחר 25 מבצעי חיפוש עקרים, החליט מפקד חיל הים האלוף אלכס טל, לפזר את וועדת החיפושים ולמנות וועדה חדשה. טכנולוגיות חדשות ומידע רב שנאסף בנושא מדע המעמקים.

ביום שישי ה-28 למאי 1999 מתגלים שרידיה של הצוללת ומחקר השרידים עולה סיפור טביעתה. בבית הקברות הלאומי והצבאי בהר הרצל בירושלים, ניצבת האנדרטה לזכר הדקר ואנשי צוותה. שישים ותשעה שמות חקוקים באבן בתוך אנדרטה דמויית צוללת. בכל שנה, בתאריך ז' אדר שהוא לפי המסורת יום פטירתו של משה רבנו שמקום קבורתו לא נודע, נערך טקס זיכרון לכל נעדרי צה"ל בים, באוויר וביבשה. טקס מיוחד נערך לזכרם של צוללני הדקר שלעולם זכרם לא ימוש מאיתנו.