משפחת לוי מיד-אליהו קונה בכל עונה 11 מנויים. ההורים וכל האחים נהגו להתמקם בכל שבת ביציעים, אבל בחודשים האחרונים לא נרשמו ניקובים בכרטיס. רועי לוי: "אנחנו לא אוהדים שבאים לקלל ולא אוהדים שמפגינים, אבל לוני וקלינגר פשוט לקחו לנו את האהבה הכי גדולה"
משה גוזגל



"זה מגיע למצב אבסורדי, שלא אכפת לנו שמכבי סופגת גול וכשמכבי מבקיעה, אתה כבר לא מרגיש את הזרמים בגוף, כפי שזה היה בעבר. נעשינו אפאטיים למצב של הקבוצה וזה בעצם הסימפטום הגרוע ביותר". את הדברים הללו לא אומר אוהד מכבי תל אביב המשתייך לארגון "האוהד ה-12" או "האולטראס" של הצהובים-כחולים. לא מדובר באוהד שלובש חולצה שחורה ביציע או כזה שמחרים משחקים כדי להביע מחאה. זהו אוהד שקט, ממוצע, שכמו רבים אחרים בעונה האחרונה, מדיר רגליו מן המגרשים בגלל אכזבה נטו, בגלל אהבה שאיבדה את הקסם.



על אף הירידה הכללית במכירת הכרטיסים בליגה, נראה כי את מירב תשומת הלב בנושא חוסר העניין והאמון שמביעים האוהדים בקבוצותיהם מושכת מכבי

מודעה


תל אביב, ששברה כל שיא אפשרי מבחינתה. הקבוצה אמנם מכרה כ-5,000 מנויים בתחילת העונה, אולם למרבית משחקי הבית טורחים להגיע פחות מ-1500 אוהדים, לפעמים מאות בודדות. על אלו שנשארים בבית נמנים אמנם אוהדי המחאה שדואגים להבהיר השכם וערב מדוע הם מחרימים את הקבוצה, אבל הרוב הגדול והשקט של הקהל הצהוב מעדיף לבלות את השבת עם המשפחה, פשוט כי מכבי לא עושה לו את זה יותר. וגם לוני וקלינגר.



משפחת לוי מיד אליהו היא האב-טיפוס של האוהדים המאוכזבים מהזן השקט. המשפחה נוהגת לרכוש בתחילת כל עונה 11 מנויים כשהחלוקה ברורה וקבועה: ההורים, בני 62 ו-57, יושבים בשער 2 הרגוע, חלק מהאחים יושבים בשערים 8 ו-13, ויתר בני המשפחה בשער 11, עם השרופים. גם העונה רכשה משפחת לוי את כמות המנויים הקבועה, אבל בחודשיים האחרונים לא נרשמו ניקובים בכרטיסים. מצב הקבוצה והכדורגל הבינוני מפריעים אמנם לבני המשפחה, אבל התנהלות הבעלים והצוות המקצועי הן הסיבות העיקריות להיעדרות מהיציעים.




משפחת לוי והמנויים המיותמים. כבר לא מתרגשים (צילום: מאור אדגר)



רועי לוי (30), ראש מערכת אבטחה במפעל גדול, מספר על הריחוק שתפסה המשפחה מהמועדון: "מגיל אפס חינכו אותנו לאהוב את מכבי תל אביב. ההורים שלי במקור מיפו, ומאז שנות החמישים הם אוהדי מכבי. בכל שנה אנחנו רוכשים מנויים לכולם והשנה הגענו למצב שאנחנו כבר לא מסוגלים להגיע לאיצטדיון בעקבות כל מה שקורה. כואב לי נורא לשמוע שקלינגר או לוני מתייחסים לאלו שלא מגיעים כאוהדים לא-אמיתיים של הקבוצה. הם טועים. רוב האוהדים האלו רוכשים בכל שנה מנוי ללא שום קשר למצב הקבוצה או הסגל, אלא פשוט מתוך אהבה טהורה למועדון. בחודשיים האחרונים זה עבר כל גבול; היחס, ההתבטאויות והרצון לריב כל הזמן עם כולם – זה גמר אותנו.



"אבא שלי, יצחק, יושב בסלון יחד עם כל המשפחה ומדבר מתוך כאב על המצב של מכבי. הוא כבר עבר שני ניתוחי לב בגלל מכבי תל אביב והכל היה מאהבה. עכשיו זה נעלם. אנחנו לא אוהדים שבאים לקלל במשחקים, לא אוהדים שמפגינים נגד הקבוצה ששחררה את אבי נמני, אלא אוהדים שכל החיים שלהם אהבו את מכבי ועכשיו בעצם לקחו להם את הקבוצה וזה בעיקר מה שכואב. לוני וקלינגר לקחו לנו את האהבה הכי גדולה, אין יותר שמחה כשרואים את מכבי תל אביב משחקת. זה מגיע למצב אבסורדי, שלא אכפת לנו שמכבי סופגת גול, וכשמכבי מבקיעה, אתה כבר לא מרגיש את הזרמים בגוף, כפי שזה היה בעבר. נעשינו אפאטיים למצב של הקבוצה וזה בעצם הסימפטום הגרוע ביותר".



לדברי רועי, האוהדים שלא מגיעים למשחקים כבר הפסיקו לכעוס על קלינגר וכעת עברו לשלב הרחמים. "האמת, אנחנו מרחמים עליו. הוא רב עם כולם, חושב שכולם נגדו ואתה רואה בתגובות שלו שבעצם הוא מנסה להתגונן שלא לצורך. רק אם הוא יעזוב את מכבי תל אביב נחזור למגרשים. אם המצב יימשך והוא באמת יישאר עד 2008 – בשנה הבאה אף אחד מבני המשפחה לא ירכוש מנוי".



אבי המשפחה, יצחק לוי, מחזק את דברי בנו: "כואב לי כל מה שקורה במכבי. כואב לי שאף אחד לא מתייחס אלינו, האוהדים. אי אפשר כל הזמן לזלזל בכולם ולצפות שנחזור למגרשים. המצב עכשיו הוא הגרוע ביותר שאני זוכר מעולם במכבי. אם הייתה לי את האפשרות, הייתי נפגש עם לוני ומסביר לו את זה. אולי אז הוא היה משתכנע, או לפחות מקשיב". (15.02.05, 11:39)