1. עובדת ניצול הקרב בדיר יאסין ככלי להכפשת אצ"ל ולח"י, ידועה הרבה לפני שמילשטיין דיבר
עליה. פרופ' יהודה לפידות, ממפקדי כוח אצ"ל בקרב, כתב עליו רבות, והעובדה שבקרב נהרגו
לכל היותר 120 ערבים, ולא 254 (מספר שהמציא מפקד אצ"ל בי-ם כדי להפחיד ערבים...), מופיעה
אפילו בספרו של רשיד ח'אלדי (היסטוריון פלסטיני שכתב את תולדות ה"נכבה"...). דקה אחרי הקרב
כבר הופיע דוד שאלתיאל, מפקד חזית י-ם של "ההגנה" (אדם שהתקדם בסולם הדרגות הרבה
בזכות כישורים פוליטיים, ומעט מאוד בזכות ידע צבאי - הוא היה חפ"ש בלגיון הזרים, וישנם סיפורים
של חיימק'ה לבקוב ודוד יצחקי אודות רעיונותיו הנשגבים על מדים וחרבות מתנפנפות עבור יחידת
פרשים שחשבו להקים בצה"ל ובמשטרה, ועל חזונו המרשים של שאלתיאל, אמר לבקוב, שנועד
לשמש כקצין ביחידה ש"אני לא יודע אם היחידה אכן תקום, אבל מה שבטוח - שתייה לא תחסר
שם...") מיהר לכתוב על הפורשים ש"הכתימו את הנשק העברי"...
הערבים בסה"כ חזרו על ההאשמות של אנשי "ההגנה" ומפא"י. העובדה שלא היה שם טבח (בטח לא
עפ"י ההגדרות של מקרים חדים כמו כפר קאסם או מיס אל-ג'בל, בהם נאספו לא חמושים ונורו)
ידועה כבר עשרות שנים.

2. בגין עלה על אלטלנה בכפר ויתקין והיה על האנייה כאשר עלתה על שרטון מול ת"א, והופגזה
מהחוף. על פי ."פנקס שירות" לאנשי הפלמ"ח נודע שבגין על האנייה, כאשר שמעו אנשי אצ"ל
שצעקו עובדה זו - והדבר רק גרם להחרפת הירי לעבר האנייה.