ראיה זו היא על עצם העובדה שפתיחה וסגירה של ברז נחשבים לכח גברא. אחד המקורות לענין זה הוא הסוגיא של בידקא דמיא בפרק הנשרפין שבמסכת סנהדרין (עי' שם בפרטי הסוגיא ובשיטת רש"י והיד רמה שם).
כמו כן בענין ברז שחיברו בקיר יש לדון מצד תלוש ולבסוף חברו ענין זה נידון בד' חלקי שו"ע אביא מספר דוגמאות כאן לגבי הלכות נט"י ביור"ד בענין מקוואות באריכות באבן העזר לענין גביית עישור נכסים (מוזכר בקצרה מאוד בסי' קי"ג עישור נכסים כידוע אינו נגבה ממטלטלין ולא חלה לגביו תקנת הגאונים לגבות ממטלטלין בזמן הזה). ובחו"מ יעויין בסי' צ"ה בש"ך שם.

בבידקא דמיא נאמרו שתי פירושים האחד שנטילת המחסום ושחרור המים נחשבת לכח הנוטל וזאת משום ששימוש בכוחות הטבע נחשב לכח וראיה לדבר שחרור היתר בזריקת החץ. (יד רמה שם) פירוש שני של רש"י שכל זמן שהמים הולכים באופן ישיר ואינם מפסיקים או מאטים או משנים כוון הדבר נחשב לכחו של נוטל הבידקא.
סעיף ז' מתייחס לנלמד מפירושו של רש"י והסעיף הנ"ל מדבר על הנלמד מכח פירושו של היד רמה.

נושא זה מוזכר גם בש"ס וגם בהלכה במספר מקומות. קיצרתי בהבאתו של מקור אחד בלבד ובאופן חלקי. (לא עיינתי והנכתב הוא מזכרוני בלבד).

אני מתנצל אך אין לי אפשרות להאריך מעבר לכך בבירור שני העניינים ובמקורותיהם המסועפים.