סיבות נוספות לכך שהכפיר נותר בשימוש מעבר לזמן שהיה אמור להישאר בשימוש:
1. ריבוי טייסי מילואים עתירי השפעה במסדרונות המטה כולל מבוגרים, בכירים, גיבורי מלחמה, ותיקי החיל, בוגרי מערך המיראז', שלמעט בודדים מובחרים לא היה ניתן או כדאי להסב אותם למטוסי קרב מתקדמים מפאת גילם, חוסר רצונם או העדר תקציבים. סגירת מערך הכפיר (שהחלה למעשה כבר באמצע שנות ה-80) הובילה לדילול במספר הטייסים החדשים שהגיעו למערך ובהמשך עם הסגירה ההדרגתית של הטייסות להסבת סגל הסדיר והקבע שבהן למערכים אחרים בחיל ובכלל זאת מסק"ר, מסע"ר, תובלה, תובלה קלה, כתב"מ, הדרכה, ישת"פ וכו' כל אחד על פי כישוריו, התאמתו ורצונו. טייסי מילואים רבים הפסיקו טיסות או הוסבו למערכי ההדרכה, הקישור לכוחות היבשה, השליטה והמטה.
2. קצב מסירה איטי יחסית של מטוסים מתקדמים לצד הקיצוצים בתקציב הבטחון. הימים כהונת רייגן השניה וכהונת גורג בוש האב, לא בדיוק ימי נחת למדינת ישראל מול ספקית הנשק הגדולה ביותר שלה, בעיקר אחרי פרוץ האינתיפאדה הראשונה, למעט אולי עדנת מלחמת המפרץ הראשונה על מתנות החינם שהניבה לנו.

הכפיר אמנם לא היה מיותר לגמרי ואף הוכיח את עצמו כמטוס תקיפה מצויין במלחמת לבנון ה-1 ובבט"ש אבל בסופו של דבר היה מטוס מיושן שנכפה על ח"א (בוודאי במספרים שנרכש בפועל) על ידי הממשלה והתעשיות הבטחוניות. מעבר למצוקת תקציב הבטחון הרי שהקיטון באיום מצד ירדן ועירק בתחילת שנות ה-90 לצד רכש מסיבי של מטוסי קרב מערביים מתקדמים על ידי המצרים והסעודיים והכנסת מערכות נשק נ"מ מתקדמות בכלל מדינות העימות הפכו כולם את הכפיר לפגיע מדי, בעיקר שמדובר במטוס בעל אופק שדרוג מוגבל בהשוואה לחלופות זמינות כמו ה F-16 מעודפי ח"א האמריקני או מרכש חדש. כמו כן לדעתי באמצע שנות ה-70 ח"א היה שמח לזנוח את כוונת הרכש של מערך הכפיר כולו לטובת 2 טייסות קורנס נוספות, לו תקציב הבטחון אפשר זאת (למיטב זכרוני אחזקת טייסת קורנס בודדת עולה כמו אחזקת 2-3 טייסות כפיר אם לא יותר במונחי דלק, חלפים, ציוד קרקע, אחסנה, חימוש מתקדם, מערכי תמך וכמובן הכשרת כ"א קרקע, אוויר, מילואים). ולא סתם נפתחה טייסת קורנס חמישית במספר באותו הזמן שבו החל הכפיר עצמו להיקלט בחיל, כיורשם של הנשר והמיראז. במקרה מעניין של הפוך על הפוך דווקא בעת שבה התחיל לצאת משירות מח"א זכה הכפיר בגרסתו הראשונה לעדנה קצרה בידי האגרסורים של הצי והנחתים.

ולמי שציין זאת פה, עצם העובדה שקולומביה, סרי לנקה או מדינות אחרות בדרום אמריקה רוכשות כפירים משודרגים כאלו או אחרים אין בה כדי לחזק ולו בקצת את הסברה שמדובר בכל זאת במטוס בעל אופק חיים/שדרוג ארוכי טווח, וזאת בגלל היקף וסוג האיומים המוטסים והקרקעיים במדינות אלו לעומת המזרח התיכון. כשהאויב שלך מטיס מטוסי טורנדו, F-15, F-16, מיג 29 וכו' בהיקפים גדולים והולכים אינך יכול להרשות לעצמך לשלוח כנגדו מטוסים עתיקים. תודה לאל ימי מלחמת השחרור בה נאלצנו להתפשר על גרוטאות עברו להם...