אני מוצא שעלי להבהיר אחת ולתמיד את ההבדל בין מושג ה"פרייריות" במזרח התיכון, לעומת יתר העולם:

בעולם הרחב, אם נכנסת למוסד כלשהו ונדפקת שלא באשמתך - יצאת פרייר. מה עושים? מודיעים קבל עם ועדה על העוול שנעשה לך, ומובטח לך שרבים ידירו את רגליהם ממוסד זה, עד שירד על הברכיים ויבקש סליחה, לכל הפחות, אם לא למעלה מזה...

ובמזה"ת?


אם למרות הכל יצאת פרייר – למשל, נדפקת בחנות מסוימת, מה תעשה? אם תתלונן – אתה פרייר. אם תכעס – אתה פרייר כועס. אם תזהיר את כולם שלא להיכנס לאותה חנות – אתה פרייר עם תפוצה. על כן – הודע לכל מי שמוכן לשמוע, שזוהי החנות המומלצת ביותר! רק כך, יצאו עוד כמה פריירים מאותה החנות, וכידוע, פרייר אמיתי הוא פרייר בודד. אם יצא משם ולו רק עוד פרייר אחד – אזי מצב הפרייריות עובר ממך אליו, ואתה חפשי. פרייר מי שפרייר אחרון!!


גילוי נאות: ההסבר הזה לקוח ממסמך גדול יותר, המפרט את הדיברות הי"א עד ט"ו, המופיעות על לוח הדיברות השלישי, שנחשב משך אלפי שנים לאבוד, עד שנמצאה הטיוטה שלו בחפירות ארכיאולוגיות. הדיבר הי"ב הוא הרלוונטי כאן: "לא תצא פרייר בעמך". אם מישהו מעוניין - אוכל לפרט.