אני מבין את ההגיון בתשובה שלך, אך חולק עליו. אני חושב שמה שאתה מציע מיישם כוח צבאי באסטרטגיה פוליטית שונה, אך ברמת הטכניקה הצבאית לא הצגת הבדל גדול.

גם במלחמה האחרונה וגם בעופרת יצוקה הודגם כי המתגונן העריך את צה"ל ככוח תוקפני, מתמרן, מבוסס רק"ם, בעל יכולת פיקוד ושליטה, הפקת מודיעין זמן אמת וניצולו, נתמך במאמץ אוירי רצוף ותוקפני.

עדות לכך היא יצירת מגננים שבתכנונם וחימושם נתנו מענה לשרידות תחת חימוש ארטילרי ואוירי, שימור יכולת קשר ותצפית, שליטה באש על צירים הכרחיים או לפחות עיקריים ומענה לפעילות רק"ם בטווח ראיה ובנפח גבוה.

עדות נוספת היא השימוש הרב בעמדות שיגור רק"ק ממוגנות ושאינן דורשות נוכחות רציפה של צוות מפעיל-בניגוד לתומ"ת ומנתץ, למשל.

למעשה, צה"ל ב 2006 בלבנון לא פעל בשיא פונקציית המטרה של האויב(כהגדרתך)!

עקב חוסר יכולתי להביא דוגמאות עדכניות, אלך לדוגמאות מעט רחוקות.
במלחמת ששת הימים צה"ל ביצע מהלך קרקעי מבוסס רק"מ מול צבא מצרים שהיה ערוך למהלך קרקעי כזה. המתקפה נתקלה בקשיים בנקודות רבות אך בסך הכל הצליחה באופן מובהק.
מערכי ההגנה המצריים נעקפו או נכבשו ולא מילאו את התפקיד אותו ייעד להם הפיקוד המצרי.
באותה המלחמה ביצע צה"ל (חצי בטעות, לפי הידוע לי) מהלך קרקעי ברמת הגולן מול צבא סורי שהיה ערוך למהלך כזה בדיוק. המתקפה הצליחה באופן מובהק.
הקו הסורי נפרץ והצבא הישראלי חדר אל הרמה בפחות מחצי יום והבקיע את המערכים שתוכננו לעכבו משמעותית או אף לעוצרו.

במלחמת יום הכיפורים הצבא המצרי ביצע מהלך צליחה מול צה"ל שהניח שבשלב כלשהו (סביב 76 היו אז ההערכות) יבוצע נגדו מהלך צליחה. המתקפה הצליחה באופן מובהק.
באותה המלחמה ביצע צה"ל מהלך קרקעי של התקפה על גבול גזרה בין מסגרות-על, הכנות לצליחה וצליחה למול אויב שסיים להיכנס להיערכות להגנה בגיזרתו למול התרחשות התקפת נגד.

ומשהו מתחום הפעולה בכוחות קטנים ולא מאוזנים- ביולי 1976 ביצעו כוחות צה"ל רגלים מעורבים התקפה על בניין בו היו עשרות אזרחים ישראלים, שסביבם נוצבו רגלים חמושים במשימה כפולה- ראשית למנוע בריחת בני הערובה, שנית לסכל נסיון חילוץ על ידי הפיכתו לטבח במחולצים.
ההתקפה הישראלית הצליחה באופן מובהק, היו נפגעים בודדים בחילוץ (ארבעה נהרגו- כולל דורה בלוך ז"ל וששה נפצעו מתוך 105 הישראלים)

בכל הדוגמאות כיוונתי להציג פעילות המושתתת על עקרונות אליהם התכונן הצד השני.
ניתן היה להביא גם את דוגמת קרב ההגנה של חטיבה 188 יחד עם חטיבה שבע במלחמת יום הכיפורים בגזרת קוניטרה עד מורדות החרמון, אך זהו קרב הגנה ולמרות שרעיון הכוח מול כוח לפי עקרונות דומים חל כאן, לא נראה לי שזה מתאים.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'