אני קורא את ההודעה שלך, ותיסלחי לי על הגילוי, הלב שלי נשבר.
אני מתכוון ברצינות, הניסיון של להיות החריג במספר מובנים ובינהם בנושא האמונה מוכר לי, ודי מקרוב.
אבל הנושא הוא לא אני, אלא את...
אז נחזור לנושא.
אני לא יודע מהן השאלות שבהן ניתקלת, אבל לפעמים השאלות הן לא באמת מה שחשוב.
הבעיה היא לא בשאלה אלא בתחושה של איבוד האמונה.
אני לא חושב שאדם צריך להגיע לכפירה, וזה נראה לי תמוה ושיקרי להגיד שכולנו היינו עובדי ע"ז, רק בגלל שיכולת ההפשטה שלנו היתה מצומצמת.
בכל מקרה, לגבי השאלות, יש עליהן תשובות.
אבל התשובות אומנם מאד עוזרות, אך לא תמיד פותרות את הבעיה.
אני לא יודע אם אני יכול להגיד לך איך לפתור את הבעיה שלך, מכיוון שאינני יודע לחלוטין את שורש הבעיה.
אני יודע שמה שעזר לי היה מצד אחד לשאול את השאלות, ושאלתי הרבה, עד שהגעתי לתשובות שסיפקו אותי.
(כמובן שהמשכתי לקיים תורה ומצות, הדברים לא סותרים, זה שאני לא מבין למה כל חפץ שאני עוזב נמשך לכדוה"א, לא אומר לי שזה לא נכון).
מצד שני, התפללתי הרבה לה' שיעזור לי, הקפדתי יותר על שמירת העיניים ובמיוחד המחשבה, והכי חשוב, אציתי להאמין.
חשוב לי לציין, לא חזרתי לאמונה רק בגלל הרצון, הייתי חייב מצד עצמי למצוא גם את התשובות, אבל בלי הרצון, פחות סביר שזה יקרה...

אם אלו השאלות שהועלו באשכול, התשובות שיש לי די שונות.
אדם הראשון איננו מטאפיזי! אבל זה סיפור אחר.