סיכום שנה: המחיר היקר של סאאקשווילי
מאת: מתן דרורי

נשיא גיאורגיה חשב שיוכל להשתחרר מאחיזת הקרמלין וארה"ב התעלמה מהאזהרות הרוסיות. בסוף כולם התקפלו מול מוסקבה. סוגרים 2008


אם אפשר היה לחלק פרס להחלטה המטומטמת של השנה, סביר להניח שנשיא גיאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי, היה מוצא את עצמו בין המועמדים הבולטים לזכייה. מאז כבש את השלטון במהפכת הוורדים המרשימה לפני חמש שנים, בנה סאאקשווילי מחדש את ארצו המתפוררת, ביער את השחיתות, הפריח את הכלכלה והפך ליקיר המערב. הוא כבר ראה במוחו כיצד ארצו מצטרפת לאיחוד האירופי ולנאט"ו, ואפילו סלל כביש חדש על שם ג'ורג' בוש לנמל התעופה המודרני בטביליסי. הרי חנופה קלה לא יכולה להזיק. הוא רק לא ייחס חשיבות מספיק רבה לגורם אחד קטן: רוסיה.

רוסיה נאלצה להשלים בשנות ה-90 עם הפניית העורף מגרורותיה של ברית המועצות במרכז אירופה, אך סירבה להרפות באותה הקלות מהרפובליקות הסובייטיות לשעבר, ובהן גיאורגיה. כשהגיאורגים ניסו להימלט מחיבוק הדוב אחרי התמוטטות ברית המועצות, פרסו הרוסים חסות על הקבוצות הבדלניות בחבלים אבחזיה ודרום אוסטיה שבגיאורגיה ולחצו באמצעותן על הממשלה בטביליסי.
המסר היה ברור: אם רק תעזו להתרחק, נמרר לכם את החיים בחבלים המורדים ונכיר בעצמאותם.

בדומה לקודמיו, סאאקשווילי גילה שהוא שבוי בידי הקרמלין, אך העריך לתומו כי יצליח להשתחרר מהאחיזה בעזרת האמריקנים והאירופים. הפרדוקס הוא, שאותם אמריקנים ואירופים הם שהפכו את הסיכויים הללו לאפסיים, כשהחליטו להכיר בעצמאות האלבנים בקוסובו, על אפם וחמת של הרוסים.

הרוסים זועמים כבר שנים על הבחישות של האמריקנים בחצרם האחורית, גיאורגיה, אוקראינה ובמידה פחותה גם בבלקן. כשהאלבנים בקוסובו דרשו להתנתק מבעלת בריתה של רוסיה, סרביה, הזהירו הרוסים את האמריקנים לבל יתנו יד לצעד. עצמאות לאלבנים, הזהירו בקרמלין, עלולה להוביל להתעוררות של קבוצות בדלניות בכל העולם, בחבלים המורדים של גיאורגיה למשל.

ואולם ארצות הברית התעלמה מהאיתות הברור והמשיכה בשלה – כפי שהמשיכה לבחוש בקווקז ובאוקראינה וכפי שהמשיכה בתוכניתה להציב מערכות להגנה מטילים על אדמת פולין וצ'כיה. התוצאה: רוסיה החליטה לסמן לאמריקנים את גבולות המשחק בבירור, על חשבון גיאורגיה שגם כך עושה לה רק צרות.

חודשים ארוכים לפני פרוץ המלחמה החלו בעלי בריתם של הרוסים לחמם את הגבול באבחזיה ובדרום אוסטיה והכניסו את הגיאורגים למלכוד. אם יתקפו את הבדלנים – הם מסתכנים במלחמה עם רוסיה, אם ישבו בשקט, יאבדו את החבלים. סאאקשווילי החליט לקחת את הסיכון ולבחור בחלופה הראשונה. המחיר היה יקר.

תוך ימים ספורים דרסו הרוסים ובעלי בריתם את צבא גיאורגיה, פלשו לעומק שטחה של המדינה, וטיהרו את אבחזיה ודרום אוסטיה מתושביהן הגיאורגים. רוסיה הכירו בעצמאות החבלים, והאירופים והאמריקנים מלמלו גינויים פה ושם וקיבלו לבסוף את התכתיבים של מוסקבה.

ומה עלה בגורלו של סאאקשווילי? הנשיא המסכן נאלץ עדיין להתמודד עם ההשפלה ומתקשה למצוא את הדרך. בחודשים האחרונים הוא ערך בפעם המי יודע כמה שינויים בהרכב ממשלתו, אך נראה שהוא עדיין לא מרוצה. בסוף השבוע האחרון אף דווח שהוא חטף לפני כמה ימים קריזה על ראש הממשלה החדש שלו, והעיף לו אגרוף.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...&loc=7&tmp=7227

Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby