אחד שיודע

יום שני, י"ב בניסן התשס"ט, 6 באפריל 2009, 15:13

כשהלוחמים פרצו קדימה הם נשארו בחמ"ל, אבל משם הספיקה החלטה אחת שלהם כדי לחרוץ גורלות • בראיון משותף מספרים שישה קציני מודיעין חטיבתיים על ארגון חמאס שהופתע, על האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים שעמדו לרשותם ועל המבצע הבא בעזה • "במלחמת לבנון השנייה היינו עסוקים בעיקר בלהתחבט עם עצמנו", אומר אחד מהם. "הפעם האמירה הייתה ברורה: שום דבר לא קדוש, ואין מחבל חסין, גם אם הוא נמצא בבית או במסגד"

טל זגרבה , "במחנה"

כמה קמ"נים חטיבתיים צריך כדי לכבות נורה? או יותר נכון, כמה קמ"נים חטיבתיים צריך כדי לכבות נורה שפעיל חמאס חיבר למטען חבלה שהוסתר בסמטה אפלולית בעזה במיוחד בעבור כוח צה"ל, במהלך מבצע "עופרת יצוקה"? יש מי שעשוי לחשוב - אחרי תוצאות המבצע ברצועה - שמדובר בתהליך די פשוט. אבל בשיחה משותפת של קציני המודיעין של החטיבות שהשתתפו במבצע, הם משרטטים תמונה אחרת: חמאס התכונן טוב בהרבה משמקובל לחשוב, ולכן גם פעילות פשוטה לכאורה - הפכה מורכבת. "אני יכול להגיד שחמאס נערך למגננה בצורה יוצאת דופן", קובע רס"ן ליאור, קמ"ן הצנחנים. "פגשנו במטענים, בבורות מיקוש, במנהרות ובמערך מגננתי מאוד מסודר ומוכן. מחבלים שיבואו ויחברו את הפלוס למינוס ויצליחו להפעיל את המטענים - דווקא לא פגשנו. למה? כי גיבשנו תמונות מצב ותוכנית שהפתיעה את האויב. הפקנו מטרות והשמדנו אותן מיד. זה בעצם מה שזרע פחד באויב, וגרם לו לקפל את הרגליים ולברוח".

"חמאס לא הצליח ליישם את מה שהוא תכנן בעיקר כי הפעלנו עוצמה מסיבית ונכונה של אש, והזרמנו סד"כ גדול לתוך הרצועה", מצטרף רס"ן יובל, קמ"ן חטיבה 188, "אין

באמת אויב משמעותי שיכול לעמוד מול סד"כ כזה ומול עוצמה כזו של חיל אוויר, חיל הים ושל חיל התותחנים - שהופכים את הזירה לאבק, ומול כוחות חי"ר, שריון והנדסה שנכנסים במסה שבה נכנסנו. אני לא חושב שיש ארגון טרור שיכול לעמוד בכזה דבר".

"צריך גם לזכור שצה"ל והתקשורת חוטאים לפעמים בזה שהם מאדירים את האויב יותר מדי - כפי שעשו לפני המבצע עם חמאס, ואחרי המלחמה מול חיזבאללה", מחזק רס"ן עידו, קמ"ן הנח"ל, "לצה"ל יש חיילים כשירים יותר, יש לו אמל"ח מתקדם יותר, סד"כ גדול הרבה יותר, ולכן הוא ינצח בכל מפגש ובכל נקודת זמן. נכון, זה יכול להיות יותר קשה - עם יותר אילוצים בדרך - אבל אין יריב שאנחנו לא יכולים לעמוד נגדו".

אך גם בפורום הזה יש מי שנימת קולו אחרת. "היו לא מעט חששות לפני המבצע, וזה לא בושה להגיד את זה", מודה רס"ן מאור, קמ"ן חטיבה 401, "הערכנו שהרצועה תהיה ממולכדת וכך היה. עם זאת, אמצעי הנ"ט שהופעלו על הכוחות שלנו לא היו בעצימות שחשבנו. הצלחנו לצמצם את התנגדות האויב כמעט לחלוטין בשלב הכניסה, ולהימנע ממנה עד כמה שניתן במהלך השהייה בגזרה. מחצית מהאירועים שלנו, אנחנו יצרנו לעצמנו, כמו אירועי ירי דו"ץ למשל. עם זאת, החשש מעזה הממולכדת היה קיים רוב הזמן".

ואיך טיפלתם בחשש?

"בעיקר עם אמונה בצדקת הדרך", הם אומרים בחיוך ומוסיפים. "ועם ביצים של שור".



מילה במשקל כבד



נדמה שהאדרנלין מהמבצע עדיין זורם בדמם של קציני המודיעין של החטיבות. אמנם האסוציאציה הראשונה לסביבת הקמ"ן היא בונקר אפרפר, עמוס במכשירי האזנה ומצחין מבדידות מתמדת אך המציאות שונה בתכלית. הקמ"נים הם החבר'ה הקרביים של חיל המודיעין, אלה שצדים מרחוק את האויב ומנופפים לו יפה לשלום מתוך החמ"ל המואר מבעד למסכי פלזמה נוצצים. "קמ"ן, בראייתי, הוא סוג של אינטגרטור", מצהיר רס"ן מאור, "קמ"ן לא מאזין, לא יודע ערבית, לא חוקר אנשים ולא טס מעל הגזרה ומצלם, אבל בסוף, התפקיד שלנו הוא לקבל נתונים מהגורמים האיסופיים, לחבר אותם, להבין את תמונת המצב המודיעינית, ועם התובנות האלה ליצור המלצות למפקדים שנמצאים בשטח".

"תא המודיעין והקמ"ן בראשו הפכו להיות מרכז עצבים מאוד משמעותי, וזה למרות שאף פעם לא פעלנו באופן יחידני", מדגיש קמ"ן הנח"ל, שאמנם לא לקח חלק במבצע, אבל בקרוב יצטרף - יחד עם חטיבתו - אל גזרת הרצועה. "תמיד היינו במרכז השדה שאליו זורמות ידיעות מיחידה 8200, מהשב"כ ומגורמי האיסוף השונים וההצלבה ביניהן היא זו שאפשרה לנו לסגור מעגלים קצרים מול הכוח המאויים, ולתת מענה".

כשרס"ן עידו משתמש בביטוי "לתת מענה", הוא מתכוון לכך שבמהלך "עופרת יצוקה" היו אלו הקמ"נים שנדרשו להפליל חשודים. "אנחנו לא אלה שלוחצים על ההדק, אנחנו לא אלה שאומרים 'רשאי אש'", מתגונן רס"ן מאור, "התפקיד שלנו הוא לתת למפקדים את ההמלצה או את חוות דעתנו המקצועית אם באמת מדובר במבוקש ואם אכן יש הפללה. במצב כזה המחבל חוטף את האמל"ח הנחוץ. חשוב להדגיש שבסופו של דבר, מי שמקבל את ההחלטה ונותן את ההוראה לפתוח באש זה המפקד בלבד".

"אני לא מסכים עם העניין הזה", חולק עליו קמ"ן הצנחנים, "כי אולי לא מצפים מאיתנו לומר: 'רשאי', אבל למילה שלנו יש משקל כבד. אם אני אומר את המילה 'הפללה', המפקד סומך עליי, והוא שקט ובטוח שהוא יכול לאשר. באחריות של הקמ"ן לייצר מצבי אש - בין אם זה מטרה או בית - וכך אנחנו מצליחים לגרום ללוחמים להילחם, נניח, מול 60 מחבלים במקום 100".

הקמ"נים מסבירים שאופי הפעילות מכתיב את מיקומם. "הקמ"ן לא תמיד מאחור", מסביר רס"ן מאור. "בחלק מהמתארים - ולא נרחיב איזה - הקמ"ן נמצא מקדימה ביחד עם המפקד, במקום שבו הוא יכול להשפיע בצורה הכי טובה". לעתים ממשיך הקמ"ן צמוד למפקד - לוחש לו באוזן את תמונת המצב ואת ההשלכות של כל אחת מההחלטות. במבצע הזה, ברצועה הצפופה, הם אומרים, המפקד היה זקוק להם מול המסך בחמ"ל. "בגלל סוג הפעילות בעזה, המיקום האופטימלי של הקמ"ן הוא דווקא באותו חמ"ל של החטיבה - בחוץ", מסביר רס"ן מאור. "לכל אחד מאיתנו יצא להיכנס לכמה ימים בודדים לשטח הרצועה כדי לראות את הדברים בעיניים. ההשפעה הכי משמעותית היא מהחמ"ל - מול הפלזמות - שבמקרה הזה רק עוזרות לקמ"ן לתפור את תמונת המודיעין, ולא באות על חשבון הפיקוד בשטח".

יש הבדל משמעותי בין עבודת קמ"ן החי"ר לקמ"ן בשריון?

"מקמ"ן נדרש ניתוח קרקע שנעשה לאור המשימה", ממשיך רס"ן מאור. "במקרה שלי, בגלל שמדובר בחטיבה משוריינת שעוברת בפרק זמן נתון מרחק גדול, אני נדרש לערוך ניתוח מסוג אחד של הקרקע, ואילו קמ"ן חי"ר צריך לנתח פחות שטח אבל ברזולוציה הרבה יותר עמוקה. הוא צריך לרדת לרמת האבן, מה שלא מעניין אותי כקמ"ן שריון. מה שמעניין אותי הם בעיקר טילי הנ"ט שעלולים לפגוע בטנקים, וזה לעומת קמ"ן החי"ר שחושש יותר ממטעני צד, ממטעני נ"א וממיקושי צירים".



לא חמים על ההדק



אחריות ה"הפללה" שהוטלה על כתפיהם אמנם גדולה, אבל הקמ"נים יודעים שבסופו של דבר - רק המפקד מחליט. "התפקיד שלנו הוא להצביע על האויב במקום בו הוא נמצא, בין אם זה במסגד ובין אם זה בבית-ספר", מסביר קמ"ן הצנחנים. "מעלינו יש מפקדים שהם בסוף אלה שמקבלים את ההחלטה האם להטעין או לא".

רס"ן יובל: "זה גם לא נכון לבוא ולהגיד שתפקיד הקמ"ן - בעקיפין או במשירין - הוא להרוג הכי הרבה מחבלים. המשמעות של להיות קמ"ן היא לא לשבת בין כוונות ולהרוג את המחבל, אלא להביא לידי כך שמי שצריך לחסל את האיום ייעשה את זה".

הקמ"נים מדגישים את שיקול הדעת שהופעל במהלך המבצע, במיוחד לנוכח העדויות של בוגרי מכינת "רבין" שתיארו מתירנות לכאורה בהפעלת האש. "אין דבר כזה אצלנו 'אצבע קלה על ההדק'", מדגיש קמ"ן הצנחנים. "אנחנו תמיד בודקים בכל אירוע האם אכן יש הפללה ואם יש, אז היא מתקבלת אחרי הרבה שיקול דעת".

רס"ן עידו: "צריך לזכור שאנחנו מתחשבים בהרבה משתנים הומניים, ומתייחסים למודיעין מצליב, לאזרחים, לטווחי בטיחות מכל מיני גורמים בשטח כמו אמבלונסים שיש באזור, או ילדים משוטטים. אנחנו לא מטילים את הפצצה ויהי מה, וכשאנחנו כן נותנים את ההמלצה לפתוח באש אז אנחנו גם יודעים להגיד מה הסיכונים שבביצוע ההתקפה".

איך מקבלים החלטה כזו בזמן אמת, כשכוחותינו בסכנה אבל כשיש סיכוי לפגיעה בחפים מפשע?

רס"ן מאור: "במצב בו מדובר בפגיעה באזרחים בלתי מעורבים, בילדים, בנשים או במבוגרים, במקביל לכך שאין סיכון מידי לכוחותינו, אנחנו לא ששים ללחוץ על ההדק. אבל באופן כללי, ביטחון כוחותינו קודם לכל. אפילו מפקדים בכירים אמרו שאם בסופו של דבר קיים סיכון לכוחותינו אל מול פגיעה במישהו שיש חשד סביר שהוא מבוקש - אז התשובה ברורה. זה לא אומר שאנחנו חמים על ההדק, ושכל אדם שהלך ברחוב ונראה חשוד ירינו בו. אבל אם יש סכנה מידית לכוחותינו - אין אצלנו שמץ של ספק. זה אחד הדברים שהסקנו ממלחמת לבנון השנייה: שם חששנו לירות והיינו עסוקים בעיקר בלהתחבט עם עצמנו ולכן גם ספגנו אבידות. לעומת זאת, כאן הייתה אמירה מאוד ברורה לחמאס: 'שום דבר לא קדוש. אין מחבל שהוא חסין, ושאם יש מישהו שמאיים לעשות פיגוע או לפעול נגד כוחותינו - הוא יחטוף'. זה בכלל לא משנה אם הוא נמצא בבית, בשטח פתוח או אפילו במסגד".

רס"ן יובל, קמ"ן חטיבה 188, מסביר שניסיונו של כל אחד מחבריו לפורום - תרם ליכולת קבלת ההחלטות. גם המעטפת משמעותית בתהליך ההכרעה - ולכן, טרם הלחיצה על ההדק, מעורבים מספר מוחות בהחלטה. "כשמסתכלים על הקמ"נים שיושבים פה, רואים בקלות שאנחנו לא ילדים", הוא מסביר. "אנחנו קצינים בוגרים, שהיו קודם לכן בתפקידים מבצעיים, וכל החלטה שלנו נלקחת בכובד ראש. דבר שני, צריך לזכור שהקמ"ן לא חי בוואקום: יש לו מעטפת אג"מית, שגם אם בהחלטה הספציפית הזאת הם יושבים איתך בחמ"ל, הם ראו בעבר את הלבן בעיניים של המחבל. ובסוף, יש גם את המפקדים בשטח".

ובכל זאת, אתם, הקמ"נים, ולא המפקדים בשטח, הם אלו שרואים על המפות גם את האויב וגם את כוחותינו.

"כי זו מהות התפקיד: להכיר גם את 'האדומים' - האויב וגם את 'הכחולים' - כוחותינו", מסביר קמ"ן 401. "אנחנו לא יכולים לעסוק רק באויב מבלי לדעת מה קורה עם כוחותינו, ולהיפך. בסופו של דבר, הקמ"ן יודע יחסית הרבה על מה שקורה".

זה בוודאי לא פשוט להיות תמיד בעמדת "האיש שיודע".

רס"ן ליאור: "אתה צריך לדעת מה אתה יודע, ויותר חשוב - אתה צריך לדעת שיש דברים שאתה לא יודע".

רס"ן מאור: "ויש גם דברים שאתה יודע, ושאתה יודע שאתה לא צריך לדעת".

"והכי גרוע זה שיש דברים שקמ"ן צנחנים יודע, וקמ"נים אחרים לא יודעים", מתבדח קמ"ן הנח"ל. "אבל אין מה לעשות - זה רק כי הוא קמ"ן צנחנים".

ארגון שלומד מהר

כעת, משנגמר המבצע, מנסים הקמ"נים להבין גם את הטעויות שלהם, אבל גם את נקודות התורפה של חמאס. "הפעילות ב'עופרת יצוקה' לא משקפת פעילות חמאסית טיפוסית", מסביר קמ"ן צפונית, סרן רועי. "בארגון העריכו נכון מאיפה נכנס ומה יעמוד מולם, אבל הם נפלו בשלושה מרכיבים חשובים בקרב: הסד"כ, העוצמה והעיתוי, כיוון שמועד המבצע והאגרסיביות שלו הפתיעו אותם מאוד. מהרגע שזה קרה, חמאס קיבל החלטה אסטרטגית שבסוף הלחימה הזאת הוא יישאר עומד על הרגליים, הן מבחינה צבאית והן מבחינה ריבונית. בגלל זה חמאס לא הסכים להודות בתבוסה, למרות שהוא כמעט קרס".

"בפועל לא הייתה הפתעה, ולכן, הכוחות נתקלו בשטח בדיוק במה שדיברנו עליו חודשים אחורה, ומה שהתאמנו עליו. צריך גם לזכור שלפני 'עופרת יצוקה' חמאס לא ראה צבא מתמרן: הוא ראה רק פעולות מוגבלות - חלקן רחבות יותר או פחות - שלא דומות לעוצמה של חטיבת שריון שמתמרנת בשטח. מצד שני, אסור לזלזל בו, כי הוא אמנם לא ידע איך להתמודד עם זה, אבל הוא ארגון שבהחלט לומד מהר מאוד".

כשהם נשאלים על שיפור משמעותי בעבודת המודיעין במבצע, הם מציינים דווקא את הקמ"נים הגדודיים. "ההשקעה בהם, ואימוני מחלקות המודיעין הביאו לזה ששרשרת הקמ"נים היא כל-כך איכותית", מסיר קמ"ן צנחנים. "הקמ"ן הגדודי בונה אמון מול המפקדים וכך דואג שיקשיבו לו. הוא בעצם הפך להיות יתרון יחסי, שיודע להמליץ למפקדיו לאן להוביל את החץ. אנחנו עושים אותו דבר ברמת החטיבה, אבל אם לא היה אותם לא היינו יכולים להגיע עד אחרון החיילים".



תקופת התעצמות מדורגת



בתקופה שקדמה למבצע "עופרת יצוקה", אמר רס"ן קובי, קמ"ן גבעתי, ל"במחנה" ש"אין ספק שהיום המצב בעזה הוא מורכב מאוד, כי בצד השני עומד חצי-צבא. לפני שנתיים, ההתנגדות הייתה בעיקר גרילה: לאנשים היה נשק אז הם יצאו מהבית וירו. היום המצב שונה לחלוטין, בעיקר עקב עליית החמאס לשלטון וההתחמשות שלו. פעם היינו רגילים לפעול בכל מקום בעזה ללא התנגדות, ועכשיו, פתאום, צמחו שם שלטון, צבא, גדודים, ואפילו טילים. זה דורש מאיתנו הרבה לימוד והפנמה של הנושא".

גם היום, קובי וחבריו הקמ"נים לא מזלזלים בצמיחת האויב בגזרה. סרן רועי, פוקח עין על הנעשה בעזה וצופה מקרוב אחרי בנייתו מחדש של חמאס, ובאסופת היעדים החדשה המצטברת בבנק המטרות. "בנק המטרות הוא עיסוק עיקרי בימים האלה, כי הקרב הוא על מי ילמד את מי מהר יותר - חמאס או אנחנו", הוא מבהיר, "זה בא לידי ביטוי בהבנה איפה האויב נערך - כלומר, בקווים הראשונים שהחטיבות ייכנסו אליהם - ומורגש בייחוד בהיבט המגננתי של זירות מטענים שהן חלק מאותו מערך הגנה שחמאס משפץ בגזרה. כל אבן שכוחותינו נגעו בה במהלך המבצע, מהווה מבחינת חמאס מוקד לכניסה חוזרת ושם הוא נערך. לפי דעתי, אנחנו הולכים לתקופת התעצמות מדורגת, שבמאפייניה תהיה די דומה לתקופה שקדמה ל'עופרת יצוקה'".

הקצינים חברי הפורום, ידעו גם את מלחמת לבנון השנייה. בתקופת המלחמה היו רובם קציני מודיעין של חטיבות מרחבית. כעת, כש"עופרת יצוקה" מאחוריהם, הם מתפנים להצביע על הנקודות בהן טעינו, לתפיסתם, לפני שנתיים וחצי. "מהיכרות עם התחקירים שנעשו לאחר המלחמה, אני חושב שהבעיה המרכזית שהייתה במלחמת לבנון השנייה היא שהמודיעין שהיה קיים ברמות הגבוהות לא ירד לדרג השטח", מבהיר קמ"ן 401. "לעומת זאת, במבצע הזה, לא רק שהמידע ירד לדרג השטח, אלא שהרגשנו שממש רודפים אחרינו כדי שנקבל את המידע הזה. בסופו של דבר, המידע המודיעיני המקיף שהגיע במהירות ובזמן אמת לדרג הלוחם שנמצא בטנק, בנגמ"ש ובדי-9, היה זה שהביא להצלחה בסיכול מלכודות החמאס".

גם לאמצעים טכנולוגיים מתקדמים יותר היה חלק בהצלחה הפעם?

"אני לא חושב שהסיבה להצלחת המבצע קשורה באמצעים שלא היו בפעם הקודמת", סבור רס"ן יובל, קמ"ן 188. "אנחנו באנו מוכנים יותר ומוכוונים לאמצעים האלו. כיוון שידענו איך לעכל את הטכנולוגיה - ידענו להשתמש בה היטב בשדה הקרב. הרי בלבנון השנייה היו בדיוק אותם מזל"טים והיו בדיוק את אותם האמצעים. הבעיה הייתה בכך שבלבנון המידע לא כוון אלינו, הקמ"נים, ולא תמיד ידענו להפעיל נכון את האמצעים שעמדו לרשותנו. פה לעומת זאת, בכל האימונים לקראת המבצע שמנו דגש על הפעלת כוחות משולבים".

בימים אלו, הקמ"נים התפזרו ביחד עם חטיבותיהם בגזרות השונות. בינתיים, עזה שוקטת. קמ"ן הנח"ל, שחטיבתו עתידה לתפוס את גבולות הרצועה, לא נותר שאנן. "פתחנו במערכת הכנות מאוד אינטנסיבית לקראת הירידה לעזה", הוא מגלה, "אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהשגרה שנוצרה עכשיו עד המבצע הבא תהיה שונה מהשגרה שהייתה ערב מבצע 'עופרת יצוקה', ושההתמודדות מול האויב שנפגוש ב'עופרת יצוקה 2' תהיה מסובכת יותר, כי האויב חכם יותר".

כשהקמ"נים של החטיבות הסדירות ממשיכים ביחד עם החטיבות לגבולות השונים, סרן רועי נותר מודאג מהאיומים שעזה תמשיך לספק. "אני, כקמ"ן החטמ"ר, נאלץ לשבת על המשמר ולמפות את כל האיומים ההתקפיים עלינו. אני לא מדבר על התחמשות חמאס ועל התעצמותו, וגם אחרי התהליך הזה אני עוקב - אלא על מה שמשפיע עליי ביום-יום: הכוונות להניח מטענים, וההתמודדות עם הסיכון שבכל פעילות קטנה של כוחותינו".

איך הולכים לישון בלילה כשחשופים לכל המידע הזה?

"האמת, אני לא ישן מי יודע מה בלילה, אבל לא בגלל שיש לי ייסורי מצפון או משהו", קופץ קמ"ן 401, "פשוט כי בזמן האחרון אני הולך לישון כל לילה ב-4:00 וקם ב-6:00 בבוקר. מה שכן, בשעתיים האלה אני ישן מצוין".