אני מבין לגמרי את שחר אדום.
כן! אם אני הייתי חילוני שבא מתרבות מערבית מתירנית שהכל בו מותר כל עוד "אתה לא פוגע באף אחד",
מתרבות שהיפה והפרובוקטיבי הוא הטוב האיכותי והנערץ, מעולם שאם לא תהיה כמו כולם אז זה אומר שאתה אף אחד, ומעולם שמה שכולם חושבים ואמורים עלי קובע איך אני אתנהג - לא על פי האמת האמיתית.... אם הייתי בא מעולם כזה (לא שלא נפלתי בפח שלו הרבה פעמים) גם אני הייתי מסתכל בצורה מוזרה על העולם היהודי.
אם כרגיל מותר לעשות הכל ואין שום איסור כל עוד אני לא פוגע באף אחד (והמושאים שלי להערצה הם נשים וגברים בוטים וסוטים שבסרטים למשל אין להם בושה להציג עצמם בעירום) אז מה כזה בעיה בלראות זרוע חשופה וכדו'?
אם אני רגיל שכולם צריכים ללכת על פי המודל שבתקשורת ובפרסומות ואז באים הדתיים ואומרים שזה רע ביותר וכו' וכו' אז ברור שמשו לא בסדר אצלם. כי הנורמה היא אצלנו החילונים.
ועוד כהנה וכהנה...

אז הנה תשובה תרבותית:
בעולם שלך הכל מותר והכל חסר מעצורים. נושא המיניות הוא אינסופי כבר. יש מאות אלפים של אתרי פורנוגרפיה וחבריו ואינסוף מוצרים ומידע שלהם. לא נראה לי שיש מישו בעולם שחושב שפורנוגרפיה זה דבר טוב כשלעצמו. אין אף אחד שכשהוא קטן שואף להיות כזה. גם אם אנשים צופים בדברים האלו הם יודעים שזה לא הכי טוב (לפחות הם מודים שיש בזה רע). גברים לא ישבו עם נשותיהם ילדים לא יצפו עם הוריהם וכל שכן לא הורים עם ילדיהם.
למה? מה רע?
כי בסופו של דבר זה רע.(אחר כך ארחיב בנושא הזה)

חז"ל אמרו אמירה נכונה שאני חושב שכולנו נסכים איתה: "אין אפוטרופוס לעריות"
כוונתם היא שאי אפשר להבטיח שמישו לא יפול לידי גילוי עריות (ודרך אגב כלול בעניין כל סוג של מגע וקירבה בן גבר ואישה לא נשואים אחד לשני ). פשוט אין מצב כזה.
יצר העריות הוא היצר החזק מכולם. לכולם קשה להימנע ממנו ויחידי סגולה, אבל ממש יחידי סגולה מצליחים לשבור אותו.
היצר כוחו הוא גם בהרגל. הכל מתחיל בזרוע החשופה של האשה או בקולה העדין שאם נניח יהיה מותר לראות ולשמוע אותם לכאורה הכל בסדר. אך לאט לאט ואולי בעצם זה לא לוקח יותר מדי זמן - מתרגלים.
ואז מה זה משנה אם אני כבר רואה את הזרוע שאראה גם את הרגל ואז כתפים ולבוש פחות ופחות צנוע... ואז זה כבר מגרה באמת וגם אם יודעים שזה לא בסדר אנחנו מכורים. פשוטו כמשמעו.
אם אתם רוצים הוכחה נסו להסתובב שעתיים במרכז העיר או תחנה מרכזית כלשהי בשעות העומס בלי להסתכל על אף בחורה ולאות את יופיה. אם לא עבדתם על זה הרבה מאוד אני מבטיח לכם שלצערי לא תצליחו. כי זה כבר טמוע עמוק.

אחר כך זה בסרטים (שזו הסיבה שפתחתי את הפורום) רק חיבוק א. קטן ואז נשיקה ואז טיפה יותר וטיפה יותר. וכל אחד אם הוא יהיה לבדו ימשיך להסתכל גם בסצנות עירום וכדו'. ואם אין לו בושה יצפה בזה גם עם אחרים.
אחר כך זה עובר לעולם האמיתי וכן הלאה והלאה עד שאדם מגיע לידי מעשה. ובסופו של דבר ממש הוא מגיע לידי התאור שתארתי למעלה על עולם הפורנוגרפיה (ואני בטוח שיש דברים שאני לא מכיר).

אז תגיד שלא כולם ככה ואולי אפילו הרוב לא ככה. אבל אם אנו יכולים למנוע את המיעוט הזה (שמספרית אני בטוח שהוא לא מועט בכלל) חובה מוחלטת לאסור את האיסור החמור הזה על כולם.
זו הסיבה שלא שומעים קול אישה.
זו הסיבה שלא מסתכלים אפילו על הזרת של האישה.
וזו הסיבה למה אסור להתייחד עימן.

ולגבי ה"למה זה אסור בכלל"? אז כך:
כי ה' ציווה. פשוט לא?
א. אם אנו מאמינים בו אז למה שלא נעשה את מה שהוא ציווה?
ב. אם אנחנו קטני אמונה אז אפשר לומר ככה: העולם המוסרי של האנושות מיום בריאתו- עלוב. כן. כל הזמן אנשים מחליטים לעצמם מה מוסרי ומה לא. אם כולם עושים משו לא מוסרי אז זה הופך למוסרי ובאותו עניין אפשר לתת 2 דוגמאות קלאסיות.
1. קניבליזם. מדוע זה לא מוסרי? אצל הקניבלים זה מוסרי בצורה הפשוטה ביותר. אבל אצלנו לא. למה? מי החליט? למה אנחנו צודקים והם לא?
2. אם כל ענייין הפורנוגרפיה זה בסדר. כל העניין ההומו-לסבי זה בסדר, אז למה גילוי עריות זה לא מוסרי? למה פדופיליה זה לא מוסרי?
אני לא שואל כי אני לא יודע אני שואל כדי להבהיר שהמקור בעולם הלא יהודי הוא עניין של מוסר חולף. כי היום אולי זה לא מוסרי אבל רק מהסיבה שזה לא מוסרי לא שום דבר אחר. צריך שיהיה משו עוד לפני המוסריות. סיבה למה להיות מוסרי. כי אם אני יכול להחליט מה מוסרי ומה לא, אני אחליט שמה שבא לי לעשות מוסרי ומה שלא בא לי, לא מוסרי.
בסופו של דבר זה מחזיר אותנו לסעיף א.
היהודים לא טוענים שהם מקיימים הכל אך הם שואפים להיות כאלו. הם יודעים שהם בעצם לא יודעים כלום מעצמם. זו הסיבה שה' נתן להם את התורה כי הוא היחיד שיודע מה מוסרי ומה לא.
ואז אם נחליט לשמוע בקולו גם אם אנחנו לא מבינים אז נגיע למצב מוסרי מתוקן ויפה
ואם לא אז נגיע לאן שרבים הגיעו.......לא עלינו.

ורק לסבר את העין.... בזמן הרומאים והיוונים גילוי עריות ופדופיליה היו דבר מוערכים. לא רק מקובלים. ובנוסף ערך חיי אדם היה ברצפה אז. יש מכתב שאחד שלח לאשתו שהייתה בהריון שהוא יגיע רק אחרי הלידה אז אם נולד בן שתגדל אותו ואם תיוולד בת שתיפטר ממנה (מה שאומר שמן הסתם גם לאשתו זה לא היה מזיז כל כך) ובתקופה הזו נמצאה (בזמננו) באר עם 150 שלדים של תינוקות.....

ארוך אני יודע.... אבל תרבותי!