ציטוט:

במקור נכתב על ידי nec_000 איך אנשים שוכחים אך כנראה שיש צורך להזכיר לכולנו, שתולדתו של הסיוע הביטחוני האמריקאי לנו ולמצרים ראשיתו בכלל בערבות להסכם השלום בין ישראל למצרים, והאמריקאים לא יכולים למשוך אותו רק כי "מתחשק" להם. טכנית הם יכולים להפסיקו, אבל אז גם החובה שלנו ושל המצרים כלפיהם לשמר את תהליך השלום לא בהכרך ממשיכה להתקיים. משל: השלום בין המצרים לישראלים הינו בבחינת אינטרס אמריקאי ומהרבה מאד טעמים, כשאחד מהם הוא הגמוניה אמריקאית באזור ויציבות באזור רווי שנאה ונפט. הכלכלה האמריקאית תלויה בנשמתה בנפט זה ובלעדיו אבודה.

זה בתיאוריה. בפועל אפילו עם ארה"ב תפסיק את הסיוע, המצב הגאופוליטי ישאר כמו שהוא - ישראל לא תחזיר את סיני, לא תכריז מלכמה על מצריים, ותשאר "דבוקה" לארה"ב מכוח האינרציה.

ציטוט:

כמו כן נזכיר לכולנו בנשימה זו, את העובדה שעד שהחל תהליך השלום של ישראל עם מצרים, המצרים היו תחת חסות ברית המועצות דאז – שהיתה האויב מספר אחד של המעצמה האמריקאית בימים ההם, ובמובן מסוים, רוסיה, אף עד היום (אם כי באופן מופחת מונים). האינטרס העיקרי בסיוע האמריקאי למצרים היה להעביר אותם מהחסות הסובייטית לחסות האמריקאית ובכך להכניס עוד גול בשער המלחמה הקרה, תוך דחיפת טריז בין ברית המועצות למצרים ובמטרה להבטיח הגמוניה ומרות אמריקאית במצרים.

זה מתקשר לסיעו ביטחוני למצריים ולא לישראל. הפסקת הסיוע ההיפותטית לישראל לא חייבת לבוא יחד עם הפסקת הסיוע למצריים. בפועל, עקב שינוי שלטון במצריים ייתכן שינוי בכיוון המדיניות החוץ וגם שינויים במדיניות הסיוע הביטחוני הארמיקאי למצריים. גם במקרה הזה לא סביר שזה יביא לתגובה סימטרית בצורת הפסקת הסיוע הביטחוני גם לישראל. למעשה, ייתכן מאוד שבמקרה קילקול היחסים בין ארה"ב למצריים, הסיוע הביטחוני לישראל יגדל.

ציטוט:

מצד שני האמריקאים נותנים סיוע מאוזן גם לישראל ואף ביתר שאת: במקור הסיוע למצרים היה 1.8 מיליארד דולר וכך נמשך עד הלום, אל מול 3 מיליארד שישראל קיבלה. עם הזמן הסיוע לישראל ירד לכדי 2.4 מיליארד (בעשור הקודם) וכעת חזר שוב למימדיו המקוריים לאחר עסקת הסיוע שנחתמה מול ארה"ב לשנים 2008-2018. סיכום קצר: שלא יתבלבל אף אחד - הסיוע כאן והוא לא הולך לשום מקום, אלא אם ארה"ב מושכת את ערבותה מהסכם השלום בין ישראל למצרים - פעולה שאיננה סבירה בכל קונסטלציה שהיא.

בהחלט מאוד לא סביר שהסיוע לישראל יופסק לגמרי. זהו מנוף שמאפשר השפעה יעילה על מדיניות ישראל. אם הסיוע תפסק, ארה"ב תאבד את המנוף החשוב הזה.

להפך, בגלל המהפך במצריים, קיימת אפשרות סבירה שארה"ב תאבד את הקשרים שהתקיימו עם מנהיגות המדינה. בזמן ההפגנות במצריים אפשר היה לראות שאין אהבה גדולה לארה"ב בקרב העם. אם בעבר הממשל יכל לנהל מדיניות פוליטית כפי שהיה ניראה לו, הממשל החדש יצטרך להקדיש יותר תשומת אל הלך הרוח בקרב האכלוסיה. מובארק גם השתמש בכוחו האוטוריטרי על מנת למנוע מתנועה האיסלאמית גישה למוקדי השפעה במדינה. במצב של דמוקרטיה, סביר שתקבל התנועה האיסלאמית אפשרות להשפיע על מדיניות החוץ והצבא של מצריים, מה שמנוגד לאינטרסים האמריקאיים. אפשר לצפות שכתוצאה מכך היחיסים בין מצרים לארה"ב ישתנו לרעה, וכדי לאזן את אובדן ההשפעה במצרים, תצטרך ארה"ב להדק את היחסים שלה עם (גם אפשר לומר: לחזק את ההשפעה שלה על) ישראל. כיוון שסיוע ביטחוני הוא כלי השפעה יעיל ונוח, אפשר לצפות שהוא יגדל.

דרך אגב, המדיניות של ארה"ב שמצדדת בצד המורדים\המפגינים, זהו לדעתי בעיקר נסיון לקבל נקודות זכות אצל המשטרים החדשים בצפון אפריקה. אפילו שמבחינה האמריקאית שלטונו של מובארק היה עדיף על הממשלה המצרית הדמוקרטית. משום מה הבעיות האמריקאיות עם מחסור הדמוקרטיה במצרים הופיעו משום מקום ולא קיבלו המשך במדינות כמו ירדן או ערב הסעודיה. שזה, דרך אגב, סימן מדאיג למשטרים האלה - ההתרחשויות הדגימו להם שאי אפשר לסמוך על התמיכה האמריקאית במקרים כאלה. גם זה יכול להביא לשינוי כיוון המדיניות של מדינות ערב שהיו פרו-מערביות או פרו-ארופאיות. מכיוון שרוסיה, כך ניראה, נסחפה עם ארה"ב ואירופה בנושא הזה, אפשר לצפות להיודק הקשרים בין המלוכות הערביות עם סין.

ציטוט:

1. שמירה על מדינה אחת דמוקרטית חופשית ובעלת ברית בלתי מעורערת ממעלה ראשונה לארה"ב, באופן דומה לבריטניה, קנדה, אוסטרליה, דרום קוריאה, ומדינות נוספות ברחבי הגלובוס. העניין הוא שישראל היא היחידה באזור זה של העולם שהוא חבית הנפט שמהווה את סם החיים לכולם. ארה"ב יכולה לסמוך רק על ישראל, שבזמן האמת היא כבעלת בריתה תשאר כאן לצידה. כל מדינות חסות ערביות הינן מדינות שיכולות לסייע ולשתף פעולה עם ארה"ב, כהלך הרוח, צו השעה, ובמידה והשלטון שבהן האוהד לארה"ב או הקשור בטבורו לארה"ב, עודנו קיים ועומד על תילו. אין כמו השבועות האחרונים ללמד עד כמה עניין זה שברירי ביותר.

חופש ודמוקרטיה אמיתית זה חומר לסיסמאות ויחסי הציבור. בפועל אין לאמריקאים שום בעיה להסתמך על משטרים לא דמוקרטיים או לא חופשיים: פקיסטאן, ממלכות חצי האי ערב הם דומאות למשטרים שמקבלים סיוע או תמיכה ביטחונית אמריקאית ומהווים מוקדי השפעה באיזורים האסטרטגיים. בעבר ברשימה היו גם מדינות כמו איראן, מצריים ורבים אחרים. השיקולים האמיתיים שמסתתרים אחרי הסיסמאות והמילים הצבועות הם פרקטיים ולא אידאולוגיים. קידום חופש ודמוקרטיה ע"י ארה"ב בעולם מתרחש רק כאשר מדובר במשטר עויין. במצבים האחרים הנשיא של ארה"ב משתחווה בפני המלך הסעודי. וגם ההפך הוא הנכון - משטר דמוקרטי אבל לא ידידותי לארה"ב יהווה מוקד לדאגות האמריקאיות בעניין החופשים והלגיטימיות של הבחירות. לכן בא לא נהיה תמימים בעניין הזה.

ציטוט:

2. ישראל ושמונת מיליון היהודים שחיים היום כאזרחי ארה"ב, מחזיקים בהשפעה מאד גדולה הן בפוליטיקה והן בכלכלה האמריקאית. כפועל יוצא מכך לשלטון אמריקאי באשר הוא מטעמים רבים ומובנים בעניין זה, ישנו אינטרס לשמר את הקשר ואת התמיכה. בנוסף בארה"ב ישנו זרם נוצרי לא מבוטל (המונה למעלה מ 50 מיליון) שרואה בישראל את אחד המרכזים החשובים ביותר לנצרות ולעולם ובהתאם יש לתמוך ולשמור עליו. שלטון אמריקאי שיתעלם מרזי ניואנסים אלו ימצא את עצמו תוך זמן לא רב נאבק על אחיזתו בשלטון בבחירות שיבואו.

לדעתי יש חוסר הבנה בעניין השפעת היהודים על מדיניות ארה"ב. יהודי ארה"ב בחלקם הגדול רואים את עצמם קודם כל כאמריקאיים ורק אח"כ כיהודים, והיהדות שלהם היא עניין תרבותי-היסטורי (להוצאי את האכלוסיה האורטודוקסית, שהיא ממילאה לא פעילה פוליטית) ולא מדיני או דתי. בשבילם ממשלת ישראל זאת ממשלה זרה, והממשלה שלהם הוא הממשל האמריקאי. כמובן שקיימת סימפטיה כלפי היהודים בארץ, וכך גם כלפי היהודים במדינות האחרות, ונעשות תרומות (צדקה בעיקר) לאירגונים וגופים בארץ ובעולם. אבל לחשוב שיהודי ארה"ב מהווים כלי השפעה ישיר וממשי של ישראל על מדיניות אמריקאית זאת הגזמה.

בעניין הנוצרים הפרו-ישראלים בארה"ב - אלה הם האוונגליסטים. המטרה הסופית של התמיכה שלהם היא זירוז מלחמת אחרית הימים בישראל. הם אינם ידידי ישראל, הם אינם אויבי ערבים - מבחינתם כולנו כופרים ונשרף בגיהנום (אבל הערבים, לפחות, לא הרגו את ישו).

ציטוט:

הסיוע מונע את עצמאותה הבטחונית של ישראל. ישנו אינטרס אמריקאי לשמור על ישראל "לא עצמאית" ככל שרק ניתן, שכן האמריקאים כבר הפנימו לפני זמן רב, שאם ישראל תיהפך לעצמאית לחלוטין בתחום תעשיית וטכנולוגיית הנשק, יתעורר מול ארה"ב מתחרה רציני ולא רק זאת אלא שיכול יהיה למכור את מרכולתו גם למי שהאמריקאים מאד לא רוצים שימכור - לסין למשל.

לא בדיוק. ישראל לא מסוגלת להיות עצמאית - היא חייבת בן ברית מבין המעצמות החזקות העולם עם מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם. אז אם זאת לא תהיה ארה"ב, זאת חייבת להיות אחת מהמדינות הבאות: צרפת, רוסיה או סין. בריטניה לא נכנסת לרשימה בגלל תלותה בארה"ב וחולשה צבאית. שאר המדינות מסוגלות, לפחות תאורטית, לשמש כבת בריתה האלטרנטיבית של ישראל. כלומר, האינטרס האמריקאי הוא לא רק לשמר את ההשפעה על ישראל, אלא גם למנוע מהמעצמה אחרת לקחת את ההשפעה הזאת ממנה. אני מקווה שההבדל ברור.

ציטוט:

ישראל כמדינה שנמצאת באזור רווי מלחמות ועימותים מהווה כר ייחודי ובלתי נדלה להעמדת ציוד לחימה ואמצעים חדישים בשדה קרב אמיתי ומתקדם. יתרה על כך אין כמו הזדמנות לבחון אמצעים אלו כאשר הן מוחזקים ומופעלים בידיי צבא ומדינה מתקדמים שמאפשרים בתורם את בחינתו באופן יעיל. תמיכת ארה"ב וסיועה הביטחוני לישראל מאפשרים לתעשיית הנשק האמריקאי לבחון כך את הציוד שהם מספקים באופן יעיל ובאינטנסיביות שלא מתאפשרת באופן דומה במקומות אחרים בעולם ובידיי מדינות אחרות.

זה אולי בונוס נוסף קטן, אבל לא מעבר לזה. אם הייתה חשיבות כה גדולה לעניין הזה, צה"ל היה מקבל את רוב דגמי האמל"ח האמריקאי המתקדם. בפועל, רוב האמל"ח האמריקאי מתרכז בחיל האוויר, והוא איננו חדיש במיוחד. אם כבר, רכישת אמל"ח אמריקאי בכספי סיוע ע"י ישראל יכול לשמש כמין תוו איכות שמגדיל את ביטחון הלקוחות במוצר ומקדם את המכירות במדינות אחרות. אבל ראיתי שאתה מדבר על זה בסעיף הבא.

ציטוט:

אלמלא הסיוע הביטחוני הנדיב, ישראל תוכל לבחור לבצע רכישות בטחוניות מספקים אחרים כמו למשל מרוסיה. במצב שכזה לא רק שארה"ב מאבדת נתח שוק לא מבוטל היות וישראל ידועה כאחת הקנייניות הגדולות (באופן יחסי), אלא שישראל נתפסת ככלל בעולם - כמדינה שניסיונה המצער במלחמות אין סוף מסב לה ערך מוסף כחממה לבחינת טכנולוגיות ואמצעים צבאיים, ואם ישראל בחרה בציוד צברי מסוים כנראה שיש לכך סיבה מוצדקת. קרי: ישראל משמשת כזרז שווקי שמדרבן מכירות ציוד צבאי גם ללקוחות נוספים בעולם.

גם צריך לזכור ש-FMF זה בעצם ערכת סיוע של ממשלת ארה"ב בתעשיה ביטחונית אמריקאית. עיקר הכסף חוזר ישירות לתאגידים וחברות אמריקאיות, מה שיוצר מיסים ותעסוקה בארה"ב. מצד שני, כשאנחנו מעבירים את הייצור לארה"ב, כדי לקבל מוצרים בחינם כביכול, ישראל לא רק מאבדת מהעצמאות שלה, אלא גם את מקומות העבודה, וכתוצאה מכך את המיסים והכסף שחוזר לכלכלת המדינה. וזאת כאשר מדינות הרווחה ומדינות המעוניינות לשמר את העצמאות בייצור הביטחוני שלהן (כמו: ארה"ב, רוסיה, צרפת, סין, הודו, ברזיל וכו'), עושות את ההפך - מנסות להעביר את הייצור לשטחן אפילו על חשבון עלויות ייצור, וכתוצאה גם מחירי אמל"ח הנרכש, גבוהות יותר.


הדברים שנאמרו בהמשך מתקשרים למה שאמרתי למעלה (קראתי והגבתי לפי סעיף-סעיף) , ואני מסכים איתם.

בבקשה תקנו אותי כשאני עושה שגיאות כתיב.