השאיפה הגדולה של האדם היתה תמיד להיוולד עם מדבר. ורצוי מדבר גדול.
מהמכשפים הקדומים ועד האלכימאים המודרניים, בסרטים ובקומיקסים זו משאלת הלב הכמוסה ביותר.
אבל במציאות כולנו נולדים עם ארגז חול - גדול יותר או פחות.

לאט לאט אנו גדלים ומשחקים, מתגלשים ומתנדנדים.
חלקנו אפילו זוכה לבנות ארמונות חול.

אבל בלי לשים לב, מבין האצבעות חומקים גרגרים בזרזיף דקיק - כמעט בלתי מורגש.
וככל שאנו מתבגרים החול הולך ומתמעט, עד שלא ייותר עוד חול שנוכל לשחק בו.
ולא יעזור לנו כמה נקפוץ את אגרופינו סביבו, נאגור אותו ונשמור עליו -
בסופו של דבר ייפול מבין אצבעותינו הקפוצות גם הגרגר האחרון.

ואז יגיע המבוגר האחראי, לבוש בחליפה שחורה ויוציא אותנו מארגז החול הריק.
לו הייתי נולד עם מדבר לא הייתי צריך לפחד שהלבוש בחליפה השחורה יגיע.
החול במדבר אף פעם לא נגמר.