ולגבי עמידה על עקרונות:
1. שינוי לא ישבה עם חרדים במשך 2 קדנציות והעדיפה להיות באופוזיציה. היא הסכימה לשבת עם המפד"ל, שהיא לא בדיוק מפלגה חרדית (מפלגה ציונית שמורכבת מאנשים שעובדים ומשרתים בצבא) בקואליציה של שרון וזאת הייתה פשרה הגיונית לכל הדיעות שכן הצליחו להכניס רפורמות משמעותיות להסכם הקואליציוני כולל פירוק משרד הדתות וקיצוץ קיצבאות הילדים. רק בשלב מאוחר בהרבה הם הסכימו להשאר בקואליציה למרות הצטרפות דגל התורה ועל כך הם באמת שילמו מחיר יקר,ובצדק.
2. איזה מפלגה שמרה יותר על עקרונותיה? הליכוד בנסיגות שביצע? צומת, שבזכות אחד מנבחריה עבר אוסלו ב'? ש"ס שעקרון המרכזי שלה היה אין לי עקרונות? מרץ שהסכימה לפיטורי שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך לדרישת ש"ס על מנת לא לפרק את הקואליציה?
הפוליטיקה היא אומנות הפשרה עם המציאות ועם סיעות יריבות, אין מה לעשות,ועד רמה מסוימת ההתפשרות היא הגיונית ורצויה.