רפול – שלושה זיכרונות\ מאת מתן וילנאי

"היזהרו לכם מרואי הדמויות, משופכי האש וממדווחי השקר." זאת היתה כל תורת החיילות על רגל אחת של רפול, כמי שישיב איתו בלילה, סביב המדורה כשהיה בא כמח"ט הצנחנים לבקר בפלוגה עליה פיקדתי, זכיתי לשמוע ממנו משפט זה שוב ושוב. רפול, כמפקד מספר אחת, חשש והזהיר מאותם "רואי דמויות" חסרי שיקול הדעת, מאותם "שופכי אש" נטולי קור רוח, ומאותם "מדווחי שקר" המייפים את המציאות כדי לצאת ממנה טוב יותר. המשפט הבא מבטא יותר מכל את רפול המפקד והמנהיג – האומר את האמת במילים פשוטות, ללא התחכמות וללא התנשאות. רפול ייצג מנהיגות אחראית, שקולה ואמיצה, ומעל הכל מנהיגות ישרה, שכל-כך חסרה היום במחוזותינו. ברוח המשפט המיוחד הזה חינך, פקודיו, והשפעתו עלינו היתה מכרעת.
אני זוכר שכאשר חזרנו מפשיטה בג'נין, אז מעבר לגבול, לאחר שהחוליה שלי (סגני ואני) פגעה בארבעה ליגיונרים – שניים מהם הרגנו ושניים אחרים פצענו – עוד בשדות החיטה שליד הגבול מיהרתי ובדקתי כמה כדורים בדיוק יריתי בחילופי האש. וכשספרתי שמונה כדורים בלבד – נרגעתי. גם הזיכרון השני שלי מרפול קשור באותו סוג מיוחד של מנהיגות. זה היה בשנת 68', כששירתי כמ"פ סיירת צנחנים בבקעת הירדן. רפול היה מח"ט הבקעה, שהיתה אז "ארץ המרדפים". בגיזרה שלי הותקף מוצב, התחלנו במרדף, וכעבור זמן מה התפתח קרב עם המחבלים. הירדנים התערבו והחלו להמטיר עלינו אש ארטילרית. כולנו תפסנו מחסה. כולנו – מלבד רפול, שהמשיך לתצפת עם המשקפת והכובע האוסטרלי המפורסם על ראשו. הוא הסתובב והפטיר לעברנו בשקט ובחיוך: "תפסתם בהלה רגעית, מה?"
יש שיפרשו זאת כהפגנה של אומץ לב מיותר, או מעשה של שחצנות מצ'ואיסטית – אך לא במקרה של רפול. גם בסיפור הקצר הזה מתגלה רפול כמפקד שקול, אמיץ ואחראי, ממנו שאבנו אנחנו את הביטחון והאמונה ביכולתנו וממנו למדנו את ההבדל הדק שבין הזהירות (השקולה) ובין הבהילות. הזיכרון השלישי לא קשור ברפול האיש, אלא ב"נערי רפול" – מפעל אותו הוא הגה ויזם. כראש אכ"א, המשכתי לטפח מפעל מיוחד זה גם אחרי שרפול פשט את מדיו. כמפקד צבאי רפול הכיר בחשיבות העצומה של החוסן החברתי ובתרומתו לביטחון המדינה. הוא ראה בצה"ל מכשיר יעיל לצימצום הפערים החברתיים, על-ידי חינוך וטיפוח אוכלוסיות נחשלות – בכך הציב לו יעדים החורגים מהתחום הצבאי בלבד.
כראש אכ"א אירחתי ב-1986 בבית הספר של "נערי רפול" את מי שהיה אז שר החינוך, יצחק נבון. הוא נכנס לאחת הכיתות, בה מורה חיילת בת 19 לימדה חיילים בני גילה, שמעולם לא למדו באופן מסודר. בהפסקה נבון דיבר עם התלמידים החיילים, שאל שאלות, האזין לתשובות – ובסוף ניגש ושאל אותי: "איך אתם עושים את זה? משרד החינוך משקיע הון בניסיון לחנך מבוגרים, עם הצלחה מוגבלת מאוד – ואתם פה עושים ניסים, איך?"
ניסים כאלה ניתן היה לעשות עם רמטכ"ל כמו רפול, שבמסגרת הצבא נתן הזדמנות כמעט אחרונה לחיילים נחשלים להשתלב ולהיות חלק בלתי נפרד מהחברה. רפול, כאיש צבא, השכיל לראות את התמונה הכללית והמורכבת יותר, על-פיה לא תיתכן מדינה חזקה ללא חברה חזקה. הוא הבין מה שרבים אחרים לא הבינו. הבין ופעל. למרות חילוקי הדעות בינינו, ויש בי הערכה גדולה לרפול האדם, המפקד והמנהיג – עם יושר ויושרה, אומץ ורגישות חברתית. ("ידיעות אחרונות", 26.11.2004)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)