אני חושב שעיניין הבעיות הנפשיות הוא חשוב מאוד, אבל הוא קצת תירוץ שמשתמשים בו התומכים בהחזקת נשק.

אני אסביר לך את הכוונה שלי בנגישות. אני הייתי מדריך ירי במחנה קיץ בארה"ב של ילדים.
אחד הדברים שלמדתי בהכשרה כמפקד טירונים הייתה שאחת השיטות להרגיע אנשים לחוצים לפני ירי ראשון זה לשאול אותם אם איי פעם ירו בנשק. אחרי כמה ילדים הפסקתי לשאול את זה כי גיליתי שחלק גדול מהילדים ירו ביותר נשקים ממה שיצא לי לירות. בפעם אחרת המנהלת ביקשה ממני להפסיק לקרוא לרובה "נשק" ולקרוא לו רובה, כי זה מעלה לילדים סיטואציה שלילית. בסופו של דבר ילד כזה מרגיש שנשק הוא לא דבר שלא שייך לעולם שלו.

אני מסכים שלא צריך לקחת את הנשק לכולם, אבל כמו הדוגמא שכתבתי מעל - ההגדרות שלנו "לאנשים הטובים" היא לא זהה, לדעתי אדם טוב הוא רק אדם שנועל את הנשק על פי חוק, יודע שכל עבירה קטנה על חוק הוא מאבד את הזכות להחזיק נשק ויודע שעליו לדאוג שהנשק הוא אך ורק שלו והוא מחוייב לעשות הכל כדי שזה ישאר כך. אדם שמכופף אפילו מעט את החוקים האלו הוא מבחינתי לא אדם טוב ואין שום יתרון בזה שיחזיק נשק, זה לא יועיל גם במקרה חירום.

הגלריה שלי בפליקר