https://2015-uploaded.fresh.co.il/2...28/72866260.pdf

אף מדינה באזור לא תוכל לנצח את ישראל\ מאת זאב שיף ואיתן רבין
האירועים בעיראק אינם צריכים להדאיג את ישראל כרגע, ועם זאת היא עוקבת אחר כל המתרחש שם, מבהיר רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק. הרמטכ"ל מקפיד שלא להתייחס לענייני מדיניות אלא לעניינים צבאיים בלבד. את שורשיה של בעיית המוטיווציה יש לחפש, לדעתו, לאו דווקא בצבא עצמו אלא בחברה הישראלית

"שום איום חיצוני על מדינת ישראל לא יוכל להצליח. אני חושב שאף מדינה באזור לא תוכל לנצח את ישראל. גם אם ינסו להפתיע אותנו, אף אחד לא יוכל לנצח. יש לנו צבא חזק שיכול להעניק למדינת ישראל ביטחון מלא". זו תגובתו של הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, על השאלה אם צה"ל מוכן כיום פחות למלחמה בגלל השינויים החברתיים המשפיעים על היחס לצבא ולביטחון והשחיקה המתמשכת בתקציביו.
"הפתעות יכולות להיות תמיד וברור שהפתעה צבאית אינה נעימה", אומר הרמטכ"ל, "אך גם הפתעה צריכה להניב תוצאות למען האויב, ועליו להחליט אם כדאי לו להפתיע את צה"ל".
האם אנו מביאים בחשבון גם נשק להשמדה המונית?
הרמטכ"ל: "זה נושא שיש לעקוב אחריו בעניין רב, מעקב צמוד. בעיקר אחרי הקומבינציה המסוכנת בין היכולת לשגר טילים עם ראשים בלתי-קונוונציונליים ובין העובדה שיכולת זו נמצאת במדינות שהן לא רק אויבותיה של ישראל, אלא שמצוי בהן שלטון שאת הגיונו אנחנו לא תמיד מבינים. כדי למנוע התפתחות כזאת יש צורך בשיתוף פעולה בינלאומי".
מהו בעיניך הלקח מירי הטילים האמריקאי על עיראק ומנכונותו של סדאם לקחת סיכונים שוב ושוב? אילו השלכות יש לכך על ישראל?
"קודם כל, זה לא עניין שלנו. לא היינו מעורבים בו. עלינו להמשיך ולעקוב אחר המתרחש בעיראק. להערכתי, בתמונת המצב העכשווית לא צריכה להטריד אותנו האפשרות של איזושהי פעולה עיראקית יזומה נגדנו. ובכל שאר הדברים נצטרך להמשיך ולעקוב אחר הקורה שם."סדאם עשה כמה מהלכים הנראים בלתי-הגיוניים לכל המתבונן מהצד, ויש להניח שהוא יכול לעשות כמה מהלכים שייראו בלתי-הגיוניים בעתיד. ישראל עוקבת אחרי כל התנועות העיראקיות. אנחנו נמצאים בקשר ישיר עם האמריקאים בעניין זה".
בנוגע לאפשרות של הפתעה אומר שחק: "נעשה הכל כדי למנוע הפתעה. מדובר באלפי אנשים העושים כאן במלאכה. לאזרחי ישראל צריך להיות ברור, וזה לא תמיד מובן מאליו, שאנו מסוגלים לעמוד בכך משום שיש עשרות אלפי אנשים, בשירות סדיר וקבע ומילואים, הנושאים את ביטחון ישראל על כתפיהם ועושים עבודה קשה מאוד".
הרושם הוא שהרמטכ"ל הנוכחי צריך לציין את קיומו של צבא חזק בקול תקיף יותר מאשר רמטכ"לים שקדמו לו. לרמטכ"ל ה-15 של צה"ל יש משימות שלא היו לקודמיו. יותר מהם עליו לבצע נסיגות גדולות משטחים. נסיגות לא מחמת תבוסה בקרב אלא במסגרת הסדרי שלום. ובעת ובעונה אחת עליו לנהל מלחמת גרילה, שכיום, בשל נסיבות פוליטיות, קשה לנצח בה ניצחון חד-משמעי. בתקופתו של שחק גם מתעוררת בציבור, ובכלל זה בקרב הנוער המתגייס, השאלה אם ישראל זקוקה כבעבר לצבא גדול. הפתיחות הרבה מעוררת שאלות שהתשובות עליהן נראו פשוטות למדי בעבר. הביקורת על צה"ל ועל מפקדיו הבכירים באה מימין ומשמאל כאחד, לרבות ממפלגת השלטון. הקיצוצים בתקציב הביטחון נעשים תוך כדי הכפשה של הקצונה, הנראית לרבים כמתעשרת ושמנה מדי. הנכונות לשרת בצבא, בעיקר ביחידות המילואים, אינה כתמול-שלשום.
אתה מדבר על מלחמה כוללת, אך האם צה"ל מנצח בקביעות במלחמה הקטנה, בביטחון השוטף, מול חיזבאללה ודומיו?
"במגעים עם האויב בשטח, צה"ל מנצח ברוב המפגשים. אנחנו גורמים לאויב הרבה יותר אבידות משהוא מצליח לגרום לנו, אף על פי שחלק מהתנאים מקילים עליו יותר מאשר על צבא סדיר הנמצא במוצבים קבועים. אם במשך הזמן שני הכוחות היחידים שיהיו בשטח הם צה"ל וחיזבאללה, אין ספק שאנחנו ננצח. מי שנושא כאן במרבית הנטל הוא הצבא הסדיר. יש שם מעט אנשי מילואים. הכוח העושה בלבנון את הלחימה מוכן כיום טוב יותר למשימותיו. שם לא תמצא בעיות במוטיווציה. החיילים יודעים מדוע הם שם, מכירים טוב את השטח ואת האויב".
הממשלה מדברת על פתרון מדיני, לבנון-תחילה. מהם התנאים הצבאיים שצה"ל מציב לנסיגה מלבנון?
"קודם כל, סידורים שיבטיחו ביטחון לגליל. זה מחייב שיהיה שלטון האחראי לשטח. כלומר, ממשלת לבנון באמצעות צבא לבנון. המשמעות היא שיהיה שם רק כוח מזוין אחד, צבא לבנון. אפשר שגם יוניפי"ל יישאר לתקופה מסוימת. צריך לפרק את חיזבאללה כמיליציה צבאית. הוא יוכל להישאר כמפלגה פוליטית, כמובן. גם איראנים אינם צריכים להסתובב שם. אין להם סיבה להיות במקום אלא כדי ליצור בעיות. לא צריך שם גם סורים. אם לבנון היא מדינה ריבונית, לא נכון שיהיה בה צבא אחר חוץ מצבא לבנון. יש לנו גם חוב מוסרי וענייני לצד"ל. ההסדר חייב להבטיח שלא יאונה רע לאלה שמשרתים בצד"ל. אנשים אלה צריכים למצוא את מקומם בצבא הלבנוני או במסגרת אחרת".
האם תתנגד לכך שצבא סורי יימצא צפונה יותר, בבקעת הלבנון?
"כל זמן שמן הבקעה יכול צבא כזה, בתרחיש כזה או אחר, להוות איום על צפון המדינה דרך טריטוריה לבנונית, איננו יכולים שלא להתייחס לאיום כזה מצד הצבא הסורי".
האם אתה מעריך שאפשר להגיע להסדר בלבנון רק עם הלבנונים?
"ודאי שלא. לא בנתונים של היום. הסורים דומיננטיים בכל מה שקורה בלבנון".
על רמת הגולן והמשא והמתן האפשרי עם הסורים נמנע רב-אלוף שחק מלדבר. כשנפגש בשעתו עם הרמטכ"ל הסורי, חיכמת שיהאבי, אמר כי עמדת הצבא היא שעל צה"ל להישאר ברמת הגולן גם במסגרת הסדר סופי. זאת אישר לו יצחק רבין לומר. שחק מסתפק עכשיו בתשובה שלילית על השאלה אם שינה מאז את דעתו על הגולן, אך אינו רוצה לעסוק בפרטי השיחה עם שיהאבי. על השאלה, אם הוא רואה עצמו נפגש שוב עם הרמטכ"ל הסורי, משיב שחק: "אני בספק אם זה יהיה בזמן הקרוב. גם קיום שיחות כאלה, יש בו משום החלטה מדינית. אני לא הכתובת להחלטה כזאת. צה"ל יעשה מה שיבקשו ממנו ויעניק את ההמלצות בכל הנושאים הביטחוניים שיידרש להם. הוא יציג את הצרכים הביטחוניים ואין מישהו אחר שיעשה זאת בישראל".
האם אתה רואה סימנים להתקדמות בשנה הבאה בהסדר עם הפלשתינאים?
"להערכתי, עם הפלשתינאים ההסכמים צריכים להימשך. זו ההחלטה שלנו. באופן יחסי זה דבר דיפשוט. לא שהמצב פשוט כרגע. אני מניח שמרגע שהתחילה ההידברות עם הפלשתינאים, הדברים יתקדמו. על הפרק עומדים בשנה הקרובה שלושה שלבים של היערכות צבאית נוספת".
האם אתה רואה הסדר בחברון?
"אני מניח שבסופו של דבר ההסדר בחברון יהיה מקובל על שני הצדדים והוא יבוצע".
צה"ל המליץ לבצע את ההסדר הקודם מיד, לא כן?
"העברנו את הנתונים שהתבקשנו למסור. כרגע עומד הנושא להחלטת ממשלת ישראל".
האם אתה חש שיש לך כיום יותר שיתוף פעולה עם הממשלה הזאת לעומת הממשלה הקודמת? האם אתה שותף בכל תהליכי קבלת ההחלטות?
"זו אינה שאלה לגיטימית. מה זה שיתוף פעולה?! הצבא אינו קובע היכן הוא אומר מה שיש לו לומר. הצבא הוא כלי בידיה של הממשלה, וכל ממשלה מפעילה את הצבא כמיטב הבנתה במשימות שהיא חושבת שנכון לשלוח את הצבא אליהן".
האם יושבה לדעתך המחלוקת עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ עוזי לנדאו, שכינה את הקצינים הבכירים שפוטים של הממשלה הקודמת ואמר זאת בפורום מפלגתי בלי שחלקו שם על דבריו?
"שמעתי מה שאמר. השיבותי מה שהשיבותי. אני לא חושב שנכון להוסיף דברים בעניין".
זו היתה אמירה יוצאת דופן. גם בוועדת חוץ וביטחון לא הכל חזרו בהם מתמיכתם בה.
"נכון, דבר כזה הוא בהחלט יוצא דופן".
האם לדעתך תתבקש להאריך כהונתך כרמטכ"ל לשנה רביעית, או שבכוונתך לפרוש בתום שלוש שנים?
"מדוע אני צריך לחשוב על זה היום? יש לי זמן רב עד לתום שלוש שנים".
ברצוננו לעסוק גם במה שקורה בתוך צה"ל. האינך מרגיש כי צה"ל מאבד לאטו את מקומו בחברה הישראלית? שהיחס אליו משתנה?
"זו שאלה לגיטימית לחלוטין. עוסקים בה כיום באינטנסיוויות רבה ויותר משעסקו בה בעבר. אני מניח שבתקופה הקרובה ימשיכו לעסוק בה. השאלה צריכה להיות מהו מקומו של הביטחון בחברה הישראלית. כשמדברים על ביטחון מדינת ישראל, מתכוונים לצה"ל. לא שצה"ל עושה זאת לבד, אבל צה"ל היה וימשיך להיות הגוף המרכזי.
"כבעיה אקדמית אולי זה יהיה סימן טוב אם הביטחון יאבד את מרכזיותו בחברה. אני יכול להצביע על הרבה מדינות שהביטחון אינו השאלה המרכזית המעסיקה את עמיהן. השאלה היא אם מדינת ישראל הגיעה למצב הזה. לדעתי, לא. אם אכן דבר זה מתרחש אצלנו, הוא קורה מוקדם מדי. דומני שאנחנו ממהרים מדילפתוח את החגור הצבאי. זה קורה בתחומים שונים. חלק מהדברים העוברים כיום על החברה הישראלית, ובתוך כך גם על צה"ל, הם חלק מתופעה לא-בריאה.
"יש לכך יותר מאשר סימפטום אחד. באחרונה דובר הרבה על מוטיווציה. אמרנו שבמילואים יש מעט מדי אנשים שיכולים לשרת במערך הקרבי ומשרתים בו. יש בעיה בחלוקת הנטל בין אנשי המילואים. אין לי טענה לאיש מילואים שאינו יכול להיות לוחם מסיבות בריאות וכדומה. כחברה צריכה להיות לנו טענה כלפי מי שיכול לעשות זאת ואינו נמצא שם, במילואים. ההבדל אינו בכך שמעולם לא היו משתמטים, והיום פתאום יש משתמטים. אני מוצא שני הבדלים מהותיים כיום. האחד, שפעם השתמטות היתה בושה במדינת ישראל ועכשיו זו פסקה להיות בושה. וההבדל השני, שפעם ידענו כחברה להעריך טוב יותר את האנשים שתורמים. להעניק תחושת סיפוק וכבוד לאלה שעושים יותר. השאלה היא מה קורה בחברה הישראלית".
האם אינך מגלגל את האחריות החוצה, לכל החברה? אולי גם לצה"ל יש אחריות לכך?
"איני עוסק בחלוקת האחריות או מעביר אותה מצה"ל. דיברתי על יחס אחר של החברה כיום לשאלת ההשתמטות. אנחנו הרי חלק מהחברה, לא משהו נפרד. אני רואה זאת קודם כל כבעיה של החברה וצה"ל בתוכה. אי-אפשר להפריד".
אולי בצה"ל יש הסתאבות מסוימת ורבים רואים זאת ומושפעים? אולי צה"ל שמן בשורה של תחומים והדבר משפיע?
"אני לא חושב שצה"ל עוסק בגלגול האשמות ממקום למקום. אני משוכנע שצה"ל לא נהיה שמן יותר במשך השנים ולא נעשה יעיל פחות. ההיפך הוא הנכון, לפחות באותן אמות מידה שאפשר למדוד בהן דברים. אם הכסף, למשל, נחשב ערך גבוה יותר בסולם החברתי, אני מניח שבני נוער המדברים על הגשמה אישית יראו את הכסף בדירוג גבוה יותר מאשר בני גילם לפני עשרים שנה. אפשר לשאול כיצד זה משפיע על אנשים צעירים המחליטים מה לעשות עם עצמם בשלוש שנות השירות הסדיר או בשלושים שנות שירות מילואים. היום אנשי מילואים שומעים ממעסיקים שלהם טענות שהם עושים יותר מדי מילואים. לפני 15 או עשרים שנה לא שמעו טענות כאלה וגם לא הושפעו מזה. אלה דברים שלבסוף מתחברים ומשפיעים על התוצאה וגם על מצב הרוח".
אבל אתה אחראי לכך בתוך צה"ל.
"אומר לכם מה צה"ל מתכוון לעשות בעניין זה כדי להשפיע על הדברים. לפני הגיוס הצבא מסביר לעשרות אלפי בני נוער את ערך השירות ביחידות קרביות ועוזר להם להתרשם. מול אנשי המילואים יש לעשות יותר. ביחידות הסדירות הוכפל שכרם של הלוחמים. הצלחנו להרחיב את מספר המשרתים במילואים. עשרות אלפי אנשים נכנסו למעגל. לא כולם מרוצים וזה עושה לא מעט קשיים, כי חלקם טוענים שהם אינם מוכשרים למלא את המשימות, אך נמשיך בכך. זה מסייע לחלוקת הנטל ומקטין את רצף השירות במילואים.
"אימון המילואים יעיל יותר כיום. המג"דים והמ"פים מקבלים יותר כלים ותשומת לב. אפילו דברים פרוזאיים כמו 'רכב לבן' כשבאים למילואים ואפילו הוצאות קטנות. אני מקווה שבצבא מעניקים להם הערכה רבה יותר על מה שהם עושים. על-פי התגובות למדנו שזה חשוב. הצלחנו גם לקצר את רצף השירות המבצעי בצורה משמעותית".
אך דיברת על השתמטות גדולה משירות המילואים.
"סד"כ-המילואים לא קטן. לא צימצמנו אותו. אין שם מגיפה כפי שייחסו לי שאמרתי. ברור שיש דברים מטרידים. למשל, רבים מדי הורידו פרופיל רפואי. איני מאמין שפתאום יש לנו יותר אנשים חולים. זו תופעה שהחלה מזמן. אולי חלק מהאנשים אומרים לעצמם שבגלל השלום ישראל אינה צריכה כוחות צבא גדולים. הם טועים, לטעמי".
כיצד תטפלו בבעיה זו?
"נבדוק אם אפשר לתגמל אחרת את אנשי המילואים המשרתים כל שנה. זו אולי הדרך בחברה המתייחסת כיום אחרת לעניין הכלכלי. אך אנחנו לא לבד בעניין הזה. יש להגיע להסדר קבוע עם כל המוסדות האקדמאיים, שמי שעושה מילואים בקיץ יוכל להיבחן במועד ג' ולא יפסיד בחינות. יש למצוא פתרון כדי שהמעסיק לא יוכל לפגוע במי שעושה מילואים, ואולי לתגמל מעסיקים של עובדים העושים הרבה ימי מילואים".
האם ביחידות הסדירות המצב דומה?
"כאן יש הרבה פחות בעיות. רוב אלה הנקראים לשירות חובה מתגייסים. חלק גדול מהחיילים רוצים לשרת ביחידות לוחמות. ההתנדבות ליחידות מיוחדות אינה קטנה וביחידות שאינן התנדבותיות ההתנהגות יציבה במשך שנים. יש אפילו שינויים לטובה במקומות שעובדים נכון עם הטירונים. למשל, בחיל הנדסה. גם לגולני אין כל קושי לקבל חיילים טובים והביקוש לגולני גבוה. באופן יחסי נכונות הנוער ללכת לחיל רגלים גדולה מאוד".
האם נכונה הטענה שרבים מבקשים להוריד פרופיל ל-21 ולהשתחרר מסיבות נפשיות?
"אינני יודע. אינני חושב שיש כאן שינוי דרמטי. לעומת זאת, לפני הגיוס יש יותר חיילים הנפסלים לשירות ביחידות קרביות. הבדיקות הקפדניות מגלות כנראה יותר בעיות רפואיות. אך אין כאן התנהגות משברית. נצטרך לבחון מחדש את הפרופילים הרפואיים. שנים שלא עשינו זאת. עד סוף השנה נתאים אותם לאופי השירות בכל היחידות. זה יפתח, למשל, הזדמנויות לאנשים שהיום מנועים מלשרת במקומות מסוימים".
אתה אומר למעשה כי אין שינויים דרמטיים. מה קורה, למשל, בעניין נפקדים ועריקים בצה"ל? האם חלה עלייה במספרם?
"מהסטטיסטיקה שלפני אינני רואה גם כאן שינויים דרמטיים".
האם אין ירידה בנכונות להליכה לקצונה?
"היום מצבנו בעניין הקצונה הרבה יותר טוב מאשר לפני שנים, למשל, ב-1984 ו-1985. הנכונות ללכת לקצונה גבוהה יותר".
האם אתה רואה שינוי בהרכב הקצונה של צה"ל במשך השנים, בין השאר כתוצאה מכך שחובשי הכיפות תופסים מקום נרחב יותר בקרב הקצונה הצעירה?
"צה"ל בוחן קצינים על-פי הכישורים שלהם ועל-פי הצלחתם בביצוע תפקידיהם. לרקע האזרחי של החייל אין שום משמעות בנוגע לטיפוח הקצונה בצה"ל. אין למעשה הבדל מבחינתנו אם קצין הוא דתי או לא דתי".
יש לכם ויכוח חריף עם האוצר על תקציב הביטחון. כיצד יסתדר צה"ל עם הגירעון הגדל?
"היה ויכוח מזיק ומיותר ואני מקווה שלא נחזור על ויכוחים כאלה. לגיטימי לדון על התקציב ולהציג תפישות שונות, אך בגלל הדרך שבה התנהל הוויכוח, הוא היה פוגע. הוא פגע באנשים שלא נכון היה לפגוע בהם, במשרתים בקבע. עכשיו אנו מדברים על תקציב 1997. בשנה הבאה יהיה פחות כסף לצה"ל בכל תחומי הפעילות, כולל הצטיידות ואימונים, מחקר ופיתוח. התוכנית הרב-שנתית של צה"ל עוברת עדכון. לא נוכל לעשותה באותו קצב. הבנתי שאחרי 97' יש סיכוי טוב מאוד שיהיה גידול במשאבים ובתקציב שיעמוד לרשות צה"ל. ואם אכן כך יהיה, נוכל לסגור חלק מהפערים".
האם שקלתם למכור נכסים יקרים של צה"ל במרכז הארץ כדי לממן צרכים ביטחוניים?
"אנו עושים זאת כבר כמה שנים. מפנים מחנות במרכז הארץ. למשל, דרום הקריה בתל אביב. פינינו בסיס בהרצליה והעברנו אותו לנגב. הכסף מאפשר להעתיק יחידות למקומות כמו הנגב, אך זה לא הביא לנו עוד כסף".
באחרונה נוצרה מעין סתירה בין פיקוד לאחריות בצה"ל. יש האומרים בצה"ל: האחריות הפיקודית היא שלנו, אך לא האחריות המשפטית. האינך רואה בכך סתירה? מהי עמדתך?
"הבעיה היא בתחום תאונות באימונים. החוק מחייב חקירת מצ"ח אחרי תאונה. הממצאים חייבים לעבור לפרקליטות הצבאית והיא מחליטה אם לקיים הליך משפטי או לסגור את התיק, או המלצה אחרת. יש כמה דברים המטרידים אותנו. הליך זה נמשך זמן רב, הן החקירה והן ההליך המשפטי. יש כמובן עינוי דין לא-קטן למעורבים. לדעתי, יש בעיה בהעמדה לדין של אנשים שטעו אולי בשיקול דעתם. לכן אנו בודקים אלטרנטיבות. בצד המאמץ להקטין את התאונות באימונים אנו רוצים לנהל את החקירה באחריותם של המפקדים. תהיה חקירה אך בסופה יחליטו המפקדים מה נכון לעשות במי שטעה".
כלומר, לא יהיה הליך משפטי אחרי מוות בתאונת אימונים?
"נכון יותר לעשות משהו אחר במקרה של תאונה באימונים. אנשים אלה אינם עבריינים פליליים. איני חושב שצריך להשאיר להם רישום פלילי לכל חייהם בגלל תאונת אימונים. איני חושב שעליהם לעבור את ההליכים הפליליים. לא תהיה חקירה אוטומטית של מצ"ח בכל תאונה".
ומה יהיה תפקידו של הפרקליט הצבאי הראשי?
"גם הוא לא יהיה מעורב אוטומטית בתהליך החדש. מפריע לנו מאוד שההליך הנוכחי הוא פרובלמטי מאוד מבחינת משכו ושמפקדים עומדים לדין פלילי".
הארכנו בראיון ולא הקפנו את כל הנושאים. התרצה להוסיף משהו?
"אנו עומדים בפתח שנה חדשה. אל לנו לשכוח את משפחות החללים והנעדרים ואת צערם. להם ולכל משפחת צה"ל, בסדיר ובמילואים, ברצוני לאחל שנה טובה ושנת ביטחון, להם ולעם כולו. על כולם לדעת כי צה"ל עומד בביטחה על משמרתו".
("הארץ", 13.09.1996)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)