חטיפת המטוס הלבנוני הייתה אירוע חטיפת מטוס שנגרם על ידי צעיר לובי ב-16 באוגוסט 1973. עקב איומי החוטף המטוס הונחת בשדה התעופה לוד. כוח מסיירת חרוב, שכלל את לוחמי הפלוגה בפיקוד שלום קורן, פעל לעצירת החוטף ושחרור נוסעי המטוס.

חטיפת המטוס הלבנוני באוגוסט 1973

https://2013-uploaded.fresh.co.il/2...29/64929783.pdf
(מתוך "האנציקלופדיה לצבא וביטחון – 'צה"ל בחילו'", הוצאת רביבים (מהדורת מעריב), 1983, כרך 14 -"סיירות ומיעוטים" מאת יעקב ארז בהשתתפות זאב קליין, עמוד 100)

פלוגת קורן – טרום המלחמה

פלוגת קורן הוקמה ביוני 73. שתי מחלקות היו בפלוגה, מחזור נובמבר 72 בפיקודו של מיקי טוניס ומחזור פברואר 73 בפיקודו של עמיקם אזולאי. נובמבר 72, 24 צעירים חדורי מוטיבציה נפגשים לראשונה עם צה"ל ביום א' חורפי. הסמל הקשוח אייל, המריץ אותם "אחד על אחד" במעלה ה"טריג" האימתני ב"סנור", גורם להם להרהור נוסף האם הגיוס לחרוב לא היה טעות. שלשה חדשים לאחר מכן על אותו "טריג", עדיין בעיצומו של החורף, מוצאים את עצמם 32 צעירים נוספים, פברואר 73, שופעי מרץ וחדורי מוטיבציה אף הם, עומסים על גבם שני קיטבגים כל אחד ונאנקים תחת כובד ידו של הסמל אילן חזאזי. ימים לאחר מכן - כל מחלקה בזמנה, מתחילה סדרת האימונים וההכשרות. החיילים הצעירים מבצעים אימוני לחימה, יוצאים למסעות וריצות, נושכים שפתיים ביגע. משרטטים ברגליהם שבילים חדשים בהרי השומרון - בדרך כלל עם אלונקות, מה שמכונה ה"תחביב של חרוב". פורצים את גבולות ה"בלתי אפשרי" וה"לא ניתן לבצע" ו"מחבקים" את אדמת הארץ במובן הפיזי והערכי. השבעה בכותל, סדרת ירי באולגה, סדרות פרט, חוליה וקורס צניחה כמובן. ב 22 ליוני 1973 מתאחדות שתי המחלקות... ואז מגיעה הסדרה הייחודית. שבוע אימון השתלטות על מטוס חטוף, או כמו שזה נקרא אז בשם הקוד- "כלב ים". הפלוגה עוברת אימוני לחימה באקדח על ידי מדריכי ירי מהשב"כ- גיל חי ז"ל ואמציה שועלי ה"אגדיים" ובמקביל מבצעת אימונים ותרגולות ההשתלטות על מטוסים בשדה התעופה בן גוריון. רצה הגורל וביום האחרון של הסדרה נחטף מטוס בואינג 727 לבנוני ומונחת בנתב"ג. המטוס נגרר לאזור שקט בפאתי שדה התעופה והפלוגה "מוקפצת" מהאימון לביצוע ההשתלטות. אנו מגיעים לאזור בנעלי ספורט, מכנסיים קצרים חמושים באקדחי "ברטה" 0.22. פקודת מבצע ותדרוך קצר ואנו ומסתדרים בשני טורים עם הסולמות , בגב המטוס מוכנים לבצע את ההשתלטות. לפתע, משום מקום מגיחות מספר משאיות צבאיות עמוסות חיילים עוטי קסדות ושכפ"צים, המדלגים מהן בעזוז, כשהעוזי מונח בהצלב על חזם ונעמדים עם הסולמות שלהם לפנינו. אנו שולחים מבט שואל לכיוונו של שלום קורן המ"פ וזה בלי היסוס אומר, "לעבור אותם"! אנו צועדים קוממיות ועוברים את טורי החיילים, שמתברר בינתיים שמדובר בלוחמי סיירת מטכ"ל ה"אגדית" ונערכים פעם נוספת לפניהם. הריטואל חוזר על עצמו מספר פעמים כאשר כל כח עוקף את משנהו ונערך לפניו. מלחמת האגו הצבאית הרגילה וה"קרב על התהילה" במלוא עוצמתם, עד שאלוף פיקוד המרכז רחבעם זאבי פוסק "חרוב יבצעו". אנו מתקרבים למטוס אט אט ומבחינים שדלת שמאל האחורית שלו פתוחה ומגלשת החירום מנופחת ופרושה מלוא אורכה. למרגלות מגלשת החירום הפתוחה עומד אל"מ במדי דקרון ומנהל מו"מ עם החוטף על מנת להסיח את דעתו. אנו נערכים לפריצה מדלת השרות האחורית. כח הפריצה כולל אנשי סגל ותיקים להוציא אחד- בקצה הסולם מתמקם אילן גרוף ז"ל. אילן, חייל חסון הגיע לרמת מיומנות ומהירות גבוהות ביותר בפתיחת דלת המטוס, כמוה לא נראתה מזמן בקרב היחידות האמונות על הטיפול בנושא. החלק המסובך בפריצה למטוס הוא פתיחת הדלת טרם התייצבות מושלמת של הסולם וכל זאת מבלי לעוף מהסולם כאשר הדלת נפתחת במהירות לכיוון הפותח. אנו מרימים את הסולם, אילן פותח את הדלת,איתי שרוני ושלום קורן "טסים" פנימה ואנחנו בעקבותיהם. לנגד עינינו מתגלה החוטף, לובי כהה עור ,שיכור כלוט האוחז בידו אקדח ומנהל מו"מ עם הקצין העומד למרגלות המטוס. שרוני חובט בידו, האקדח עף ומחליק למטה על מגלשת החירום. קורן ושרוני מעיפים אותו למגלשה. אנו מבצעים עוד סריקה מהירה במטוס , מוצאים רובה צייד והסיפור נגמר. מאוחר יותר מוזמנים ל"גאנדי" אלוף פיקוד המרכז, על השולחן בקבוק יין. "גאנדי" קם ואומר "קראתי לכם כדי לתת לכם לטיפה ונזיפה-לטיפה, על הפעולה המושלמת ונזיפה, על שהחוטף לא נורה ועתה יחשבו בעולם שמדובר בסוכן המשתף פעולה עם ישראל". (מתוך סיפורה של פלוגת קורן בסיירת חרוב, 2009, עמוד 5)

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)