באוגוסט 2014, בצלם קיבל "מענק חירום" מדנמרק, הולנד, שוודיה ושוויץ (להלן: מנהלת זכויות האדם והמשפט הבינלאומי) ל"מאמצי תיעוד וחקירה.. במטרה לעזור ולתמוך במנגנונים הלאומיים והבינלאומיים". שכעת, כמו בעבר, הפרסום כושל בהצגת ראיות מוחלטות על מנת לתמוך במסקנותיו. ואכן, נראה בברור כי בצלם, כמו ארגונים פוליטיים נוספים, חסרי כל מידע הנחוץ לבדיקה מקצועית, כולל מודיעין צבאי והליכי קבלת ההחלטות בזמן מלחמה. לארגון גם לא הייתה גישה ישירה לרצועת עזה, ובמקום זאת הסתמך על "עדויות" בלתי מאומתות מאזור הנשלט על ידי החמאס, יחד עם מידע נוסף שהופק על ידי משרד הבריאות של החמאס בעזה.


אין זו הפעם הראשונה שבצלם מציגים האשמות בלתי מבוססות בדבר נפגעים אזרחיים בהתקפות נגד "משפחות שהופצצו בבתיהן" לכאורה. מחקרים עצמאיים זיהו לפחות 14 חמושים פלסטינים שהיו נוכחים בתקריות אלו, שבצלם באופן מטעה תיארו כאזרחים חפים מפשע (ראה טבלה לפרטים נוספים). בצלם גם לא הזכירו פגישה שהתקיימה עם פעיל טרור באחד מהבתים שסומנו כמטרה, ובמקום זאת פרסמו עדות רגשנית של משפחתו של מפקד בג'יהאד האסלאמי.


"הטענה האבסורדית של בצלם, שישראל אינה יכולה לתקוף את מחבלי החמאס בביתם, מעודדת מחבלים לאכסן נשק, לשגר עוד רקטות ולהילחם מתוך בתים פרטיים ומסגדים, בידיעה שהם יכולים לעשות זאת ללא שום מחיר", מציינת הרצברג. "על הקהילה הבינלאומית לדחות על הסף את הדו"ח המסוכן של בצלם".

http://www.ngo-monitor.org.il/article/_461