השנה החדשה שלי: ביקשנו מארבעה חיילים לשתף את סיפורם ולדבר על ההתחלות החדשות שלהם. סרן נ' הוא אחד מהם:
"ההבנה שנפצעתי הגיעה מהר", מספר סרן נ', חניך בקורס מפקדי פלוגות של המלט”ק (המכללה לפיקוד טקטי), וקצין ביחידת "דובדבן". "היו רגעים שבהם הרגשתי ערפול, שאני מאבד את ההכרה. הבנתי פתאום שיש מצב שאני לא יוצא מכאן חי. אמרתי לעצמי שאם כבר למות אז לפחות באירוע בו שמרתי על המדינה והייתי עם אנשים שאני מחובר אליהם מהיחידה".
מהאירוע בחרבת אחזעה הידועה גם כ"קן טרור" של החמאס, בו נפצע סרן נ' בגפיים ואיבד דם רב, הוא הצליח להשתקם עם לא מעט אומץ. עתה, הוא עתיד לחזור לפקד בשנה החדשה ביחידת "דובדבן" כמפקד פלגה. "מבחינתי גם אחרי נפילה חזקה קמים בכל הכוח", מסביר. "איבדתי הרבה דם, ואם לא היו מחלצים אותי במהירות ייתכן שלא הייתי שורד. הערבות ההדדית של החברים שלי והרופאים בשטח ראויה לשבח".
תהליך השיקום של סרן נ' היה ארוך. "זה תהליך שבו צריך להניח את השעון בצד ולתת לגוף להחלים. יש תמיד עליות ומורדות במהלך ההחלמה. לא פשוט להגיע מהמקום הקבוע שלך כנותן עזרה ולהפוך להיות זה שמקבל עזרה", משתף.
"לצבא אחזור בכל מצב, גם אם לא לתפקיד מבצעי בהתחלה אלא לתפקיד אחר לתקופת ביניים", אומר סרן נ'. "אף פעם לא ראיתי בפציעה שלי כסוף הדרך. לקחתי זמן לשיקום, ומכאן אני חוזר. אין כמו להרגיש שאתה חלק מהקבוצה המובילה שמגינה על המדינה", מסכם בחיוך.
הכתבה המלאה של צחי דבוש ונופר נחום בגיליון האחרון של עיתון "במחנה".
צילום: מיה שניידר