לגבי הנקודה האחרונה שלך: שמעתי על זה הסבר מעניין בהרצאה של אנרי לוי. איש מאוד רהוט שנתן תיאור מאוד מאוד מסודר ומעניין של האנטישמיות לסוגיה ודורותיה.
בקיצר, יש לאירופאים הנאה מיוחדת, כמעט סדיסטית, מהגזמה במעשיה של ישראל והשוואה שלהם למה שנעשה ליהודים בשואה. ללא ספק יש בזה מרכיב של טיהור עצמי: אם אתם עושים אותו הדבר אז:
1. מגיע לכם מה שעשו לכם!
2. מה שעשינו לכם לא כזה נורא כי כולם עושים את זה. אפילו אתם.
מעבר לכך, יש בזה הצדקה לשימוש בסטנדרטים מוסריים מיוחדים ומחמירים במיוחד עבור ישראל: מי שעשו לו דברים כל כך נוראים יש לו אחריות מיוחדת למנוע שזה ייעשה לאחרים, בוודאי לא לעשות זאת בעצמו.
זה כמובן טיעון מופרך. העובדה שהיהודים סבלו לא אומרת שהם צריכים לסבול יותר בהווה דרך שימת מגבלות יתר על עצמם או נטילת אחריות מיוחדת על עוולות בעולם. ממש כשם שאף אחד לא מבקר את השחורים בארה"ב שהם לא מספיק פעילים נגד עבדות נוכחית באפריקה או את האירים על כך שהם לא פועלים מספיק נגד הרעב בעולם (אם כי למען ההגינות יש ביניהם כאלה שבאמת מראים רגישות מויחדת בנושא הזה- בוב גלדוף למשל).

לסיכום, זה נושא מורכב ויש לו סיבות שונות, חלקן לא "אישיות" נגד ישראל או היהודים (למשל, בולטות הסכסוך בשל האלימות והאינטרסים הכרוכים בו כפי שתיארתי קודם) וחלקן בהחלט כן "אישיות", כמו שתיארנו עכשיו.