לפני כחצי שנה יצא בהוצאת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) הספר "אסטרטגיית צה"ל" בראי הביטחון הלאומי
המכון למחקרי ביטחון לאומי, תל אביב, 2016
עורכים: מאיר אלרן , גבי סיבוני , קובי מיכאל ומאיר אלרן


המסמך אסטרטגיית צה"ל הוא פרסום תקדימי בהיסטוריה הצבאית ובשיח הציבורי של מדינת ישראל. הרמטכ"ל גדי איזנקוט הוא הראשון שמציג את "אסטרטגיית צה"ל" במבחן אתגרי ההווה במסמך שמפורסם לציבור הרחב בישראל.
קובץ המאמרים בספר הזה מחזיק תשעה עשר מאמרים שכתבו עשרים ושלושה מבכירי החוקרים במכון וכותבים אורחים. אלה מתמודדים עם המסמך הצה"לי הייחודי בכמה מישורים ומזוויות שונות ודנים במה שמצוי בו כמו גם במה שאינו מצוי בו. לצד הבחינה והניתוח מוצגות גם הצעות להרחבת המהדורה העתידית של "אסטרטגיית צה"ל".
המאמרים בקובץ הזה עוסקים בשלושה נושאים מרכזיים: היחסים המורכבים בין הדרג הצבאי לדרג המדיני בהקשר של אתגרי הביטחון של ישראל במרחב, בניין הכוח הצבאי והפעלתו אל מול האיומים המתפתחים וכן היחסים המיוחדים בין צה"ל לחברה הישראלית.
קובץ המאמרים הזה נפתח בדברי הקדמה של מי שהיה רמטכ"ל צה"ל ושר הביטחון, משה (בוגי) יעלון ומסתיים בפרק הסיכום של עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי: אסטרטגיית צה"ל — שבחים, הרהורים וערעורים.
מאיר אלרן הוא ראש תוכניות המחקר "החזית האזרחית" ו"יחסי צבא-חברה" במכון למחקרי ביטחון לאומי. תת אלוף (מיל') אלרן שירת בעבר באגף המודיעין של צה"ל בתפקידי מחקר, מטה ופיקוד.
ד"ר גבי סיבוני הוא מנהל תוכניות המחקר "צבא ואסטרטגיה" ו"ביטחון הסייבר" במכון למחקרי ביטחון לאומי. במהלך שירותו הצבאי היה לוחם ומפקד בחטיבת גולני. במסגרת תפקידיו במילואים היה ראש מטה של אוגדה.
ד"ר קובי מיכאל הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. בעבר היה המשנה למנכ"ל וראש החטיבה הפלסטינית במשרד לעניינים אסטרטגיים. כמו כן היה חבר סגל באוניברסיטת בן-גוריון ובאוניברסיטת אריאל וכן פרופסור אורח באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארצותהברית.

שלושה מאמרים בקובץ תפסו את עיני.

המאמר הראשון הוא המבוא מאת ד"ר קובי מיכאל, תא"ל במילק מאיר אלרן וד"ר (אל"מ במיל') גבי סיבוני
להלן כמה ציטוטים בולטים:

• "4. צורת הלחימה המודגשת במסמך היא התמרון היבשתי, שתכליתו המוגדרת היא לכבוש שטח, להפחית את היקפי הירי מהשטח שנכבש, לתפוס ולהשמיד תשתיות צבאיות ולפגוע ביכולתו של האויב לשרוד בשלטון. שימת הדגש על התמרון היבשתי ולא על הפעלת אש־מנגד מדויקת מציפה את הדילמה בנוגע לאיזון הראוי בין כמות לאיכות בבניין הכוח הצבאי ובהפעלתו. ברור שצה"ל ימשיך לשקוד על בניין הכוח באופן שייצר לו אופציות פעולה מגוונות הן באמצעות האש והן באמצעות התמרון. עם זאת, המסמך מייצר משוואה עדכנית בנוגע ליחס הנכון בין התמרון לאש. לאחר שנים שבהן שלטה התפיסה שלפיה הפעלת האש היא המרכיב המרכזי במענה של צה"ל לאיומים, הרי לפי התפיסה המעודכנת המופיעה במסמך יש תפקיד מוביל דווקא לתמרון בסיכול האיומים בכלל ובהפסקת ירי האויב לעבר העורף האזרחי בפרט. שינוי התפיסה הזה מבוסס על ניסיון העבר שממנו עולה כי התמרון היבשתי תורם לדיכוי השיגורים לעבר ישראל ממרחב העימות וכן על ההנחה שאיום ממשי על המשך שלטונו של האויב הוא מרכיב חיוני בהישג המבצעי. לשינוי הזה תרמה גם ההבנה שלתמרון יש חלק חשוב בייצור מטרות לתקיפה באש מדויקת. עם זאת, יש מי שגורסים כי הדגש שניתן לתמרון מוגזם ואינו מספק את המענה הרלוונטי למאפייני הלחימה האורבנית נגד גורמים תת־מדינתיים כמו חמאס וחזבאללה הפועלים מתוך אוכלוסייה אזרחית ובחסותה ונעדרים מרכזי כובד מסורתיים כמו מרכזי הכובד של גורמים מדינתיים" (עמוד 18).
• "5. דווקא משום שהמסמך מבליט את חשיבות התמרון בולט בו היעדר ההתייחסות למילואים בצה"ל — רכיב שאמור לשמש מכפיל כוח במסגרת התמרון היבשתי. צה"ל עוסק בשנים האחרונות באופן ממוקד בבנייה מחודשת של צבא המילואים ומתמודד עם דילמות ערכיות, ארגוניות, תפעוליות ותקציביות לא מעטות בתהליך החשוב הזה. אלה צריכות היו למצוא את מקומן ב"אסטרטגיית צה"ל". האם האי־התייחסות לסוגיית המילואים קשורה להיעדר אמירה חברתית־אזרחית כלשהי במסמך?" (עמוד 19).

המאמר השני מאת ח"כ עפר שלח וכותרתו "אסטרטגיית צה"ל": אתגר לדרג המדיני ולציבור הישראלי. להלן כמה ציטוטים התופסים את עיקר הדברים:

• "... במסמך "אסטרטגיית צה"ל" מבקש הרמטכ"ל, רב־אלוף גדי איזנקוט, לצאת לדרך חדשה. יש במסמך הזה ליקויים לא מעטים, אבל הכוונה שבבסיסו היא נועזת: איזנקוט מבקש להודיע לממשלה ולציבור — חשיפת המסמך באינטרנט במהדורה בלתי מסווגת היא צעד חסר תקדים — שחלפו מהעולם הימים שבהם הקלפים מוחזקים קרוב לחזה, לא אחת פשוט מפני שאין עליהם שום ציור אמיתי" (עמוד 67).
  
• "... הצעד של הרמטכ"ל אמיץ שבעתיים כי הוא נעשה ביודעין. כבר עשור וחצי, מאז היה המזכיר הצבאי של ראש הממשלה אהוד ברק, שאיזנקוט חשוף לכל כשלי הדרג המדיני בישראל: הדיון הלקוי, רמת הידע הנמוכה, קידוש העמימות כדי להתחמק מאחריות לאחר מעשה, העובדה החמורה שלפי תפיסתם של שרי הביטחון בישראל הם אינם ראשי המעטפת האזרחית של המנגנון הצבאי אלא להפך — נציגי הצבא מול האזרחות. אל מול כל אלה מתעקש הרמטכ"ל ה־21 לעשות את הדבר הנכון. יותר מתוכן המסמך עצמו או ניתוח מדוקדק של מעלותיו ושל חסרונותיו )הלא מעטים( חשוב להבין שהרמטכ"ל מחליט כאן להיות איש במקום שאין בו אנשים.
  כדי להמחיש זאת ניתן לפנות, למשל, לסעיף 19 בפרק ג' העוסק במאמץ התמרון בעת מערכה גדולה יחסית. נאמר בו כי המהלך ההתקפי יתבסס...
  "על הפעלת הכוח ההתקפי באמצעות תמרון, אש, מיוחדים, במקביל למאמץ הגנה בו־זמני ומיידי... פעולה התקפית יבשתית תבוצע באופן ממוקד אל מול מרכזי כובד, תוך חתירה מהירה להגעה לקווי סיום לחימה".
  כל הניסיון שצבר איזנקוט בהיותו ראש אגף המבצעים במלחמת לבנון השנייה וסגן הרמטכ"ל ב"צוק איתן" בא לידי ביטוי בסעיף הזה. ניתן להניח שהוא יודע כי בשתי המערכות האלה לא רק הדרג המדיני היסס אם להפעיל כוח קרקעי, אלא גם הצבא עצמו נרתע מכך. סביר להניח שהוא גם ער לכך שחברו כאן כמה גורמים כדי ליצור שיתוק בתהליך קבלת ההחלטות: ערפול בסוגיות פרדיגמטיות (אל מול האויב הנוכחי, מהי הכרעה ואיך היא מושגת? מהי משמעותו של כיבוש שטח לאורך זמן?); חששות בנוגע לטבעה ולעמידותה של החברה )וזכורה אמירתו של השר שאול מופז במלחמת לבנון השנייה, ולפיה מות חיילים במלחמה קשה יותר לציבור ממות אזרחים(; הפסיביות של הקברניטים האזרחיים שציפו כי הצבא יגיד מה עדיף לעשות. והוא מודיע לנו, הרמטכ"ל, ועוד יותר מזה למקבלי ההחלטות שמבחינתו "קיצור משך הלחימה" אינו פראזה ריקה, שהפכה כמעט נלעגת במערכות שנמשכו 34 ו־51 ימים, אלא הדרך הטובה ביותר להשיג את ההישג הנדרש. הוא לוקח על עצמו אחריות לומר זאת גם בעת מבחן, ושאם אכן יינתן האישור לפעול בדרך שלדעתו היא הנכונה, צה"ל יידע להביא את התוצאה" (עמוד 68).
  
• "... מכל ההחלטות שקיבל איזנקוט נראה שהחשובה ביותר היא החלטתו לפרסם את "אסטרטגיית צה"ל" ברבים. אין מה לפחד, אומר לנו הרמטכ"ל. אסור להניח מראש ש"המומחים יודעים מה הם עושים", אסור להניח בענייני הביטחון את מה שאיננו מניחים בכל שאר התחומים: שהשלטון — אותו השלטון שיש לנו ביקורת כה קשה עליו בכל עניין — יודע איך לטפל בנושא המורכב הזה ושאנחנו יכולים לישון בשקט.
  מקביליו של הרמטכ"ל בעולם מרבים לכתוב, לדבר ולפרסם ברבים את השקפותיהם. ראשי המטות המשולבים קולין פאוול ומייקל מאלן פירטו — בנאומים ובמאמרים — את תפיסותיהם בנוגע לאופן ההפעלה של העוצמה האמריקאית. גם הרמטכ"ל הרוסי הנוכחי, ואלרי גרסימוב, פירסם את תפיסת ההפעלה שלו במאמר במגזין צבאי מיד עם כניסתו לתפקיד ב־2012 .כך עושה מי שמבין שהחלטות מיטביות יתקבלו רק מתוך דיון פתוח על בסיס של ידע, וכי מי שסוגר את עולמו במכסה אטום, חונק את מה שנמצא בתוכו. כך עושה אדם הנושא באחריות כבדה, מביט סביבו ומעליו ורואה שאין שם אנשים ומחליט בפיכחון ובכובד ראש להיות איש" (עמוד 71).

את המאמר השלישי מאת האלוף במיל' גרשון הכהן וכותרתו המשבר בצבא היבשה. להלן כמה ציטוטים התופסים את עיקר הדברים:

• "... לא רק בצה"ל, גם בצבא ארה"ב ובצבאותיהן של מדינות אחרות העסוקות בלחימה פעילה, שרויים כוחות היבשה במשבר. בימים הראשונים לכהונתו, לקראת גיבוש תוכניתו הרב־שנתית לבניין הכוח ("גדעון"), ביקר הרמטכ"ל, רב־אלוף גדי איזנקוט, במפקדת זרוע היבשה ושמע שם על "משבר היבשה". משם המשיך לביקור באימון של אחת האוגדות ובחן האם קיימת בקרב הלוחמים תחושה כזאת. התשובה — כמצופה מכוחות בדרג השדה — הייתה שלילית. ואכן בדרגי השדה של צה"ל אין תחושת משבר. לחיילים מסורים ולגייסות שרוחם איתנה לא קל לספר על משבר. ובכל זאת, לטענתי, צבא היבשה של צה"ל מצוי במשבר" (עמוד 100).
  
• "... על הרקע הזה יידרש צה"ל בעתיד לכמה כשירויות יסוד. אלה העיקריות שבהן: לחימה באזור בנוי רווי באוכלוסייה; שהייה במרחבים מאוימים המחייבים הישענות על מיגון מוגבר — כמו זה שמעניק רק"ם כבד )נמר ומרכבה( המצויד בהגנה ייחודית מפני מטענים ונשק נ"ט לסוגיו; לחימה במרחב התת־קרקעי, ובכלל זה יכולת בסיסית לגלות מערכים תת־קרקעיים; הפעלת מסות גדולות של חי"ר לטיהור מרחבים; חיבור רשתי למודיעין נקודתי בזמן אמת; הפעלה של כוחות הנדסה כדי להתגבר על זירות מטענים ועל מערכות מכשול מורכבות; מתן סיוע אווירי, ימי ולוגיסטי צמוד לכוחות הלוחמים. כשירות בסיסית חיונית נוספת היא חיבור של כל הכוחות — ביבשה, בים ובאוויר — לרשת משותפת של שליטה ובקרה" (עמוד 107).
  
• "... על אף שאנחנו מצויים בעידן הסייבר והטכנולוגיה העילית, תמשיך הלחימה ביבשה להתבסס בעתיד הנראה לעין בעיקר על חיכוך פיזי ישיר בסביבה של אמצעי לחימה ושל תנאי קיום הנמצאים עדיין בעידן הלו־טק וממשיכים לדרוש מהלוחם חוסן גופני ונפשי. המצב דומה למצבה של חברת קודאק הנדרשת להמשיך לייצר ולפתח מצלמות פילם גם בעידן המצלמות הדיגיטליות. ההסבר לכך הוא שלטכניקת הצילום הישנה יש סגולות מיוחדות שבתחומי צילום מסוימים עדיין אין לה תחליף. למרות השאיפה לבסס עליונות טקטית ומערכתית על טכנולוגיות מתקדמות עדיין לא ניתן לוותר על נוכחות צבאית מסיבית ואפקטיבית ביבשה" (עמוד 107).

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)