פשוט תעשה ניסוי קטן וקל.
קרא עיתונים של עיתונאים "משכילים עם ראיית עולם רחבה וביקורתית" מחלקים שונים של העולם המדווחים על אותו מקרה.
אתה תגלה שהם מדווחים דברים הפוכים.
דוגמא בוטה ומאוד מוכרת לישראלים שקוראים עיתונים ממערב אירופה אלו כותרות כגון "פלסטיני נהרג בידי צה"ל באיו"ש, יש שני פצועים נוספים" כשמדובר במחבל שנורה ובקורבנות שלו.

ערוצי המידע העיקריים שלי כוללים את צרפת24, אל גזירה ורשת פוקס, ויוצא לי לקרוא לפחות פעם בחודש חלק גדול ממהדורות האינטרנט של עיתונים מכל העולם.
אם יש דבר אחד שמשותף לכולם זה שכולם מטפחים אג'נדה כלשהי, ולאף ערוץ תקשורת אין שום מחוייבות לאתיקה כלשהי (ישנם עיתונאים אמיתיים בחלק מערוצי התקשורת. הם היוצא מהכלל).
הביקורתיות בכל ערוצי התקשורת, אם היא קיימת בכלל, קיימת רק כאשר היא משרתת את אותה אג'נדה.

ההבדל המהותי שבאמת קיים בין מדינות טוטליטריות למדינות שיותר פתוחות, וזה מה שלדעתי ניסית להדגיש, זה שבמדינות טוטליטריות האג'נדה היא האג'נדה של השלטון, ובמדינות לא טוטליטריות זה לא בהכרח המצב.

רק קח בחשבון שלא תמיד אג'נדה שהיא לא של השלטון צודקת יותר מאשר האג'נדה של השלטון...

נ.ב. - אם אתה מסתדר עם חומר קריאה כבד באנגלית, אני מאוד ממליץ על אוסף המאמרים של Susan Sontag שנקרא On Photography.
היא התמקדה בתמונות בעיתונות כאמצעי להבניית תודעה, וכבר בשנות השבעים היא קלטה לאיפה התקשורת הולכת.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...