לא בטוח שהרצון לשמור על שקט ישאיר את המלחמה בין חיזבאללה לישראל על הנייר



לא בטוח שהרצון לשמור על שקט ישאיר את המלחמה בין חיזבאללה לישראל על הנייר
נסראללה שוב מאיים לנקום את מות קונטאר ונתניהו שוב מאיים להגיב בחוזקה. חרף הרטוריקה הלוחמנית, נדמה שבפועל נוקט חיזבאללה מדיניות זהירה למדי ומהלכיו הצבאיים מכוונים לעתיד

• עמוס הראל
• 01.01.2016

ישראל החליפה השבוע איומים עם שכניה כאילו היתה זו 1967 או 1956. אלא שבצד השני כבר לא ניצבים גנרל מצרי או דיקטטור סורי, אלא שניים מן הארגונים הקיצוניים הפועלים משני צדי השבר הסוני־שיעי, הנמצא במוקד שפיכות הדמים המרסקת את העולם הערבי זה חמש שנים.
בעודם עסוקים בטבח ההדדי בסוריה, בעיראק ולעתים בלבנון, התפנו מנהיגי ארגון חיזבאללה השיעי וארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) הסוני לשגר אזהרות מפורשות לכיוונה של ישראל. למזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה היה כאן חשבון ספציפי לסגור, על חיסולו של המחבל הדרוזי־לבנוני סמיר קונטאר. מנהיג דאעש, אבו־בכר אל־בגדדי, שחרר איום כללי יותר, כי לוחמיו יבואו לפגוע ב"יהודים בפלסטין".
ישראל וחיזבאללה מחליפים מסרים מאיימים בתדירות גבוהה למדי מאז המלחמה האחרונה ביניהם, בקיץ 2006. חרף הרטוריקה הלוחמנית של נסראללה, ואף שההסברה הישראלית מקפידה לתאר את חיזבאללה כתוקפן, נדמה שבפועל נוקט הארגון מדיניות זהירה למדי. רוב מהלכיו הצבאיים מכוונים לעתיד, לבניין הכוח שלו לקראת עימות נרחב נוסף עם צה"ל ולא לפעילות התקפית מיידית נגד ישראל לאורך הגבול. לפי הדיווחים בתקשורת הבינלאומית, ישראל היא שיזמה את רוב התקיפות בחזית הצפונית בעשור האחרון, אף שלרוב לא נטלה עליהן אחריות באופן רשמי.
כפי שפורסם, תקיפות אלה כללו בין השאר את הפצצת המתקן הגרעיני בצפון מזרח סוריה ב–2007, התנקשויות בגנרל סורי ובבכיר חיזבאללה עימאד מורנייה בשטח סוריה ב–2008, סדרה ארוכה של תקיפות אוויריות שכוונו בשלוש השנים האחרונות נגד שיירות נשק לחיזבאללה בסוריה (ובמקרה אחד בשטח לבנון, ליד העיירה ג'נטא), התנקשות בבכיר חיזבאללה חסן לקיס בביירות, התנקשות בבנו של מורנייה, ג'יהאד, ובגנרל איראני ברמת הגולן בינואר אשתקד ולבסוף — חיסול קונטאר.
חיזבאללה, לעתים יחד עם איראן, ניסה תחילה לנהל את המערכה נגד ישראל בחו"ל, בסדרה ארוכה של פיגועים כושלים נגד יעדים ישראליים באסיה ובאירופה. בהמשך ביצע הארגון פיגוע התאבדות שבו נרצחו חמישה תיירים ישראלים בבורגס, בולגריה, ביולי 2012, ורק בשנתיים האחרונות העז ליזום פעולות נקמה לאורך הגבול עם ישראל. אלו יצאו לפועל ברוב המקרים דרך שטח סוריה ברמת הגולן, בין השאר באמצעות הרשת שהנהיג קונטאר. רק לאחר ההתנקשות במורנייה הבן, פעל חיזבאללה מלבנון עצמה, כשירה טילי נ"ט שמהם נהרגו קצין וחייל בגבעתי למרגלות הר דב.
ברוב סבבי המתיחות הקודמים, חיזבאללה איים ובהמשך הגיב לפעולות שייחס לישראל, אך נזהר שלא לאבד לגמרי שליטה על המצב. התגובות הצבאיות המדודות יחסית שלו שיקפו כנראה את זיכרון הכווייה של 2006. אף שמלחמת לבנון השנייה הסתיימה במעין תיקו, ואף שנסראללה מקפיד לתארה כניצחון גדול — נראטיב שיחזור על עצמו ביתר שאת בחודש יולי, במלאת עשור למלחמה — נדמה כי לארגון אין אשליות באשר לנזק שעלול להיגרם לו, לעדה השיעית וללבנון כולה כתוצאה ממלחמה נוספת.
המלחמה האחרונה היתה תוצאה של מקח טעות כפול: ההחלטה הנמהרת של נסראללה על חטיפת חיילי המילואים והתגובה הפזיזה של ממשלת אהוד אולמרט, שמרבית חבריה לא הפנימו כי הם מצביעים למעשה על יציאה למלחמה. מאז חיזבאללה נזהר בדרך כלל, אף שהוא עדיין נוטל על עצמו שולי סיכון מסוימים בתגובותיו. במארב הטילים ליד הר דב נורו חמישה או שישה טילי נ"ט, שאחד מהם פגע במטרתו. אילו נהרגו יותר חיילים היה הדבר עלול להמיט על האזור מלחמה שאיש אינו רוצה בה. שיעור האבדות המועט יחסית איפשר לישראל לעבור על ההתקפה לסדר היום ולנעול את הסבב אחרי מטח התגובה המתחייב לשטח לבנון.
בהשוואה למורנייה ובנו ולחסן לקיס שחוסל בביירות, קונטאר אמור היה להיחשב כמעט לדמות במשקל קל. הרוצח הדרוזי לא היה בשר מבשרו של חיזבאללה אלא אומץ על ידי נסראללה כסמל משיקולי תדמית, כדי לשמר את המאבק בישראל סביב סוגיית האסירים הלבנונים שבהם החזיקה. כששוחרר ב–2008, תמורת החזרת גופותיהם של חיילי המילואים אלדד רגב ואודי גולדווסר, הועסק תחילה כנואם בכנסים של הארגון. רק בשלב מאוחר יותר נמצא לו תפקיד מבצעי, כראש רשת טרור דרוזית ברמת הגולן, שגם היא החליפה פטרונים בשנתיים האחרונות, כנראה על רקע חוסר שביעות רצון בחיזבאללה מתוצאות פעילותה.
ובכל זאת, נדמה שמשהו בהערכות הקודמות בדבר חשיבותו השולית של קונטאר לחיזבאללה עלול להתברר בדיעבד כשגוי. מאז ההתנקשות לפני שבועיים טרח נסראללה לנאום בפומבי פעמיים לזכר קונטאר ולאיים מפורשות על ישראל. ייתכן שהאזהרות שוגרו מחוסר ברירה ומתוך תחושה שחיזבאללה חייב לבסס מחדש מאזן הרתעה כלשהו מול ישראל, אחרי מה שהארגון רואה כחציית קווים אדומים. אבל מכל מקום, ברור ששני איומים פומביים כבר מסנדלים את חיזבאללה לתגובה, ולו מוגבלת.
ישראל לוקחת את הדברים ברצינות. ראש הממשלה בנימין נתניהו איים להגיב בעוצמה אם ישראל תותקף. ואילו הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שנוכחותו התקשורתית בדרך כלל דלילה למדי, שבר השבוע שיא אישי בהופעות פומביות. בשני נאומים בטקסים צבאיים, ביום ראשון וביום שני, הודיע הרמטכ"ל כי צה"ל ערוך לכל אתגר ויפגע "בכל מבקשי רעתנו". כעבור יומיים צולם איזנקוט בביקור אצל מפקד אוגדה 91, תת־אלוף אמיר ברעם, כשהוא בודק את כוננות הכוחות בגזרת לבנון. בין לבין אמר מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד, בראיון לאתר אינטרנט סעודי, כי ישראל סיכלה הברחות של טילי קרקע־אוויר רוסיים מדגם אס־איי–22 מסוריה לחיזבאללה. גולד לא פירט מתי זה קרה אך גם ההתבטאות הנדירה, בעיצומה של המתיחות סביב קונטאר, אותתה על כוונותיה ויכולותיה של ישראל בזירה הצפונית. מה מבין הקמ"ן של נסראללה מכל הדברים הללו? שישראל נחושה ושבמקרה הצורך היא תגיב בתקיפות, אבל גם כנראה שהיא די לחוצה מההתפתחויות.
גלעד רייך, חוקר ישראלי השוהה במרכז בלפר באוניברסיטת הרווארד, פרסם בחודש שעבר מאמר על "שימור המלחמה הקרה" בין ישראל לחיזבאללה, לאחר הסכם הגרעין בין איראן למעצמות. להסכם וינה, טוען רייך, יהיו השפעות עצומות על משוואת הכוחות בין ישראל ליריביה בלבנון ובסוריה. התוצאה המיידית שלו תהיה דווקא צמצום הסיכון למלחמה כוללת בחזית הצפונית משום שהאפשרות של תקיפה ישראלית נגד אתרי הגרעין האיראניים (ובעקבותיה הפעלת איראן בידי חיזבאללה נגד ישראל) ירדה מן הפרק.
לדבריו, בצפון נוצרים כעת פערים בין האינטרסים של חיזבאללה לאלו של משמרות המהפכה האיראניים. בזמן שהאיראנים מעוניינים להטריד ולאתגר את ישראל לאורך הגבולות, חיזבאללה מבקש בראש ובראשונה לשמר את מעמדו כישות הצבאית והפוליטית המובילה בלבנון, ולשמור על מה שהארגון מתאר כיציבות לבנונית.
רייך, שהמאמר הקצר והמרתק שלו כנראה ירד לדפוס עוד לפני פרשת קונטאר, כותב שישראל וחיזבאללה עסוקים במלחמת מוחות מתמשכת, שמתנהלת בנאומים פומביים ופעילות חשאית. מה שלא נעשה מספיק לטעמו הוא שימוש בערוצים דיפלומטיים — ששני הצדדים יזדקקו להם גם כדי לצנן מתיחויות תקופתיות וגם כדי לעצור במהירות מלחמה גדולה אם תפרוץ בעתיד. הוא סבור כי הכלים הדיפלומטיים כיום אינם אפקטיביים דיים וכי גם במקרה של מלחמה הקהילה הבינלאומית תתערב באטיות ובאיחור, אחרי שייגרם נזק גדול. דרוש לדעתו ערוץ תיווך חשאי שיופעל בעת הצורך בעקיפין, בעזרת מדינות כמו רוסיה וארצות הברית. כרגע זה נראה כמו רעיון שהצדדים יתפנו לבחון רק אחרי השלמת סבב התקיפה והנקמה הנוכחי.
האיום הדרומי
בהשוואה לאיומי נסראללה, נשמעה קלטת האודיו של מנהיג דאעש אל־בגדדי, שפורסמה בשבת האחרונה אך כנראה הוקלטה זמן מה קודם לכן, כפחות קונקרטית. החוכמה המקובלת בישראל גורסת כי דאעש אינו מציב כעת יעדים ישראליים בעדיפות גבוהה במיוחד וכי הארגון שקוע כעת בקרבות בלימה שהוא מנהל נגד יריביו בסוריה ובעיראק, בעודו יוזם ומכוון מרחוק פיגועי נקמה במעצמות הלוחמות נגדו, כמו אלו שנעשו בנובמבר בסיני (פיצוץ מטוס התיירים הרוסי), בפריז ובקליפורניה.
בזירות העיקריות שבהן מתמודד דאעש נוחל הארגון לא מעט כישלונות, האחרון שבהם בנפילת העיר רמאדי בעיראק לידי כוחות הממשלה השבוע. התבוסה ברמאדי מצטרפת לאובדן נכסים טריטוריאליים קודמים בעיראק ובצפון סוריה, להרג פעילים בכירים יחסית בתקיפות אמריקאיות ובעיקר לאובדן עצום של מתקני ומכליות נפט (מקור הכנסה גדול) בהפצצות האוויריות הרוסיות. כל זה לא אומר שדאעש אינו ממשיך להילחם ולהישען על מתנדבים סונים המוסיפים לזרום לשורותיו ממדינות ערב ומאירופה.
בגבולות, ישראל עוקבת אחר פעילות דאעש בשתי חזיתות — בדרום רמת הגולן ולאורך הגבול המצרי בסיני. במשולש הגבולות עם ירדן וסוריה פועלים כ–600 לוחמים של ארגון שוהדא אל־ירמוק, פלג מקומי שנשבע אמונים לדאעש לפני כשנה ואנשיו מחזיקים בנשק קל ובטילי נ"ט לצד טנקים ונגמ"שים. סיכון פוטנציאלי אחר טמון בפעילות של ג'בהאת א־נוסרא, הפלג המזוהה עם אל־קאעדה ששולט בחלק ניכר יותר מהרמה הסורית באמצעות בריתות עם ארגונים סוניים אחרים ונלחם במקביל הן בשוהדא אל־ירמוק והן במשטר אסד.
מבחינת א־נוסרא ישראל אינה נמצאת בעדיפות אבל האיבה האידיאולוגית שלו כלפיה מובהקת, והמודיעין הישראלי לא מוציא מכלל אפשרות פיגוע ראווה עתידי של הארגון מכיוון הגבול. התרחיש היותר מטריד הוא מהגבול הדרומי, שם שולט ארגון וליאת (מחוז) סיני המזוהה עם דאעש בשטחים גדולים יחסית. הארגון כבר הפגין יכולת לחימה גבוהה בפעולות נגד הצבא המצרי.
לסיכונים הללו נוספת ההשפעה הגוברת של דאעש בתוך ישראל, על צעירים ערבים בגליל ובמשולש ועל בדואים בנגב. הנכסים הטריטוריאליים של דאעש פחות מסוכנים מההשפעה האידיאולוגית שלו. המספרים עדיין קטנים. עד כה עצרו שב"כ והמשטרה כמה עשרות חשודים בפעילות הקשורה בדאעש. אולם אם הארגון יצליח לגייס ולהפעיל, בעיקר באמצעות האינטרנט, צעירים בעלי אזרחות ישראלית לצורך פיגועים, כפי שעשה באשר לבני הזוג שביצעו את הטבח במרכז הקהילתי בסן ברנרדינו שבקליפורניה — זה יהיה ההישג האמיתי מבחינתו.

"לא חוזרים עד שמבצעים"(המוטו של גדוד 890 של הצנחנים, כפי שניסח אותו מפקדו אריק שרון)
"איפה האופניים שלך עכשיו? תאר לעצמך, שאתה יורד עכשיו למטה, למקום הרגיל, אבל האופניים לא שם. עצור את עצמך ברגע הזה, בשנייה שאתה מגלה שהאופניים לא שם, ותכפיל את הרגע הזה פי אלף. זאת המלחמה." (מתוך הספר "גוף שני", מאת עפר שלח, "זמורה ביתן", 1989, עמוד 92)
"סבלנות התמדה ולעיתים כדור בין העיניים" (סיסמת המארינס לללוחמה בטרור, אותה אימץ בשעתו מפקד גדוד 890 של הצנחנים, אמיר ברעם, כמוטו גדודי)
"המבחן שלנו כצבא הוא מבחן היכולת ולא מבחן הכוונה." (מתוך ההרצאה שנשא האלוף גדי איזנקוט "מאפייניו של עימות אפשרי בזירה הצפונית ובעורף" בסמינר לזכר חללי מלחמת לבנון השנייה שנערך באוניברסיטת חיפה ב־30 בנובמבר 2010)
"אני חושב שצנחנים מחזיקים מעצמם כמחויבים למשהו שכולם מחויבים אליו, אבל הם רוצים קצת יותר. זה לא שאנחנו פועלים מאחורי קווי האויב - אנחנו לכאורה כמו כולם. אז מה בעצם ההבדל? זה שצנחן עושה הכול וקצת יותר. זה מחייב אותך ביוזמה, בהובלה, בדוגמה אישית בקרב - וגם בקימה בפני שיבה באוטובוס." (הרמטכ"ל בני גנץ על השירות בצנחנים. מתוך הכתבה "מסיבת גנץ" מאת יוני שנפלד ונועה הורוויץ, "במחנה", 6 בינואר 2011)