כאשר התחיל משפטו של דמינוק, הייתה לי תחושה לא נעימה. היה נראה לי שכולם הולכים כמו עדר ורוצים לשחזר את ההילה של משפט אייכמן. המצב אז והמצב בזמן משפט דמינוק היה שונה לגמרי מהרבה בחינות ,והיו טענות של טעות בזיהוי. במיוחד שעלו על עץ גבוה עם המשפט מוות שזה בלתי הפיך. אבל אמרתי לעצמי שכנראה אני טועה.

אבל הכי פלא היה אצלי עמדותיו של השמאל. תמיד הם יוצאים להגנה על ליברליות לכאורה ופתאום פה הם מתנפלים על עורך דין שאמור לייצג נאמנה את הלקוח. התחיל ליפול לי האסימון שייתכן מאוד שיורם שפטל הוא ימני. והשמאל יודע יותר טוב ממני. למרות שלא היו לי הוכחות. בסוף, עם הזמן נוכחתי לראות שצדקתי. הנה עכשיו כולם מכירים שהוא ימני.

מזמן שמתי לעצמי כלל שאם השמאל נאבק על משהו, כנראה שזה לא טוב. זה היה כמה וכמה פעמים, ותמיד מצאתי שזה נכון. גם במקרה הזה של משפטו של דמינוק, כאשר הבנתי שכולם טועים פה, ולא הייתי בטוח בעצמי,הנה כאשר ראיתי איך הם טיפלו בפרשה הזו, הבנתי שאכן צדקתי. בסוף גם בית המשפט הבין את זה.

לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט עַד יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר (ישעיהו סב א)

חצי האי ערב - לערבים, ארץ ישראל - לעם ישראל.

מכה של המוסלמים, ירושלים של היהודים.

https://sites.google.com/site/hamedinai/