בצפון מישור החוף - הייתה שליטה בחוף הים (ובדרך-הים).
שבט דן ישב במקום גבולי (ולכן שמשון ומלחמותיו בפלישתים הסמוכים), ולאחר שהתיישבותו לא צלחה - עבר לצפון הארץ.
שבטי מנשה ואשר - ישבו על חוף הים והתפרנסו ממנו.
ושבט יהודה - ויתר על הים (למרות שלכאורה היה חלק מנחלתו).

גם בתקופת בית שני ולאחריה, היה יישוב יהודי גדול במישור החוף,
יש למשל הלכה שמזכירה את יהודי חיפה.

כששבו מהגלויות, יהודי העולם העבירו מגביות וקנו קרקעות.
נקנו הרבה קרקעות בגליל, ומישור החוף שהיו ביצתיים ולכן הערבים נמנעו ממגורים בהם, ובנגב שהיה קשה לעסוק בו בחקלאות.
נקנו גם קרקעות ברחבי יו"ש, שבהם היו יהודים ששרדו מאות שנים, וניסו להרחיב את היישוב היהודי גם בהם.
אבל הבריטים גירשו את היהודים שישבו בערים אלו, כשהערבים ערכו פוגרומים, בתירוצים של "ביטחון".