ציטוט:

וזה נכון לגבי לבנון אפילו יותר (בזמן שישראל פורחת כלכלית - בלבנון נמצאים במלחמת התשה קשה בגבול סוריה).

אני לא בטוח. משלוחי הרקטות כנראה ממשיכים להגיע מאיראן לחיזבאללה והמשגרים החדשים ממשיכים להיות מוצבים בטווח ירי מערי ישראל. אז לא בטוח שהזמן משחק לטובתנו.

ציטוט:

וגם בלבנון - בלי שותף מקומי שיעשה סדר אחרי המלחמה (כמו שבאשיר ג'ומייל היה אמור לעשות, ובלעדיו נשארנו בלי תוכנית פעולה ממשית) - לאחר המלחמה האוייב יתחמש מחדש, כך שלאיסוף נשק - לא תהיה תועלת כלל.

לא חייבים שותף מקומי באופן מיידי. אפשר בהתחלה לנקות את השטח מנשק ומאויב שאוחז בו. כשגייסות ישראליים הם אלו שמוצבים באופן בלעדי בארץ שנוקתה ואובטחה. כך היה ביהודה שומרון ורצועת עזה לפני אוסלו. רק חיילים ישראליים ואוכלוסייה מקומית שאינה אוהדת אבל חסרת יכולת להילחם בצורה אפקטיבית. בשלב השני יחל שיתוף פעולה עם האוכלוסייה המקומית על ידי קמפיין ציבורי שקורא לשיתוף פעולה עם ישראל, וכן רקימת קשרים עם מנהיגים מקומיים ושבטיים. החמולה היא המפתח ובסיס הסולידריות בחברה המוסלמית הפטריארכלית. בשלב השלישי תקום ממשלה פרו ציונית עם צבא שמצויד אך ורק בנשק ללוחמה נגד מרידה. צבא שיוכל להגן על הסדר הפנימי במדינה אבל שלא יהיה לו נשק שיוכל לאיים על מדינת ישראל, וישתף פעולה עם צה"ל שישאיר כוחות במדינה השכנה או בחלק ממנה. הייתה לנו בזמנו ליישם את המודל שהצעתי בלבנון אבל בגלל שהיה קצת קשה, בחרנו לנטוש את המשימה במקום להשלים אותה והמחיר הוא הכמות האדירה של רקטות שמכוונות כרגע לעבר ישראל. כיבוש שטחים מאוכלסים בערבים הוא משהו שצריך לראות לא רק כאתגר אלא גם כהזדמנות.