אני מדבר על שתי נקודות עיקריות ומהותיות שלדעתי הן הגורמים העיקריים שהביאו אותנו למצב הזה. לא עניינים נקודתיים אלא מהותיים.

1) תפיסה מעוותת ושגויה לחלוטין בכל הנוגע להתמודדות עם הטרור.
באופן כללי - תפיסה שצריך להכיל את הטרור הפלסטיני, שלא ניתן להכריע אותו, הבנה שלו אפילו, מוסר מעוות, שאננות, תחושה שאנחנו לא באיום קיומי וקבלה של אירועי טרור ונרצחים יהודים בטפטופים כל הזמן ועוד.
כל זה הביא אותנו למצב שהטרור במשך עשרות שנים מתרחב והולך בכל ההיבטים, ברמת אמצעי לחימה, יכולות לחימה, מוטיבציה, התפשטות ברחבי החברה הפלסטינית, ועוד ועוד.
במקום להילחם בטרור ובגורמים לו בכל הכוח באמת, כולל מיגור ההסתה, חיסול כל מחבל וכל תשתית טרור שרק קיימת - העדיפו להכיל, לעצום עיניים, לשקוט על השמרים, לשמור על שקט תעשייתי היום בידיעה שהמחיר בעתיד יהיה גבוה לאין ערוך אבל במשמרת של מישהו אחר, להשקיע מליארדים בלרדוף בפינצטה אחרי מחבלים שכבר רצחו יהודים ועוד.
במקום ליזום, היו פאסיביים.
(אני לא נכנס לסוגיה של מערכת המשפט, התקשורת, ארוגני השמאל ועוד - כל זה כשלון של המערכת הפוליטית. אני מדבר על המערכת הצבאית)


2) תרבות של שקר וטיוח בצבא. במקום ללמוד מכל אירוע וכל תקרית את הכשל האמיתי ולהשתפר באמת, בחרו לטייח ולמרוח את הדברים, להתעסק בטפל ולהאשים את הש"ג, לזרות חול בעיני הציבור. לקדם רק את מי שנאמן לרוח המערכת הרקובה. וכך לא נוצר אפילו סיכוי לשינוי.