דיאלוג אסטרטגי רדוד
מאת זאב שיף

החיוכים הדיפלומטיים שליוו את ביקורה החטוף של קונדליזה רייס בישראל אינם יכולים לכסות על המשבר המתחולל במשך חודשים בין הממשל בוואשינגטון למשרד הביטחון בישראל. זה משבר חמור, שחרג לתחומים מדיניים וכלכליים. הוא כרוך בצעדי ענישה אמריקאיים, הפוגעים בתעשיות הביטחון הישראליות ובצה"ל. ישראל מייחדת מאמצים לסיימו, אך אינה מצליחה; נראה כי משום שמדובר במשבר אמון.

ההנחה היתה, כי ואשינגטון תסיים את המשבר לפני ההתנתקות. במקום זה באו האמריקאים בדרישות חריפות יותר. המשבר החל בדיווח על חלקי חילוף למזל"ט תקיפה מתוצרת ישראל שנמכרו לסין, אך במהלכו נחשפו בעיות בסיסיות ביחסי שתי המדינות.

אחת המסקנות היא, שבין ישראל לארצות הברית אין מתנהל כיום דיאלוג אסטרטגי מקיף, כמו זה שהיה בעבר. למשל, כשהדיאלוג נוהל על ידי מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר דוד עברי. יהיו בוודאי פקידים בצמרת הישראלית שיטענו, כי שיחות בין שני פקידים בכירים על ההתנתקות וגדר הביטחון הן "הדיאלוג האסטרטגי". זו גישה שטחית ומוטעית. הדיאלוג האסטרטגי בין המדינות התנדף לאטו בשנתיים האחרונות, אחרי שדן מרידור נדחק מתפקידו כבן השיח בנושאים האסטרטגיים. השר צחי הנגבי, שמונה על ידי ראש הממשלה במקומו של מרידור, אינו מורגש בתחום זה. הרושם הוא, שבוואשינגטון מבכרים שלא לדון עמו בנושאים אסטרטגיים, בהכירם את עמדותיו הקיצוניות.

דוגמה לרדידות המגעים האסטרטגיים היא העדרו של דיון יסודי בין ארה"ב לישראל על תוכנית הממשל האמריקאי להעמקת התהליך הדמוקרטי במזרח התיכון. תהליך זה נחל הצלחה בכמה מקומות, אך במקביל הוא גם נותן דרור לכוחות קיצוניים, העלולים לסכן משטרים פרו-מערביים כמו במצרים. זה נושא חשוב, שיכול לשמש הזדמנות טובה לישראל לדיון אסטרטגי עם האמריקאים. למרות זאת, דבר לא קרה.

יש לשאול, כיצד אירע שכמעט כל הערכותיה של ישראל בנוגע לניהול המשא ומתן עם האמריקאים ב"פרשה הסינית" של מזל"ט התקיפה התגלו כמוטעות. ישראל תימרנה את עצמה למצב, שבו ידידיה בממשל ובקונגרס אינם יכולים, או אינם רוצים, לעזור לה בפרשה זו. שר הביטחון, שאול מופז, נאלץ לבקש מאישים מחוץ למשרד הביטחון להתייצב בראש צוותי המו"מ. בין אלה מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף (במיל') הרצל בודינגר וצבי שטאובר, לשעבר שגריר ישראל בבריטניה וכיום מנהל המרכז האסטרטגי באוניברסיטת תל אביב. לאחר מכן פנה מופז לתת-אלוף (במיל') עוזי עילם, שהיה מנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית וראש מפא"ת (המינהל לפיתוח אמצעי לחימה ותשתית), וביקשו לגבש הצעה לחוק פיקוח על יצוא ביטחוני. מכאן, שבמשרד הביטחון לא נמצא אדם מתאים שהאמריקאים יקבלוהו ברצון לניהול המו"מ.

הצד האמריקאי משדר, כי נכווה פעמים מספר על ידי ישראל והפעם החליט להיות תקיף. בעלבונם הם אינם מתחשבים במצב הפוליטי בישראל ומנסים להכתיב לכנסת, באופן מעליב, לוח זמנים להחלטותיה. הסכם נועד לסיים משבר, ולא לכפות על מדינה ידידה להסכים שיענישוה בשלבים. גם רפובליקת בננות לא היתה חותמת על הסכם כזה.

מנגד, ברור שהפיקוח על יצוא הנשק מישראל צולע ומצוי כולו בתחומה של מערכת הביטחון. הדרג המדיני אינו מעורב בו כמעט, והכל נתון בידי הפקידים. הקשר הבין-משרדי לקוי, וגם כיום משרד הביטחון אינו מעדכן את משרד החוץ בפרטי המו"מ עם האמריקאים. למכס הישראלי אין הנחיות בדבר יצוא מוצרים העשויים לשמש גם לצרכים צבאיים. גם בלי לחץ אמריקאי, הגיע הזמן להכניס סדר ביצוא הביטחוני מישראל.


http://www.haaretz.co.il/hasite/pag...SubContrassID=0