10-05-2006, 10:42
|
|
|
חבר מתאריך: 23.09.04
הודעות: 637
|
|
אוקיי,
פספסתי את הקטע של ההכשרה המשפטית. אני מניח שחלק מהתחרות הייתה של ידע ו"מצב-תגובה", ולכך באה ההכשרה הזאת, ובאמת זה קצת מצחיק.
זו טעות לחשוב שכוונתי הייתה "אם האמריקאים הורגים יותר אז אנחנו בסדר שאנחנו הורגים קצת". הבאתי את זה רק כדי לתת מושג של השוואה לחילות אחרים, למשל צבא ארה"ב. גם לגבי צבא בריטניה באירלנד, אמנם אינני מומחה למצב שם, אבל יש לי סיבות להיות בטוח שהמשקל שהמפקדים בצה"ל רואים בפגיעה מינימלית בתושבים גדול אף יותר, במיוחד לאור הנסיבות השונות (נזכיר שאפילו בתקופות הפורחות ביותר של הIRA המצב באירלנד לא התקרב אפילו למצב שלנו כאן, ומעולם לא הייתה בריטניה קרובה אפילו למצב לחימה פעיל כמו כאן, כך שכמעט ואין מה להשוות).
גם אני שירתתי בצבא בתקופה אינטנסיבית זו, ואינני חושב שיש הפקרות, ולדעתי היחס הכללי לאוכלוסייה הוא הרבה מעבר לסביר, אפילו על חשבון בטחון חיילינו (ראה ערך האיסור על נוהל שכן ונהלים דומים, איסור שיעורר צחוק פרוע בכל צבא בעולם שנמצא בסיטואציות דומות, וראה ערך החייל שנהרג במחסום ארז כי המחבלת התחזתה לנכה והוא אפשר לה את בקשתה, וזה אפילו לא קצה המזלג של דוגמאות שניתן להביא על "יחס הומאני" שגבה מחיר של חיי אדם). רק צריך להסתכל למשל את התגובה החריפה של גורמי הצבא למקרי הביזה (השולִיים יחסית) שהיו בחומת מגן, ואת מערך שיעורי החובה שפותח בעקבות מקרים אלו, כדי לקבל מושג על הנושא.
אתה חושב שאני נהנה כשאני עובר יום יום במחסומים, ורכבי מחליק בקלילות לצד טור ארוך של ערבים שמעוכבים שם? אתה חושב שלדעתי הם מאושרים שם?
מה שכן, אני חושב שהמחסומים הללו הם צעד מינימלי, הכרחי ומידתי מכל בחינה שהיא, כדי למנוע פגיעה בחיי אזרחינו. אני גם מקווה שאותם מעוכבים במחסום הנ"ל זוכרים שהסיבה היחידה לקיומו הוא המחבלים ששורצים באזור, ויוצאים מהכפרים שלהם, וזוכים לתמיכה ולעידוד אקטיבי או פאסיבי מרוב התושבים שם, ושזיכרון זה ממקם את החוויה השלילית הזאת בפרופורציה ראויה (דבר שאני חושש שלא קורה).
אפשר להעלות ספקולציות כיד הדמיון על ההולנדים או האוסטרים, אבל העובדות בקרקע המציאות הן שכל צבא אחר בעולם המודרני שהיה במציאות דומה לזאת שצה"ל מצוי בה ב5 השנים האחרונות, רשם הישגים נמוכים בהרבה בתחום ההומאניות. (כבר העיר YGH שלדבר על האידיאל אפשר הרבה, בעיקר אם הוא לא ריאלי).
|