הפרופ' טואף, ששימש עד השנה שעברה כראש המחלקה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן, נחשב למומחה בינלאומי ליהדות איטליה בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת. הוא נצר לאחת משושלת הרבנים המיוחסות ביותר בקהילת יהודי איטליה. אביו, אליהו טואף, היה הרב הראשי של רומא ומבכירי המנהיגים היהודיים באירופה, שמילא תפקיד מרכזי בכינון היחסים בין הכנסייה הקתולית לבין ישראל והעם היהודי.
אחד האירועים ההיסטוריים שבמרכז הספר הוא רציחתו של הילד סימונינו מטרנטו. גופתו של הילד הנוצרי נמצאה בתעלה במארס 1475, ויהודי העיר טרנטו הואשמו בכך שרצחו אותו והשתמשו בדמו להכנת מצות. 16 יהודים מהקהילה נתלו לאחר שנגבתה מהם הודאה בעינויים. על סמך קריאת המסמכים המשפטיים הנוגעים לפרשה, וכן טקסטים אחרים, קובע טואף בספרו שלא ניתן לפסול את האפשרות שההאשמות נגד כמה מהיהודים היו מבוססות.
בכך נפתח מחדש הדיון באחת מעלילות הדם החמורות ביותר בתולדות אירופה.
בעקבות עלילת הדם במאה ה-15, הוכרז סימונינו כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית. הוא נהנה ממעמד כזה עד ועידת הוואתיקן השנייה ב-1965. בוועידה זו, שהסירה מעל העם היהודי לדורותיו את אשמת צליבתו של ישו ופשעים אחרים שיוחסו ליהודים במשך הדורות, בוטל גם פולחנו של הילד סימונינו, והוא הורד מדרגת קדוש. עם זאת, קבוצות קתוליות אולטרה-שמרניות דוגלות עדיין באמיתותה של פרשת סימונינו, וממשיכות לקיים את פולחן הקדושים של הילד.
מרכיב עיקרי בפסח
לטענת הספר, המשפטים על רצח פולחני של ילדים נוצרים באיטליה התקיימו כמעט באופן בלעדי בחלק הצפון מערבי של חצי האי, שבו חיו קהילות של יהודים אשכנזים. הספר מגדיר עצמו כ"קריאה מחודשת, ללא דעות קדומות, של התיעוד הקדום למשפטם של היהודים שהרגו את הילד סימונינו ושל מספר מקרים אחרים, לאור התמונה הכוללת באירופה ותוך היכרות מפורטת עם הטקסטים היהודיים. המחבר שופך אור על טקסי הריפוי שבהם נעשה שימוש בדם בתרבות היהודית, ומגיע למסקנה כי עלילות הדם לא היו תמיד מומצאות, בעיקר אצל יהדות אשכנז".
טואף מתאר את מרכזיותו של הדם במסורת חג הפסח. לטענתו, בחלק מהקהילות היהודיות ייחסו לדם של חיות ושל בני אדם יכולת ריפוי והוא מילא תפקיד בטקסים קבליים, בין השאר כדי לעורר תשוקה מינית - וגם כדי לעצור את הדימום המתרחש בעקבות טקס המילה.
החוקר: קיבלתי איומים
כצפוי, עוררו הטענות החריגות גינויים חריפים. ועד הרבנים של איטליה פרסם גינוי לטענות שבמחקר, שעליו חתום גם אביו של הפרופ' טואף, הרב אליהו טואף. הרב טואף אמר שהוא מצפה לקרוא את ספרו של בנו ולהכיר את המסמכים, אבל מציין שלפי התורה והמסורת היהודית יש איסור חמור לאכול דם של חיות, ולא כל שכן בני אדם.
הפרופ' טואף נמצא כעת באיטליה, ולא ניתן היה ליצור אתו קשר. בכתבה בעיתון "קוריירה דלה סרה", התלונן טואף על איומים שקיבל. לדבריו, "הרובע היהודי הוא כרגע לא מקום בטוח בשבילי". הוא גם התלונן על כך שנעשה שימוש בשמו של אביו נגדו. "אני מנסה ליצור קשר עם אבי, אבל לא מצליח. אני מקווה שאמצא דרך לדבר אתו".
בתגובה נוספת שהתפרסמה בעיתון "לה סטמפה" הביע טואף כעס על הגינויים נגדו, שלדבריו אינם מבוססים על קריאת ספרו. הוא אף חזר בו מחלק מטענותיו. "בספר שלי, שאורכו כ-400 עמודים, ניסיתי לבדוק אם הטענות על שימוש בדם נוצרי לצורך אפיית מצות היו האשמות שווא נגד היהודים. מחקרי מראה שבימי הביניים, קבוצה של יהודים פונדמנטליסטים לא כיבדה את האיסור המקראי, והשתמשה בדם למטרות ריפוי. מדובר רק על קבוצה אחת של יהודים, שהשתייכה לאותן קהילות שסבלו מהרדיפות הקשות ביותר בתקופת מסעי הצלב. מהטראומה הזאת נבעה תשוקה לנקמה, שבמקרים אחדים גררה תגובות שביניהן רצח טקסי של ילדים נוצרים".
"המחקר - עלילת דם"
עם זאת, היסטוריונים אחרים שוללים גם טענות אלו. "אני לא חושב שיש איזשהו היסטוריון שחושב שיש אמת בעלילות הדם", אומר הפרופ' ישראל יעקב יובל מהאוניברסיטה העברית, מבכירי החוקרים של עלילות הדם. לדבריו, "ממה שהגיע לידיעתי, הפרשנות של פרופ' טואף נשמעת לי מצוצה מהאצבע. אני לא מכיר שום טקס יהודי שיכול להצדיק או לעורר צורך בשימוש בדם של נוצרים. ממה שאני שומע על המחקר, אני מבין שיש בו טענה שבעלילה יש מרכיב של אמת. אם זה נכון, הייתי קורא למחקר עלילת הדם הראשונה במאה ה-21".
הליגה למניעת השמצה פרסמה גינוי לטענותיו של טואף, וטענה שהוא משחק לידיהם של האנטישמים. יו"ר הליגה, אברהם פוקסמן, אמר ש"קשה להאמין שמישהו, לא כל שכן היסטוריון ישראלי, יעניק לגיטימציה לטענות חסרות הבסיס של עלילות הדם". לדבריו, הסתמכות על הודאות שנגבו בעינויים דומה לטענה שהמכשפות שנתלו בסיילם שבמסצ'וסטס במאה ה-17 אכן ביצעו את מעשי הכישוף שבהם הואשמו.
ראשי
צ'אט
12-02-2007, 06:53
אני מבין למה אתם אוהבים שכנים
מצב כלאיים
