שלום חבריי הפורום.
לאחרונה הזדמן לי לפגוש מ"פ בחטיבה 188 מתקופת מלחמת יום הכיפורים. הוא אישית "התגלגל" לאחר קרבות קשים לצמח - שם ישב יוסי פלד והמפח"ט שלו (חטיבה 205, אוגדתו של מוסה פלד). הוא קיבל לפיקודו כוח סיור חטיבתי שמנה מספר ג'יפים ושלושה טנקים - ונלחם עד לפציעתו בקרבות ההבקעה.
ככל שהוא המשיך לספר - הבנתי עד כמה איני מודע כלל לקרבות של חטיבה 188 ביומיים הראשונים של המלחמה. חיפשתי בפורום, באינטרנט ובספרים שברשותי - אך חוץ מהידוע על הקרבות של מפח"ט 188 - לא מצאתי פרטים כלשהם נוספים.
אני משער שבעקבות האבידות שספגה החטיבה הזו - פשוט לא נשארו הרבה אנשים לספר את הסיפור...
אשמח אם המומחים יוכלו לפרט קצת על סדרי הכוחות של החטיבה,מי היו המפקדים, פריסתם לפני המלחמה וקרבות שניהלו מסגרות קטנות של החטיבה ביומיים הראשונים של המלחמה.
אני אנסה להשיג פרטים מהאיש המדובר - אף על פי שייקח לי קצת זמן לעשות כן, גם מפני שקשה לו עדיין להעלות את זכרונותיו...

תודה וחג שמח

שרידי החטיבה אורגנו מחדש במחנה ירדן ובעצם היו כוח גדודי מינוס בפיקודו של סא"ל יוסי בן חנן.
למעשה, גדוד 74 ששרד פחות או יותר את מהלומת היומיים הראשונים נשאר תחת פיקודה של חטיבה 7.
בפריצה למובלעת צורף גם כוח בן חנן לפיקודה של חטיבה 7.
גדוד 39, גדוד המילואים של החטיבה היה תחת פיקוד חטיבה 4 בתחילת המלחמה ונשאר גם במסגרת זו לכל אורך המלחמה.
מיד עם תחילת הפסקת האש שוקמה החטיבה והוקמה מחדש בפיקודו של אל"מ דן ורדי, ולאחר מכן אל"מ עמוס כץ.
החטיבה איבדה במלחמה 142 מחייליה (החטיבה עם מספר החללים הרב ביותר במלחמה).

פיקוד החטיבה:
מח"ט - אל"מ יצחק בן שוהם ז"ל (נפל בציר הנפט).
סמח"ט - סא"ל דוד ישראלי ז"ל (נפל בציר הנפט).
קאג"ם- רס"ן בני קצין ז"ל (נפל בציר הנפט).
מג"ד 74 - סא"ל יאיר נפשי.
מג"ד 53 - רס"ן עודד ארז.
מג"ד 39 - סא"ל יואב וספי ז"ל.

מיקום החטיבה לפני המלחמה:
דרום לקונטיירה, ועד רמת מגשימים. מוצבי 111 ועד 117 (אויישו ע"י גדוד 50).
גדוד 74 עבר ת"פ חטיבה 7, ובמקומו קיבלה 188 את גדוד 82 של חטיבה 7 בפיקוד סא"ל חיים ברק.
גדוד 53 בתחילת המלחמה היה מרוכז בחושנייה, ממנה יצא לרמפות בגזרה הדרומית.
החטיבה לחמה ב24 השעות הראשונות, בגזרה הדרומית כנגד כוחות סוריים מדיוויזיות 5,1,9 .
לחטיבה היו בגזרה הדרומית 60 טנקים, אל מול כח של כ 600 טנקים סוריים.
למידע נוסף אודות לחימת המפח"ט וכח צביקה בציר הנפט : http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...%F6%E1%E9%F7%E4

את רוב השמות פה אני מזהה מספריו של קהלני.

מעניין אותי לדעת מדוע כולם המשיכו בשריון - רוח החטיבה, המפקדים, אבטלה בחוץ (לא יודע)?

יפה לראות שגדוד, חטיבה ואוגדה מצמיחים מפקדים שנלחמים פעם אחר פעם (ולצערנו, מקריבים את חייהם).

בעריכה - כששאלתי מדוע המשיכו בשריון, התכוונתי לעומת האזרחות.

אם נבחן את הנתונים היבשים, נראה כי האגדה על השמדת חטיבה 188 והקמתה מחדש בפיקוד בן- חנן דומה, במדה רבה לאגדה על השמדת מקבילתה- חטיבה 43 הסורית.
חטיבה 188 היתה מורכבת מ-3 גדודים: גדוד 53 שספג אבידות כבדות ביותר וכמעט ירד מהסד"כ, נדוד 74 שהיה פרוש בגזרה הצפונית, נלחם בצורה מעוררת כבוד ושרד את המלחמה תחת פיקוד חטיבה 7.
וכן גדוד המילואים 39. גדוד אחרון זה, לא מצא את הטנקים שלו בימ"ח, שכן אלה נמסרו, כחלק מהבלגן, לגדודים 77 , 71 ו-82 של חטיבה 7. הגדוד הצטייד בטנקים מהשד יודע איפוה, וסופח לחטיבה 4.גדוד זה לחם במסגרת מתקפת הנגד ובמובלעת עד סוף המלחמה בסגרת חטיבה 4.
גדוד 82 סופח לחטיבה 188, אך בפועל נלקח ממנה ע"י מח"ט 7, אשר תחילה הותיר את פלוגתו של מאיר זמיר ת"פ גדוד 77,לאחר מכן משך אליו חזרה את פלוגותיהם של צסנר ואלי גבע, כך שלא ניתן למנות גדוד זה בסד"כ של חטיבה 188.
במצב זה, בו נאלצה החטיבה לפעול בסד"כ מופחת, יצאו המח"ט והסמח"ט לציר הנפט, שם הם נפגעו ע"י הכוחות הסוריים, וכך נשבר כל פיקוד החטיבה.
סבורני, כי פיצולה של חטיבה 188, ודילולה הינם אחד הליקויים החמורים שאפיינו את התנהלות פיקוד צה"ל במלחמת יו"כ, אשר גרמו לשבירת מסגרות, עוד בטרם מגע עם האוייב, תוך יצירת איגודי כוחות מאולתרים, בעלי יעילות מופחתת וחוסר נאמנות ארגונית.
מכל מקום, חטיבה 188 איבדה את מפקדיה, אך 2 מגדודיה נותרו כמסגרות לוחמות עד תום המלחמה ואילו הגדוד השלישי הוקם מחדש ע"י בן חנן, כמסגרת מאולתרת.
מעניין מה היו פני ההסטוריה, לו בגזרה הדרומית היינו מוצאים חטיבה אורגנית, על שלושת גדודיה ,בתחילת המערכה.

כמובן, פחות פלוגה אחת שהייתה בסביבות מוצב 110 ת"פ חטיבה 7.
2 הפלוגות הנותרות עזבו את הקרב על הרמתניות לאחר חיסול מפח"ט 188 ולאחר שבעצם 188 ירדה מסד"כ פצ"ן. במשך 24 השעות הראשונות הן לחמו ת"פ 188 ובשעות המוקדמות של ה 7 לחודש גם עם כח סמג"ד 266 (מילואים) .
הקשר עם יאנוש נוצר לאחר שאלי גבע ניסה ליצור קשר עם מח"ט 188 לשם קבלת פקודות, עקב אי היענות מסיבות טראגיות חודש הקשר עם יאנוש וזה הורה לגבע לחזור ת"פ 7.

טענתך על לקיחת 82 ע"י יאנוש נכונה, אך רק לאחר שבעצם 188 ירדה מהסד"כ.
המח"ט והסמח"ט היו על ציר הנפט - בגלל איבוד הגזרה הדרומית, ועצם חשיבות ההגנה על הציר הראשי לבנות יעקב.בן שוהם הורה לסמג"ד 82 לנטוש את הגזרה הדרומית ולחבור אליו במעלה גמלא, שם הם נעו יחד על צומת קרן.

מעניין גם מה הייתה ההיסטוריה אם המאמץ של שאר הדוויזיות הסוריות היה דומה לאגרוף הפלדה של דיוויזיה 5... מבחינת ההבקעה, אף דוויזיה לא עשתה בשעות הראשונות של המלחמה מה שעשתה דוויזיה 5 - מהלך אסטרטגי נכון וצפוי, דרום הרמה עביר וניתן להגיע הכי מהר לקו הרכסים המערבי של הרמה. איני חושב שההשוואה כאן נכונה, שכן מאמצי הדוויזיות הסוריות לא היו בהכרח זהות.
או מה היה קורה אם יאנוש היה נענה לפקודת רפול לתגבר את 188 בגדוד ב 6 לחודש בערב..?

בעניין גדוד 39 (גדוד מילואים), גדוד זה טעם לראשונה אש בסביבות הצהריים של ה 7 לחודש - בזמן זה מצבה של החטיבה היה נואש, ואני בספק אם גדוד זה היה יכול לחבור לשיירי החטיבה בציר הנפט- להזכירך חט 51 הסורית איגפה את בן שוהם מערבה מכיוון תל עבס.

תגובתי נועדה לנער את הטענה בדבר השמדתה של חטיבה 188- עובדה היא שרוב גדודיה שרדו את המלחמה בניגוד לאגדה הרווחת. ואין זה משנה אם גדוד 82 שרד במסגרת חטיבה 7.

על כך התרעמתי...
אני מעדיף להתמקד בנתונים - המפח"ט חוסל, החטיבה ירדה מסד"כ פצ"ן("לא ענתה בקשר"), בעצם לא הייתה קיימת עד תחילת הפסקת האש שכן כוח בן חנן היה ברשת המבצעית של חטיבה 7. אני מסכים שהיישות 188 הושמדה, לא מרכיביה.

מעניינית חלוקת הכוחות של השריון הסדיר בפרוץ המלחמה וקצת אחריה.

חטיבה שבע היתה במתכונת הישנה של שני גדודי שריון בעלי 4 פלוגות וגדוד חרמ"ש. לכך צורף גדוד 71 שהיה כנראה בעל שלוש פלוגות.

החלוקה בין צפון לדרום נראית כך:

דרום:
גדוד 53 - שלוש פלוגות
גדוד 82 - שלוש פלוגות (פלוגה ט נשארה בצפון)
ס"ה: שש פלוגות

צפון:
גדוד 77 - 4 פלוגות
גדוד 82 - פלוגת זמיר
גדוד 71 - שלוש פלוגות
גדוד 74 - שלוש פלוגות
ס"ה: 11 פלוגות

האיום בצפון ובדרום היה בהתחלה זהה ובהמשך, עקב ניצול ההצלחה הסורי, היה מרכז הכובד בדרום (יש האומרים שזאת הייתה הכוונה המקורית של הסורים). פני השטח בדרום מתאימים יותר לפריצת טנקים. לא ברורה לי חלוקת הכוחות הזאת. (לא התייחסתי לכוחות חי"ר וחרמש מאחר והם לא באו לביטוי בשלב הבלימה פרט לחיילי המוצבים מגדוד 50 ומגולני)

הסד"כ המופיע פה נכון אולי מבחינה מספרית אך לא נכון מבחינה ארגונית... גדודים 74 ו 53 "הצריחו" ביניהן פלוגות שהיו מוצבות הרחק מהמפג"דים כדי לפשט את השליטה בכוחות. למשל פלוגה ב' של גדוד 53 (שהיה אחראי להגנת דרום הרמה) נלחמה בכלל בגזרת החרמונית בעוד שפלוגה ו' של גדוד 74 (שהיה מוצב בקוניטרה) נלחמה בכלל במוצבי דרום הרמה. כמו כן לא מצויינות פה פלוגות השלמת חרמ"ש מילואים שהיו קיימות בחלק מגדודי השיריון הסדירים וכמובן בגדודי המילואים. כמו יחידות חרמ"ש רבות אחרות, בין אם גדודים או פלוגות השלמה, הן גוייסו במלואן אך בפועל כמעט ולא נטלו חלק פעיל במלחמה, חלקן אפילו לא עלה לרמה.

תודה על האינפורמציה שלא הכרתי. עדיין נשארת העובדה שבצפון הייה מערך גדול כמעט פי 2 מבדרום.

הגדוד הוקם ע"י מדריכים מבי"ס לשריון בפיקודו של משולם רטס ז"ל.
וסופח לחטיבה, אם אני לא טועה בסיום המלחמה.

" למה לרוץ כשאפשר לנסוע! "
בצער רב וביגון קודר, אנו מודיעים על מותה של אהובתנו-מדינת ישראל.
נרצחה בידי בני בליעל, רודפי בצע ושררה, אנשי ריב ומדון.

אם אני זוכר נכון, הכח בפיקוד רטס ז"ל נלחם ברמה"ג עוד בשלבי הבלימה הראשונים ורטס עצמו נהרג ממש בימים הראשונים של המלחמה.

בעיצומו של קרב "עמק הבכא".

בדרך כלל אחרי הודעות שלך מגיע "שטף" של תגובות מיתר האנשים המתמצאים בנושא.
ציינת שגדוד 50 (היה שייך לחטיבת הצנחנים באותה תקופה?)תפס מוצבים לאורך הקו...גם זה עלה בסיפורו - והוא ציין סיפור על לחימה עיקשת של החבר'ה האלו באיזשהו בונקר - בפיקודו של יורם יאיר...מישהו מכיר את הסיפור?

בנוסף - הוא ציין שהוא עלה חזרה לרמה דרך עין -גב. אני מבין שיתר החטיבה (205) עשתה זאת גם כן...יש סיבה למה הם לא עלו דרך חמת גדר? הכביש שם היה קיים בתקופה ההיא? או פשוט קשה מדי לעלות משם?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי analmongus ציינת שגדוד 50 (היה שייך לחטיבת הצנחנים באותה תקופה?)תפס מוצבים לאורך הקו...גם זה עלה בסיפורו - והוא ציין סיפור על לחימה עיקשת של החבר'ה האלו באיזשהו בונקר - בפיקודו של יורם יאיר...מישהו מכיר את הסיפור?

אכן, גדוד 50 בפיקודו של יה-יה היה שייך לחטיבה 35.אני חושב שאתה מתכוון למוצב בתל סאקי.

שהגבת בו והבאת את סיפורה של מחלקת הטנקים של יואב יקיר ז"ל - לא ברור מהאשכול לאיזה גדוד הוא היה שייך...
עריכה: סליחה - לא עשיתי 1+1...מחלקה של פלוגה ו', גדוד 74

האשכול:
http://www.fresh.co.il/vBulletin/pr...ead.php?t=55769

תודה על המידע הכלול בכל ההודעות והתגובות עד כה.
אשמח אם מישהו יוכל לתת נתונים על:
1. כמה טנקים ישראליים לחמו בפועל בבלימה בגיזרת 116 ותל סאקי.
2. פרטים על מסגרות, ולו"ז של הלחימה הזו.
לי ידוע רק על מחלקת יואב יקיר(3) +, מחלקה מוקטנת שנשלחה ל 116 (2) .
ופלוגה מוקטנת בפיקודו של דני לוין (7) שנשלחה לתגבור במוצאי יו"כ ונכנסה למארב סורי ליד ג'וחדר (שם נפגע הטנק של אלמוג)..

האם סה"כ הטנקים הישראלים שניסו לבלום את דיב' 5 הסורית היו 12?

אודה מאוד על המידע

שלום לך
אכן, בנוסף למחלקה מפלוגה ו, היה בתל גם כח מפלוגה ד של גדוד 82, וגם סמג"ד 82 דני פסח. אגב, הכח מ82 הגיע לתל לפני מחלקת יקיר. לא ידוע לי הסד"כ המלא - אם כי אני מעריכו בפחות מ 10 טנקים שתפסו עמדות אש באזור - של שתי המסגרות, לפחות 3 טנקים נפגעו במהלך תנועתם אל האזור.
לאחר המארב נותרו בתל 2 טנקים כשירים, אחד מהם של דני פסח, טנקים אלו בלמו בהצלחה עוד נסיון פריצה סורי לתל, ולאחריה דני פסח נטש מערבה למילוי מחדש- שם קיבל את ההוראה מבן שוהם לחבור אליו.
הכוח הסורי שתקף את התל - חטיבה ממוכנת 132 .

הגדוד הוקם כאמור בחלקו מחיילי בסל"ש, אבל גם מחיילי מתקן צאלים שהיו שייכים עקרונית לגדוד 433 חטיבה 500 (כולל שני מ"פים). אני הייתי אמור להיות מצוות לגדוד הזה (עשיתי הרבה כוננויות לפני המלחמה בשתי הפלוגות). לפני המלחמה יצאתי לרגילות וכשהגדוד הוקם לא היה חוסר בכח אדם. לכן יצאתי למלחמה עם חטיבה 500 שעדיין הכילה לא מעט סדירים וקבע.

דרך אגב, בעקבות רה הארגון לפני המלחמה (שבמרכזו עמד קיצור השרות לשנתיים ותשע), הורדו הדרומיים של 188 לצאלים. חלק מהחיילים שהיוו את גדוד 71 באו מהם.

סיפור קצר של סמ"פ בחטיבה 188 על סיור לפני המלחמה, ועל לחימה במהלכה.
(מתוך: http://news.walla.co.il/?w=//714364/@@/item/printer)

בין סינדיאנה לחושניה

בין כסה לעשור, בסתיו 1973, יוחנן מגיע לביקור בגזרה. קמב"ץ גדוד 82 מחטיבה 7 בא להכיר את דרום רמת הגולן ומפנים אותו אלי, סגן מפקד פלוגה ג' בגדוד 53, חטיבה 188. מאז "ההלוויה המאושרת" לא נפגשנו. חופשות לא היו, גם טלפונים בקושי. יוחנן רכוב על ג'יפ, סמל מעמד וסמכות. הצטרפתי אליו לסיור ההיכרות עם הגזרה שבה ביליתי כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה, בעשרת החודשים האחרונים. "כשעסקתם בחטיבה 7 בירי על חביות", התרברבתי, "אנחנו דפקנו טנקים סוריים אמיתיים. אני חש כמלך דרום רמת הגולן, מפעיל רשת קשר עצמאית ונקרא 'שיקופית'".

סיפרתי ליוחנן על סמל המחלקה, דני, מקיבוץ ניר דוד, שסימן כל דרך ושביל בגזרה. עברנו על נתיבי הכניסה לעמדות. הצעתי כמה רעיונות פרקטיים כיצד אפשר להגיע במהירות לרמפות מעל תעלות הנ"ט. גאוותי המיוחדת היתה על מארב השריון שכבר הספקתי להכין לסורים. כאן מעל רכס סינדיאנה, אל מול מוצב 111, בינואר 1973, ניהלתי, כמפקד מחלקה עצמאי, "קרב שריון בשריון" כנגד קבוצה של טנקים סוריים שנכנסה לבצע מחטף בגזרה. מלא גאווה סיפרתי על הצלחת המחלקה בהשמדת שלושה טנקים סוריים לפני שהאחרים הסתלקו להם. "המג"ד, שהמתין להתרחשות באזור ג'וחדר, נתקל בטיל סאגר ולא הצליח להגיע לכאן. הוא הסתפק בבלבולי מוח בקשר".

זו הפעם הראשונה שהיוצרות התחלפו. נהפכתי לנשוא הקנאה. "כן, אנחנו בחטיבה 7 מתקשקשים ומאמנים טירונים, ואתם ב-188 עובדים", אמר יוחנן בחצי התנצלות. "אולי גם לנו ייצא לבצע עבודה אמיתית".

המשכנו דרומה עד רמת מגשימים, ערכנו תצפית על ואדי "הרוקד" והגענו למסקנה מקצועית, שמכאן אי אפשר לפרוץ מזרחה אל עבר הרמה הסורית. על מלחמה לא חשבנו. האפשרות שהסורים יפתחו במלחמה כוללת, יפרצו מערבה לכיוון הכנרת ולא יסתפקו במחטף מקומי, היתה מנוגדת להערכות המודיעין שיוחנן היה מצוי בהן כקצין מבצעים. יוחנן הוריד אותי בחניון הפלוגה בחושניה. נפרדנו בתקווה שבסופו של דבר תישאר עבודה גם לחטיבה 7.

בשעות הבוקר ב-7 באוקטובר 1973, אחרי עשרים שעות לחימה ובלימה על ציר הנפט ליד ג'וחדר, נשמעה קריאה ברשת הפלוגתית: "שיקופית, כאן נקרופיל". צווחתי בהתרגשות: "כאן שיקופית. ברוכים הבאים... ממליץ בחום שתמשיכו לירות בחביות. העסק כאן די מחורבן". לקריאתי לא היה מענה.

בשעות הצהריים, עם כוח טנקים מרוסק, חזיתי בשיירה סורית שסופה לא נראה. כמו במצעד חלפו למרגלות תל-פארס מאות משאיות, טנקים, תותחים נגררים, נגמ"שים ואופנועים סוריים. השיירה נעה לאטה לכיוון רכס סינדיאנה ומשם לכיוון צפון מערב, על ציר הנפט לעבר נפח, לכיוון יוחנן. שני מטוסי תקיפה ישראליים, שניסו לתקוף את השיירה, יורטו בטילי הסורים. חיל האוויר נעלם. לא יהיה מי שיעצור את השיירה. גם יוחנן לא יוכל. דני, סמל המחלקה, קיבל תחת פיקודו את שאריות הפלוגה מגדוד 82 וניסה לזנב בשיירה הסורית. דני דיווח על מחסור חמור בתחמושת.

עצוב וכואב לדעת שצה"ל נתקל בסאגרים כבר בינואר 73 ולא התכונן למפגש הרע איתם באוקטובר...

דרך-אגב, קצת לא קשור לנושא הספיציפי, אבל אם כבר מדברים על מלחמת יוה"כ ורמת-הגולן -
הייתי רוצה לדעת אם יש אמת במיתוס (?) שלסורים הייתה אפשרות מתישהוא, בימים הראשונים של המלחמה, לרדת מן הרמה - והדבר היחידי שעצר אותם היה פחד מתגובה גרעינית.
זה נכון או סתם מיתוס?

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.

לסורים הייתה הזדמנות של ממש, בעיקר (ואולי רק) בגזרה הדרומית, במאמץ העיקרי של דוויזיה 5.
אכן הכוחות הסורים נעצרו, ולא בגלל שהפריעו להם(פיזית), אלא לשם החלפת כוחות - למרות שהכוח הקדומני שלהם לא נשחק בצורה מסיבית. כל זה קרה בליל ה6-7 לאוקטובר בסביבות צומת המפלים בואכה גמלא- אם הסורים היו רוצים לנצל הפתעה, לא הייתה להם כלל בעיה לגלוש לכנרת - גדוד 53 כבר נשחק עד דק, כולל התגבור שקיבל מגדוד 82, סמג"ד 82 נסוג לבדו עד לחבירתו עם בן שוהם. עקרונית, בשלב זה כבר ויתרו בצה"ל על הגזרה הדרומית (עד לתגבור המילואים)ומה שנותר מ188 כולל המפח"ט התרכז בגזרה המרכזית, על ציר הנפט במטרה להגן על הציר הראשי לבנות יעקב. בפיקוד הוכנה תוכנית לפינוי ישובי מזרח הכנרת והדגניות.
יכול להיות שעצירת הסורים להתרעננות-עצירה שלא הייתה דרושה- הייתה אולי בשל איום אסטרטגי. בהחלט תמוה עד מאוד אי ניצול ההצלחה, ועצירה להמתנה עד שיגיעו כוחות המילואים..

תודה רבה על התשובה קודם-כל, בהחלט אזכור את זה.
שתי שאלות:
1) איפה זה צומת המפלים בואכה גמלא?
2) ב-7 באוקטובר כוחות המילואים כבר התפרסו בגזרה הדרומית? ואם כן, באיזו שעה ובאיזה סד"כ?
ושאלה אחרונה קצת כללית, חוץ מחיפוש בפורום פה - איפה עוד אני יכול ללמוד על קרבות רמה"ג במלחמת יו"כ? יש ספרים, או אתרים אחרים שאני יכול לקרוא מהם? (מקומות בהם אני יכול לראות מפות, ציוד של צה"ל והצבא הסורי באותה תקופה ואיך התנהלו הקרבות - דברים כאלה)

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.

וגדוד 39- הם ראשוני כוחות שריון במילואים שהגיעו לדרום הרמה, בסביבות הצהריים של ה 7 לחודש.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://tour.golan.org.il/bin/0-16-1709/9-0.jpg]















המפה מ: http://tour.golan.org.il/bin/0-16-1709/9-0.jpg

האם יכול להיות שאי-ניצול ההצלחה של הסורים - הייתה עקב חוסר כיסוי של מערך הטק"א שלהם מעבר לקו עליו הם התייצבו? או שזו עוד השערה שלאורך השנים השתרשה אצלי....

אולי מומחי חיל האוויר יוכלו להתייחס לזה.