מדי שנה חוזרים כמה עשרות חרדים בשאלה, כמעט כולם עוברים לתל אביב במקרים רבים הם מתנתקים ממשפחותיהם ומסביבתם עכשיו עיריית תל אביב מבקשת להקים למענם מקלט בו יוכלו לגור וללמוד מקצוע מנחם לנג, מי שהיה חזן עילוי בבית הכנסת הגדול באלנבי וחזר בשאלה: "אי אפשר לתאר כמה עזרה צריך אדם שעובר את התהליך" איתי פנקס, יוזם הצעד: "אנחנו לא משכנעים לחזור בשאלה, אבל אי אפשר לזרוק אותם לרחוב" והחרדים? הם לא מתכוונים לעבור על זה בשתיקה חבר מועצת העיר הרב נפתלי לוברט: "אני המום שהעיריה הולכת לתת מבנה לכל מיני שטויות"

מאת: אלי סניור

עיריית תל אביב תקים בקרוב בעיר מקלט לחוזרים בשאלה, ואף תממן את פעילותו. המקלט יכלול כמה עשרות מיטות וחדרי מגורים, בהם יוכלו חוזרים בשאלה להשתכן לתקופת המעבר, וכמו כן חדרי לימוד, בהם יוכלו לקבל שיעורים, הן מקצועיים והן סדנאות הכנה לעולם החילוני.

אלא שהחרדים במועצה לא מתכוונים לעבור על צעד שכזה בשתיקה. "אני המום שהעיריה הולכת לתת מבנה לכל מיני שטויות", אמר השבוע חבר המועצה מטעם החזית הדתית, הרב נפתלי לוברט, לעיתון "תל אביב". "אדאג שבאותה ישיבה העיריה תאשר נכס לאכלוס של מאות חוזרים בתשובה, שגם להם אין מקום לגור בו".



המקלט המתוכנן הוא פרי יוזמתם של חבר המועצה איתי פנקס (מרצ) ועמותת הל"ל (האגודה לחוזרים לשאלה). מדי שנה מטפלת הל"ל בכמאה חוזרים בשאלה הפונים אליה, תומכת בהם כספית ומסייעת בהשגת ההשכלה הפורמלית ובהשתלבות בשירות הצבאי ובמעגלי העבודה והחברה האזרחית. רובם, אומרים בהל"ל, עוברים לתל אביב. בעמותה מדגישים כי היא מסייעת למי שקיבל באופן עצמאי את ההחלטה על החזרה בשאלה ואינה פועלת להחזרה בשאלה.
אחת הבעיות הקשות של החוזרים בשאלה היא תקופת המעבר, מכיוון שרבים מהם חווים ניתוק ולעתים אף נידוי ממשפחותיהם מחד, ומאידך עדיין לא מסוגלים לפרנס את עצמם או אף למצוא מקום מגורים.
בשבוע שעבר התקיימה פגישה בין פנקס לבין ורדה ליפשיץ, יו"ר עמותת הל"ל, בנושא. לאחר מכן נערכה ישיבה נוספת בהשתתפות אלי לוי, מנהל אגף הנכסים העירוניים בעיריה. חברי העמותה הציגו בפגישה את מצוקתה של העמותה והוסברו הקשיים בהם נתקלת העמותה בפעילותה השוטפת, והצורך במציאת מבנה עירוני לפעילותה. במהלך הפגישה הוגשה בקשה מסודרת למבנה עירוני. בסופה של הפגישה סוכם כי העיריה תפעל לאיתור המקום, ואילו העמותה תיערך למציאת מקורות כספיים לצורך שיפוצו ותחזוקתו השוטפת.
על פי התוכנית, המקלט יכלול גם את האפשרות לתמיכה פסיכולוגית, וכן קורסים שונים שלאדם החילוני נראים טריוויאליים, כמו איך מנהלים חשבון בנק, איפה מחפשים עבודה, כיצד נוהגים עם בנות/ בני המין השני ועוד. על פי התוכנית, במקום תפעל קבוצת תמיכה שתורכב גם מחוזרים "ותיקים", אשר יסייעו לאלה הנמצאים בתוך התהליך.
פנקס: "אני מתנגד למיסיון מכל סוג שהוא, ואיננו מסייעים לחזרה בשאלה, אבל אי אפשר לזרוק את האנשים האלה לרחוב. מרבית החוזרים בשאלה מגיעים לתל אביב ולכן על העיריה לעזור להם במהלך צעדיהם הראשונים בחברה. עמותת הל"ל עושה עבודה חשובה ואמשיך לעזור לה גם בעתיד".
"עבורנו מדובר בצעד מאוד גדול ומשמעותי שרשות עירונית כמו תל אביב החליטה לתמוך בנו", אמרה השבוע ליפשיץ. "עד היום הפעילות שלנו מומנה בעיקר על ידי תורמים, אך בגלל הקשיים לא התאפשר לנו לתת שירות לאורך זמן. המטרה שלנו היא להקים בית שיעזור ל'יוצאים' בשנה עד שנה וחצי הראשונות. לכשיוקצב לנו המקום נוכל לפתח אותו בעזרת תורמים, וזה למעשה יהיה המרכז שלנו שיאגד בתוכו את כל הצרכים של אותם צעירים".



שניים מאלה שכבר עברו את התהליך הלא פשוט הזה הם מנחם לנג (23) ואלי ויידן (25). אצל לנג התהליך היה מורכב במיוחד, מכיוון שהוא נחשב לחזן עילוי ואף הספיק לשמש כחזן בבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי. עוד מצעירותו נחשב לנג ל"נער פלא", ובשל קולו המיוחד היה מבוקש מאוד בטישים (סעודות חגיגיות על שולחנו של האדמו"ר) של בני העדה החרדית בבני ברק. היום, שלוש שנים אחרי, הוא חילוני גמור, הספיק ללמוד משחק וגם להופיע בשני סרטים של עמוס גיתאי.
"בתקופה שעזבתי את הדת", מספר לנג, "לא היה לי כלום בחיים. ישנתי בכל מיני מקומות ברחוב, וממדריך צמוד של עמותת הל"ל התחלתי ללמוד על החיים החילוניים. בנאדם שיוצא מהציבור החרדי הוא בעצם מנותק מהכל. הוא לא יודע מה זה ציבור חילוני, הוא נולד מחדש. לא ידעתי מי זה בן גוריון, מה זה כיכר דיזנגוף, כלום כלום. גוף מסודר לחוזרים בשאלה הוא למעשה הכל עבור אותם אנשים. אי אפשר להסביר כמה עזרה צריך אדם שעובר את התהליך".
איך אתה התגברת על הקושי?
"התביישתי לספר למדריך שלי על המצב האמיתי שבו אני נמצא. הגעתי ממשפחה דתית מאוד אמידה, ולא רציתי ליצור בעיני המדריך שלי מצב כאילו חסר לי משהו. פחדתי שלא יקבלו אותי. התמיכה הזאת שמעניקים לך מאפשרת ללמוד כמו ילד צעד אחר צעד איך מתנהגים בחברה החילונית".
אלי ויידן עבר בגיל 15 את אותה הדרך. היום הוא בין אלה שעוזרים לעמותה בדחיפת הנושא להקמת המקלט בתל אביב. ויידן: "בגיל 15, כשעזבתי את הדת, במשך תקופה לא היה לי איפה לגור. במקור אני ירושלמי ולא היה לי למי לפנות כשיצאתי מהדת. אין אף גוף שיודע לקלוט את הנוער שחוצה את הקווים ולתמוך בו בצורה נורמלית, ובלא מעט מקרים הם הופכים לנוער שוליים".
ובכל זאת, איך הסתדרת?
"לצערי, בתקופה שחזרתי בשאלה הגוף עוד לא היה כל כך מפותח, ולא ניגשתי אליו ישר מההתחלה על מנת שיעזרו לי. הם מאוד עוזרים בקטע של השכלה, חיפוש מקום עבודה והשתלבות במסגרות חברתיות. קשה להסביר את זה למי שלא היה שם אבל אדם שיוצא מחברה חרדית, נולד מחדש אבל בפיגור גדול. הוא בן 18 אבל עם השכלה של ילד חילוני בכיתה ג'. כל כך חשוב שעיריה הולכת לתמוך במהלך שכזה, ועוד יותר אני שמח שתל אביב היא זו שצועדת קדימה לפני ערים אחרות".



בחברה החרדית לא אוהבים, בלשון המעטה, את פעילותה של עמותת הל"ל. חוזרים בשאלה מעידים על גופים השייכים לדתיים המנסים להציג עצמם כמי שעוזרים לחוזרים בשאלה, וכשאלה פונים אליהם הם "מלשינים" לישיבות שלהם.
מבחינת הרב לוברט מדובר בקו אדום. "אני המום מזה שהעיריה הולכת לתת מבנה לכל מיני שטויות. מדובר הרי באוכלוסיה שמונה כמה בודדים, ואני לא מבין למה היא צריכה להתערב בנושא הזה. בכל אופן אני מתנגד נחרצות למהלך שכזה, ונדאג שהוא יגיע בצורה מסודרת לאישור, כלומר דרך ועדת נכסים וישיבת מועצה. אני מבטיח כאן שאם הנושא הזה יעלה בוועדת נכסים, אדאג שבאותה ישיבה העיריה תאשר נכס לאכלוס של מאות חוזרים בתשובה שגם להם אין מקום לגור בו. לא יכול להיות שהעיריה תקצה מבנה למספר אנשים קטן, ולכמויות כל כך גדולות של חוזרים בתשובה לא יהיה מקום. אני פשוט המום מכך".

תל אביב

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

"...שיאים של התמדה, נאמנות ומסירות נפש." יגאל אלון "מסך של חול"

"אני המום מזה שהעיריה הולכת לתת מבנה לכל מיני שטויות" - בשביל הרב הזה, ילדים שישנים ברחוב זה "שטויות".

בני כת האיימיש בארה"ב, שגם היא כת שחיה בסגנון של המאה ה-18 ובבידול מוחלט, כשהם מגיעים לגיל 18 הם יוצאים לשנה אחת לגור ב"עולם האמיתי", כדי לקבל את אפשרות הבחירה - האם הם רוצים להישאר בכת, או לצאת החוצה. הרוב כמובן חוזרים לכת כשהם מחוזקים, ואלה שלא - נשארים בחוץ. כך הכת מצליחה לקיים עצמה ולהימנע מהתנגדות פנימית שתפורר אותה. הייתי ממליץ לחרדים ללמוד מהם, כי בשנים האחרונות יש על החברה הזאת יותר איומים מבפנים מאשר מבחוץ.