מתנצל על האיכות - אני מקווה שאוכל לארגן בקרוב מאוד סריקה נורמלית. המקור הוא גליון של "מערכות" מנוב'-דצמבר 1992.

הכלי המופיע בתמונה הוא T-72 עיראקי שהצריך שלו נחתך, הורחב ורותך מחדש כך שניתן להכניס לתוכו איש צוות רביעי ולפרק את המטען האוטומטי. לפחות זה מה שנטען בכיתוב לתמונה.

המאמר דן בכשלים של השריון במלחמת המפרץ הראשונה. העירקים ניסו לשפר את הכלים שעמדו לרשותם בכל מיני צורות, כגון הגבהת הצריח (כמתואר כאן - ולא הרחבתו), סילוק המטען האוטומטי הבעייתי, תוספת מיגון שכבתי, מיגון ריאקטיבי ואמצעי בקרת אש מתקדמים יותר. בסיכום - לא עזר להם.
בביקור שערכתי לפני מספר שנים במוזיאון השריון בבובינגטון, אנגליה, מצאתי בחצר האחורית שלהם מספר כלים מעין אלה, שעברו פירוק לצורך מחקר. דעתם של המומחים הבריטיים על רמת השיפורים העירקיים לא הייתה גבוהה במיוחד, בעיקר לנוכח העובדה שלא היה להם כל קושי להשיג טכנולוגיות מערביות מתקדמות.

רק בעיני לחתוך צריח זה טפשי?
מחליש משמעותית את החוזק של הצריח, ומעשית הופך אותו לפגיע יותר.

אם יש לך כלי נחות - תוסיף עליו מיגון, תשפר את הבק"ש, תפתח תו"לים לטובתו (למרות שאין הרבה מה לעשות נגד אפאצ'י..), אבל לגרום לזה ש-RPG אחד יוכל לחורר אותו..?

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

חיתוך הצריח לא בהכרח מחליש אותו. גם גופי לחץ של צוללות נהוג כיום לחתוך. אם אתה מלחים כמו שצריך ועושה טיפול טרמי נכון, איזור ההלחמה יכול להיות אפילו חזק יותר מהסביבה.
סיפור אחר לגמרי הוא מה שנעשה כאן - צללית הצריח הוגבהה באופן משמעותי. יתכן וזה משפר את תנאי הצוות, כי כידוע רק גמד שמאלי עם ידים ארוכות במיוחד יכול להיות מאושר ברק"מ רוסי. מאידך - צללית גבוהה יותר פירושה פגיעות גבוהה יותר.
מב שלא נראה בצילום - אך יש מספיק דוגמאות ממקורות אחרים - זה, באמת, מיתקונים שונים של שריון מוסף מסוגים שונים, כתגבור להגנת הצריח.

לא מתקבל במיוחד על דעתי: אם היה אפשר לעשות ריתוך שחזק יותר מהסביבה שלו בצורה מאסיבית, והחיזוק שלו לא היה מחליש את סביבתו, לא הייתי לומד היום איך מאתרים סדקים בתוך ריתוך בליבה של מנוע..

נשאל את מהנדסי מבנה בהזדמנות.

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

אתה אכן צודק, שכל פגם בריתוך, כגון סדק או בועת אוויר, תחליש אותו. מסיבה זו, כל ריתוך בגוף נושא לחץ בצוללת, עובר מבדקים לא מדגמיים, כולל צילומי רנטגן בהגדלה. ספק אם טכניקה כזו ישימה לגבי טנקים, בגלל חישובי עלות. מה שכתבתי לעיל נועד להסביר כי אין לבטל כליל שינוי כזה כבלתי אפשרי. יתרה מכך, הסטנדרדים הדרושים לשריון נופלים בסדרי גודל מאלה הדרושים בצוללות, ויש מספיק דוגמאות משיקום רק"מ בארץ להוכחת הדבר. בארץ אפילו "השתילו" פלדה לסתימת חורי חדירה בטנקים, ואחרי טיפול טרמי, שיוף וצביעה, הוחזר השריון לקדמותו.

אני אדבר למילה "לקדמותו". לא לקדמותו. הוחזר למראה חיצוני דומה.
עד שלא עושים בדיקות מקיפות לא יודעים אם הוחזר לקדמותו..

אגב, לבדוק איכות ריתוך בטנק - למשל - זה דבר די זול. הוא לא צריך לעמוד בסטנדרטים תעופתיים או ימים. הבעיה היא כשהצריח נחתך בצורה כל כך בולטת - זה שונה מחדירת פגז/רקטה שהיא נקודתית יחסית.. זה צורם לי בתור טכנאי אל הרס.

תודה .

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

נראה לי שאין באמת ויכוח בינינו, אלא דיון על דקויות.
א. עניין ה"לקדמותו" - מדובר על מבדקים הורסניים להוכחת השיטה. נבדק ונמצא ישים.
ב. אכן, כיום ישנן שיטות רבות לבדיקות בלתי הורסניות בתחום המטלורגי (על קול, EDDY CURRENTS, שיקוף בנויטרונים, שיקוף בקרני X או גמה, ועוד), אך זה עונה לדרישה עלות/תועלת רק בקנה מידה גדול, ואילו בקנה מידה גדול, לפעמים זול יותר לייצר פריט חדש, מאשר להסב ישן.
ג. למקרה הנדון - ההסבה של צריח ה- T72 הייתה בגדר ניסיון, ולא נעשתה בקנה מידה רחב, כך שאינני יודע איך זה היה נראה באמת בקצהו של פס ייצור.
ד. אני עדיין מנסה להבין מדוע התחיל עבדול את האשכול הזה........

א. זאת כל טענתי: אל הרס רק אומר האם זה סדוק/פגום או לא. אנחנו לא יכולים לומר מה החוזק האמיתי בלי להרוס את החלק.
ב. לאו דווקא. גם בקנה מידה קטן העלויות נבלעות בפרוייקטים אחרים, אבל העיקרון נכון.
ג. ד. סבבה .

ה. מאיפה הידע שלך? אני מתעסק בזה ביום יום כבר שנתיים לצערי (?).

מתנות שחרור לחייל - קייס מעוצב לטלפון עם מיתוג יחידה טייסת ללוחם המשתחרר שי לחיילת לקראת שחרור

צילום נחמיה גרשוני Nehemia Greshuni Photography NGPhoto.biz

בסעיף זה כבר חרגנו מענייני הפורום. אנא צור איתי קשר בפרטי, אם אתה רוצה.

למה פתחתי את האשכול? כי הזכרתי בעבר את נושא הטי-72 עם הצריח המוסב, וזכרתי שראיתי את התמונה, אז העליתי אותה לפה כשמצאתי אותה.

לעיראקים היו גרסאות מעניינות גם לטי-55 (או ליתר דיוק לחיקויים הסיניים שלו) - האחת הייתה טנק פיקוד שכלל תוספות שריון מודולאריות, והשנייה הייתה גרסא שהוסבה לתותח 125 מ"מ, גם כן נטען-ידנית כנראה.

בתמונה היותר-מוצלחת שהבאת אפשר לראות בבירור איך הצריח "התנפח" כלפי מעלה ואחורה, כדי לפנות מקום לטען ואולי גם לכוורת תחמושת.

עיקר הבעיה כנראה התחילה במטען האוטומטי, כל השינויים המבניים בצריח בוצעו על מנת להוציא את המטען ולהכניס טען אנושי עקב קצב אש איטי לעומת טנקים מערביים ובגלל שמיקום המטען מעל קו התובה יצר מצב בו פגיעה בצריח שהוא החלק החשוף בד"כ בקו האש מפוצצת את מאגר התחמושת.
בנוסף, למטען האוטומטי של ה T -72 יש שם של מערכת לא אמינה ומסובכת שנתקעת ועקב הצפיפות הנוראה בטנק הזה פוגעת באנשי צוות פגיעות קשות.

כל השינויים המבניים בטנק מקורם ברצון להפטר ממטען האוטומטי.
בסופו של דבר השינויים הללו יצרו בעיות אחרות כמו שנכתב פה כמו צללית גבוהה בעמדת ירי, בנוסף יש לזכור שסידור התחמושת בתכנון המקורי של הטנק תוכנן ל"נוחותו" של המטען האוטומטי מסביב לטבעת הצריח ולא של טען אנושי.
הייתי רוצה לראות כיצד סידרו מחדש (אם בכלל) את התחמושת בטנק צורך טעינה ע"י טען אנושי.

בעיה נוספת היא שלא נראה לי שהעירקים יכלו לייצר תחמושת משלהם לטנק הזה וע"י כך לפתור את בעיית הטעינה הדו שלבית שגם עם טען אנושי הורידה את קצב האש (זו בכלל טכניקה שאני לא מבין איזה יתרון יש בה ומה הבריטים כ"כ אוהבים בה)

אני לעולם לא מזלזל באויב שלי או בציוד שלו אבל ה T-72 הוא טנק מאוד בעייתי לתפעול שפשוט לא תוכנן עבור בני אנוש.

הנה מספר קישורים לסרטונים על הטנק הזה (רוב חברי הפורום מכירים את הסרטים האלו מן הסתם):


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

המטען האוטומטי:


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

תרגישו חופשי לצפות בגלריה שלי
וגם במצגת המובחרות
אין כל ערך להחלטת הכבשים בזכות הצמחונות בשעה שהזאב נשאר בדעה אחרת.
(ויליאם רארף אינג')
גם כאשר יגור זאב עם כבש-אני לא מציע שנהיה הכבש.
(אלוף מיל' עוזי דיין)