במהלך חיפוש ברשת ניתקלתי בעבודת דוקטורט של Ewell Caleb Branscume שעוסקת בניתוח חדירת ביצורים בשיטת RadioIsotope Powerd Thermal Penetrator - RIPTP.
מצורף קישור ל-pdf ול- html (ה-pdf גדול, ואני לא יודע אם אפשר להעלות אותו לשרת):

http://citeseerx.ist.psu.edu/viewdoc/download?doi=10.1.1.113.4655&rep=rep1&type=pdf.

http://74.125.155.132/scholar?q=cachepsk4VVd2I0J:scholar.google.com/&hl=iw&as_sdt=2000

אני לא מתיימר להגיד שקראתי את כל 411 העמודים שלו (וגם לא רבע), אבל פרט לסקירה המעניינת בנושאים הקשורים לחודרנים שונים, הוא מתאר את שיטת החדירה RIPTP.
בעיקרון, ע"פ השיטה (עמוד 121) הסלע מעל המטרה יותך (במשך שעות-ימים) ע"י התפרקות גרעינית של איזוטופים לא יציבים.

משהו שמע על זה משהו?
יש בזה מעבר לסתם רעיון?

ציטוט (המקור לא לייחוס):
"אה, בול מה שחסר לי!"

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

אתה כמובן מתכוון ל"בונקרים הטובים בעולם!".

אני לא יודע כלום לגבי הרעיון,
אבל בעמוד 101 יש לו טעות מביכה.
בתרשים של המיסטל 1. המטוס העליון הינו BF109 ולא FW190
ה- FW190 נכנס רק ממיסטל 2. ואילך.

סכמה של אופן הפעולה:

נראה לי שיש בעיה בעבודה.

ממה שהבנתי החוקר מניח שהמקור האפשרי לזיהום סביבתי הוא הרדיואקטיביות והאידוי של איזוטופים.
לכן שימוש באיזוטופים עם טמפרטורת אידוי גבוהה כמו אורניום לא יצור זיהום סביבתי כי כל הרדיואקטיביות
תישאר לכודה בתוך הסלע המותך. ההנחה הזו חצי סבירה לסלעי יסוד כמו בזלת וגרניט שמראש קצת
רדיואקטיבים והפירוק שלהם לא יוצר הרבה גזים.

הבעיה היא שסלעי גיר יצרו בפירוק כמות גדולה של גזים עם רדיואקטיביות שיורית: חומרים שספגו ניוטרונים
במהלך המגע והפכו לרדיואקטיבים כמו פחמן14 ואיזוטיפים של סידן. התוצאה היא שבמקום הפגיעה יוצר
גייזר של פחמן דו-חמצני, קיטור ואבק רדיואקטיבי.

נראה לי שמתקבלת פצצה שיוצרת זיהום שהוא לא קביל פוליטית ונותנת לאויב זמן להתפנות מהמקום.
עדיף כבר לזרוק פצצה גרעינית.

מבלי להיכנס לפרטים - כדאי לקרא את העבודה. למרות הרושם הראשוני שזו עבודה הזוייה לגמרי, היא אכן רצינית, וראויה לעיון ולו כתרגיל מחשבתי מעניין. השיטה המוצעת היא בלתי מעשית בעליל, והמחבר מודע לכך ומציין בהרחבה את כל המגבלות, אך, שוב, סקירת הרקע של נושא הביצורים הקבורים עמוק וההתגברות עליהם, היא טובה, והמטודיקה של חיפוש אחר חלופות חדשות לפיצוחן - גם היא טובה. שורה תחתונה - למי שיש סבלנות - מומלץ, אך לא לצפות להתגלות ולחוויה דתית עמוקה.