שאלתי בעצם כזאת.נכון לשנה הנוכחית איזה סעיפים של ההסכם מתבצעים (גם מבחינת ישראל וגם מבחינת הרשות)?
ולמה ישראל לא נסוגה מכל התנאים של ההסכם(מבחינה חוקית ולא מבחינת דעת קהל) על אף כל ההפרות של הרשות?

זה שנתנו להם נשק ותחמושת.
זה שיש להם שיטור ("צבא" אבל קוראים להם משטרה).
זה שהם מגנים אחרי כל פיגוע שהם מעודדים לעשות.
ועוד כהנה וכהנה....

שלום עושים עם אחים, מלחמה עושים עם אויבים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יחזקאל וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני אלןהים חרב איש באחיו תהיה

Oui nous irons nous faire casser la gueule en cœur, Mais nous reviendrons vainqueur

לא אדבר על עזה שבה הרשות הפלסטינית לא שולטת, לא ביטחונית ולא אזרחית.

ההסכם הבסיסי המתאר את הנסיגה ואחריות האוטונומיה וישראל נשמר, לגבי נספחיו
נספח 1:

• אין בחירות ברשות
• השלטון ברשות אינו השלטון שנבחר בבחירות האחרונות.
• לשלטון יש שליטה באמצעי התקשורת כנדרש, אך לא דואג להפחתת ההסתה נגד ישראל (כפי שישראל הניחה, אך לא דרשה בהסכם).

נספח 2:

• ישראל נסוגה משטחי A, בהם היא מתחייבת להודיע לרשות לפני פעולה (תיאום בטחוני)
• העבירה שליטה בטחונית חלקית בשטחי B, בהם השלטון המקומי הוא בידי הפלסטינים וישראל מבצעת ביטחון שוטף .
• שיתוף הפעולה הבטחוני הוא תקין
• המעברים עם ירדן הם בשליטה ישראלית ומתנהלים כראוי

נספח 3:

1. שיתוף פעולה בנושאי מים ואיכות הסביבה מתבצע בצורה מאוד מוגבלת: העברה הנוכחית של מים מישראל מתבצעת באופן סדיר. ישראל מתנה הגברה של כמויות המים בהעברת הביוב לתחנות טיהור מים. ישראל הפסיקה לסבסד מים לאזרחיה, ולכן הפסיקה לסבסד מים לפלסטינים. הפלסטינים לא משתפים פעולה בנושאי איכות הסביבה, מזהמת אויר, נחלים, ומי תהום.
2. שיתוף פעולה בנושאי חשמל ואנרגיה מתבצע באופן מלא. הגביה מתבצעת בידי הרשות, ובמידה והיא לא מבוצעת יש קיזוז מכספי המיסים שישראל גובה מהפלסטינים.
3. שיתוף פעולה פיננסי: ישראל מעבירה לרשות כספי מיסים שנגבו בישראל. הרשות לא חורגת באופן משמעותי ממדיניות המיסים הישראלית.
4. תקשורת: עד היום, התקשורת הבינלאומית הפלסטינית עשתה שימוש בתשתיות ישראליות, היום יש תוכניות לתשתיות פלשטיניות בינלאומיות במימון סעודי (תוכניות שנראות לא כלכליות ולכן כנראה שלא ייושמו). הפלסטינים לא חורגים מתדרי הרדיו והפלאפונים שישראל הקצתה להם.
5. מסחר: ישראל מתכננת את רכבת העמק בעיקר לשימוש פלסטיני וירדני. נתיב יבוא/יצוא שהתלות שלו בישראל הוא מינימלי. יבוא ויצוא מהגדה מתבצע באופן שוטף ללא תקלות. הרשות מנסה לארגן חרם על ההתנחלויות ולא על ישראל ובכך לא עוברת על ההסכם.
6. ישראל מכבדת את חוקי העבודה ברשות, ומעניקה זכויות מינימום לעובדים פלסטינים העובדים במפעלים ישראלים (גם ביהודה ושומרון) לפי כל דרישות החוק הישראלי.

נספח 4: שיתוף פעולה אזורי לא מבוצע (המשרד שהוקם הפך לבדיחה).



מבחינת ישראל, חלקים מאוד משמעותיים מההסכם כן מבוצעים:

• השליטה הבטחונית של הרשות עונה על דרישות ישראל וחוסכת לישראל הרוגים והוצאה בטחונית משמעותית באזורים הכי קשים לשליטה
• השלטון האזרחי נותן שירות שללא שיתוף פעולה מאוד קשה לבצעו.
• הרשות מקבלת תרומות רבות שמסבסדות למעשה שירותים הניתנים לפלסטינים. ללא תרומות אלו מאוד קשה לספק לפלסטינים את רמת שירותים מינימלית הדרושה.
• עצם קיום הרשות נותן לפלסטינים כתובת חליפית לכעסים: שירותים לקויים גורמים להפגנות נגד הרשות ולא להפגנות נגד ישראל.
• קיום הרשות מספק לישראל הגנה נגד הטיעון של "כיבוש" - יש אוטונומיה שעונה על דרישות החוק הבינלאומי, ועונה באופן מלא על "הזכות להגדרה עצמית".

מבחינה כלכלית, שלטון ישראלי יהווה עול כלכלי משמעותי על ישראל במשך שנים רבות עד לשיקום הנזקים הכלכליים שנגרמו עקב הסכמי אוסלו (ויגרמו עקב פירוק הרשות), ובמהלך תקופה זו ישראל תסבול מאוד מבחינה בינלאומי. עדיף לבנות תשתיות יבוא/יצוא ולשקם את שיתוף הפעולה הכלכלי, כך שמהלך כזה אם ידרש יהיה זול יותר.


הכשלון של הרשות והשלטון בעזה גורם לשלטון ישראלי להראות כמו אופלציה פחות גרועה בדומה לשלטון הפשיסטי במדינות ערב שגרם לאיסלמיסטים להראות כאלטרנטיבה סבירה.

לכן, כל עוד אין איום בטחוני משמעותי (או מספיק יאוש פלסטיני) שיצדיק מהלך כזה ,הוא נראה כמו בזבוז מיותר.