מספר חומרים מעניינים מארכיון ה CIA:

1. דו"חות תקופתיים על תכנית הנשק הגרעיני הצרפתית - 1959 ולאחר מכן 1964, שם כבר מדובר ביותר פירוט על מפציצי המיראז' 4, הטילים היבשתיים וצוללות הטילים הנמצאות בבנייה

1959
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB184/FR11.pdf

1964
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB184/FR22.pdf

אתרים אפשריים להצבת סילו קרקעיים ל S-2 => האנליסטים "פגעו" באתר הדרומי שליד סנט כריסטול, לא הרחק מגבול איטליה



קשת הטווחים של הצוללות, כולל מהים השחור...



קשת הטווחים (כולל באפשרות תדלוק אווירי) של מפציצי המיראז' 4



2. אתרי הניסוי ובעיקר פירוט המעבר ממעמקי הסהרה לאטול מורורוה באוקיינוס השקט באמצע שנות ה-60, כורח המציאות אחרי העצמאות האלג'יראית בקיץ 1962 (הגם שהניסויים במעבי המדבר נמשכו 4 שנים לאחר מכן בהסכמת שני הצדדים). הקמת מרכז הניסוי החדש בפסיפיק החלה ב 1963 והסתיימה בתוך 3 שנים. סה"כ ביצעו הצרפתים 17 ניסויים באפריקה בין 1961 ו 1966 - 4 אטמוספריים ו 13 תת קרקעיים ולאחר מכן המשיכו ב 34 ניסויים אטמוספריים במורורוה בין 1966 ו 1973, רובם מתקנים שנתלו תחת בלונים ומקצתם פצצות שהוטלו ממטוסים, בד"כ בחודשי הקיץ בהם מזג האוויר נוח. הניסויים נמשכו באינטרוולים כאלו ואחרים תחת לחץ בינלאומי הולך וגובר עד ראשית 1996, אך מאז 1974 בוצעו רק ניסויים תת-מימיים (ראו בהמשך מדוע). לאורך 30 השנים הללו (1966-1996) ביצעו הצרפתים לא פחות מ 180 ניסויים גרעיניים בפסיפיק!

התקדמות בניית אתר הניסוי במורורה ואתר התמך המסוך
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB184/FR25.pdf



שימו לב למשאבים האדירים שהדבר גזל מהצרפתים וצי מטוסי התובלה שנדרשו לו כדי לתמוך באופרציה מצידו השני של העולם




3. הניטור האמריקני של הניסויים הצרפתיים בפסיפיק. כזכור מיד עם עלייתו לשלטון ב 1958 החל דה-גול במהלך להיפרדות צבאית הדרגתית מנאט"ו, קרי הוצאת הכוחות הצבאיים הצרפתיים מהפיקוד המשותף, בין היתר בגלל דומיננטיות היתר של ארה"ב ובריטניה בהנהגת הברית, הביקורת כלפי המדיניות הצרפתית באלג'יריה וגם הרצון הצרפתי בתכנית גרעין צבאית עצמאית, שקרם עור וגידים באותה התקופה. כבר ב 1959 הוציא דה-גול את הצי הצרפתי מפיקוד נאט"ו והמשיך בנתחים עד שב בראשית 1966 הודיע על התנתקות צבאית חד-צדדית מהברית וסילוק כל נוכחות צבאית לא צרפתית משטחה בתוך שנה בלבד. מדובר כמובן במהלך אוילי וכפוי טובה במיוחד, כולו אמוציה ואגו האופיינים לדה-גול, שהוביל לנדידת מפקדות נאט"ו מפריס וסביבותיה (שם ישבו מאז הקמת הברית) לבלגיה ולנדידה המונית של בסיסים וציוד צבאי אמריקני מצרפת למדינות הסובבות אותה, תוך פגיעה אדירה בכלכלת צרפת שרק החלה להתאושש מאקסודוס מיליון הפליטים האקס-אלג'יראים.

בקיצר, מיד עם תחילת הניסויים במורורה החלה ה DEFENSE NUCLEAR AGENCY (או DNA בקיצור) במעקב אחריהם. המבצע המסווג כולו נקרא NICE DOG, החלק הימי נקרא HULA HOOP ב 1974 שונה השם ל DICE GAME) בעוד החלק האווירי נקרא BURNING LIGHT. פיקוד התובלה של הצי האמריקני, שספינותיו מאויישות כזכור באזרחים, תרם לנושא את ה USNS WHEELING, ספינת מעקב שבין כה וכה שירתה במטווח הטילים הבליסטי האמריקני בפסיפיק. משימתה של הספינה עמוסת החיישנים, שכינוייה במסגרת המבצע היה POCK MARK, הייתה לנטר את הניסויים הצרפתיים, תוך שהיא משייטת מעבר לגבולות תחום ההסגר הצרפתי. לימים הצטרפו אליה לפרקים ה USS CORPUS CHRISTI BAY הגדולה, שזכתה לכינוי POT LUCK ועליה צמד מסוקי סי-קינג לסיוע במקרה של נחיתת אונס של מטוסי חהא"א, וה USNS HUNTSVILLE, שמסיפונה אף שוגרו מל"טים בלמ"זים אל עבר אתר הניסוי.

פיקוד SAC של חהא"א תרם מצידו עשיריית מטוסים מכנף הסיור האסט' 55, שפרסו מדי קיץ לבסיס היקם בהוואי, כאשר בפועל מדובר במטוס אחד מנטר והיתר הם מיכליות שאמורות לתדלק אותו ואת עצמן לכל כיוון + גיבויים אוויריים וקרקעיים של מטוס הניטור והמתדלקים (בדומה לגיחות ה BLACK BUCK הבריטיות במלחמת פוקלנד). המטוסים טסו דרומה 4100~ ק"מ לכל כיוון (!) כדי לנטר את הניסויים הצרפתיים במורורה, כאשר גיחה טיפוסית נמשכה כ 16~ שעות למטוסי הניטור ו 14~ שעות למיכליות. בתחילה נעשה שימוש במטוס KC-135R כמנטרים אך ב 1974 הם הוחלפו בצמד מטוסי NC-135A (המקבילים ל WC-135W CONSTANT PHOENIX ששימשו למשימות דומות) שנשאו צוות טיסה לצד ערב רב של טכנאים ואנליסטים מסוכנויות שונות, בין היתר מה DNA, הועדה לאנרגיה אטומית, המעבדות הלאומיות בסנדיה, בליוורמור ובלוס אלמוס, מחלקות טכניות של חהא"א ועוד. עקב הקשיים הלוגיסטיים האדירים הכרוכים בהוצאת כל גיחה, מגבלות רעש חדשות שהוטלו בהוואי, תנאי מזג האוויר קשים ומקבלות תקציביות הוחלט בקיץ 1974 להפסיק את המעקב האווירי ולהסתפק בימי.

דו"חות מארכיון ה CIA
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB184/FR29.pdf
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB184/FR28.pdf
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB184/FR26.pdf

ספינות המעקב - ה CCB, ה WHEELING וה HUNTSVILLE - ומטוס ה NC-135A






מקורות נוספים
http://en.wikipedia.org/wiki/Moruroa

אנקדוטה מעניינת וזכורה היטב בהקשר של הניסויים הצרפתים הגרעיניים בפסיפיק היא הטבעת ספינת ה RAINBOW WARRIOR של ארגון GREEN PEACE ביולי 1985 בנמל אוקלנד שבניו זילנד על ידי סוכני DGSE צרפתיים בניסיון למנוע את המשך ההתערבות והמחאה כנגד הניסויים הגרעיניים במורורוה. הדבר עורר תרעומת כלל עולמית כנגד צרפת ומקצת המעורבים בפרשייה הועמדו לדין אך שוחררו כעבור זמן קצר. לפני טביעתה הספיקה הספינה לחדור לאזור האסור סביב מורורוה בטרם השתלטו עליה אנשי קומנדו צרפתיים והרחיקו אותה משם.

http://www.greenpeace.org/internati...ior-under-arre/



אגב "המלחמה" של צרפת כנגד החלה למעשה כבר בראשית שנות ה-70, כאשר יאכטות של פעילי GREENPEACE החלו לחדור לאזור הסגר של ה 12 מיילים הימים האסור סביב מורורה, תוך חיכוך מתמיד עם כוחות הצבא הצרפתי המוצבים באזור. גם אז התעוררה תרעומת עולמית רבה כנגד צרפת, שהפסיקה את הניסויים העל קרקעיים והמשיכה בהם כעבור שנה מתחת לפני הים.

http://www.greenpeace.org/internati...-into-the-bomb/

אנשי קומנדו צרפתים משתלטים על יאכטה קטנה ב 1973 ומכים נמרצות את הקברניט

אנקדוטה מעניינת נוספת היא גיחת הצילום שביצע מטוס ביון U-2G של ה CIA מעל אטול מורורה במאי 1964, כאשר המטוס ממריא ושב אל בסיסו הנייד - נומ"ט ריינג'ר של הצי האמריקני. אמנם הוואי רחוקה מדי לטיסה ישירה הלוך חזור אבל כבר במאי 1961 בוצעו ניסוי תדלוק אווירי ב U-2, כמו כן ניתן היה להגיע למורורה גם מבסיס יבשתי סמוך דוגמת זה שבאיי סמואה האמריקנית ("סמוך" במונחים יחסיים של הפסיפיק זה "רק" 2000~ ק"מ) אך למרות זאת בחר ה CIA באופציה של שימוש בנומ"ט. שורשיו של הפרויקט ממש עם כניסת המטוס לשימוש ב 1957 כבר אז הציע הצי האמריקני ל CIA ולימים גם לחהא"א להשתמש בנומ"טים שלו כבסיסי שיגור אפשריים למטוסי הביון אך לא הצליח לעורר עניין. חילופי הגברא בצמרת הארגונים לצד משבר הפלת ה U-2 מעל ברה"מ וקובה הפחיתו את ההתנגדות והביאו לפתיחות רעיונית.
יתרונות ההצעה:
1. חופש מתלות במדינות הגובלות בסין/צפון קוריאה/צפון ויאטנם ומדינות ברית ורשה בגלל השימוש בנכסים אמריקנים בלבד
2. גמישות תפעולית ומבצעית בגלל ניידות הנומ"טים הפותחת בין היתר אפשרויות חדירה חדשות למרחב האווירי הסובייטי דרך האוקיינוסים הצפוניים
חסרונות ההצעה:
1. הוספת משקל מסוים למטוסים בגלל ציוד ימי דוגמת מוט לתפיסת הכבל וכני נסע חדשים => פגיעה בביצועים
2. הכשרת טייסים מורכבת כולל על סיפון נומ"ט עצמה ביום, בלילה ומזג האוויר ותנאי ים קשים, כולל צורך בהקצאת קציני LSO מחיל הים
3. חשיפת המטוסים והציוד הרגיש לאלפי המלחים המשרתים על סיפון הנומ"טים
4. מורכבות בהבאת המטוס מההנגר לסיפון ובחזרה בגלל גודלו והעדר כנפיים וזנב מתקפלים

הפרויקט, שזכה לכינוי WHALE TALE, אושר ובסופו של דבר נעשה שימוש בצמד מטוסי U-2C על מנועי ה J75 המשופרים שלהם כבסיס לדגם ה U-2G הימי, כאשר הצי מעמיד לטובתו תחילה את נומ"ט קיטי הוק ולאחר מכן את הריינג'ר לטובת ניסוי טיסה, הכשרת הטייסים, התאמת המטוסים לסביבה הימית ולבסוף לטובת הפעילות המבצעית עצמה. כמו כן הקצה הצי לפרויקט מטוסי אימון T-2A, שעות טיסה, קציני LSO ועוד. הסיבה שדווקא הריינג'ר נבחרה הייתה המצאותו של מתחם ייעודי ומבודד לתחזוקת מערכות אוויוניקה בסמוך להנגר הפנימי, שהוסב לצרכי תחזוקת המצלמות ופיתוח תמונות, הרחק מעיניהם הסקרניות של אלפי המלחים המרשתים על הספינה. גם אחרי הגיחה מעל מורורה המשיכו מספר טייסי U-2 של ה CIA לשמור על כשירות ימית במשך שנות ה-60, כאשר בשלהי אותו העשור אף בוצעו ניסויים דומים עם דגם ה U-2R המוגדל מסיפון נומ"ט אמריקה. המסמכים המצורפים מתארים את השינויים הרבים שבוצעו במטוסים, ניסוי הטיסה המוקדים, תהליך הכשרת הטייסים וכן ציוד ייעודי שפותח לטובת הפרויקט כמו למשל רתמה מיוחדת להנפת המטוס מההנגר או הרציף לסיפון.

וידאו של אימוני ה U-2G על סיפון הריינג'ר


לצפייה במקור באתר YouTube, לחצו כאן.

וידאו של U-2E מתדלק מה KC-97
http://airrefuelingarchive.wordpress.com/tag/u-2/

מקורות נוספים
http://www.aerospaceweb.org/questio...ory/q0050.shtml
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB184/FR24.pdf
http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB184/FR18.pdf